כמה ימים אחרי כתיבת הפוסט האחרון יצאנו לחופשה בהרים. זו היתה אמורה להיות חופשה רגועה (עבורי) וכמובן שלא לקחתי איתי לפטופ, כיביתי את המייל (עם הודעה שאני לא ניתנת להשגה) ומילאתי את הימים בשלל פעילויות רכיבה, טיולים, טיפוס, עם קצת מוזיאונים וזמן הירגעות כדי שגם לS יהיה כיף. כבר בדרך מוינה היה ברור שזה לא יקרה - S קיבל הודעה מJ עם בקשה שיודיע גם לי - הוא קיבל מייל ממדען אוסטרי בכיר שקשור גם למכון. אותו מדען כתב לו שהמכון, בדרבון ממשלת גרמניה, החליטו לתבוע אותנו תביעת דיבה בגלל העצומה השקרית שפירסמנו. כמובן ששנינו נלחצנו אבל גם היינו באמצע נסיעה ולא ממש יכולנו לעשות משהו. אחרי בערך שעה פתאום נפל לי האסימון - איך זה יכול להיות? הרי שלושה עורכי דין עברו על העצומה, לאחד מהם שילמנו 180 יורו, העצומה עברה מעל ל30 טיוטות והגרסה הסופית שלה אפילו יותר מרוככת מזו שאושרה כאינה ניתנת לתביעה. אז הדלקתי את הוואצאפ ושלחתי לJ הודעה קולית כדי להרגיע את הרוחות. בנתיים J כבר היה בפגישה אחד על אחד עם אותו מדען, אז הוא הסביר לו בדיוק את זה. אז הסתבר שזה לא ממש ממשלת גרמניה שרוצה לתבוע אותנו, אלא ממשלת גרמניה שאיימה על המכון שאם העניין איתי לא נפתר, גרמניה תפסיק להיות מדינה חברה (כלומר תפסיק לשלם). מבחינת ממשלת גרמניה, הדבר היחיד שהם ראו הוא אותה עצומה ולכן, מבחינת המכון, אם העצומה יורדת, הבעיה איתי נפתרה. גם מסתבר שבדיוק באותו שבוע התקיים המפגש השנתי של כל המדינות החברות וDG היה צריך להראות לנציגים הגרמנים שהעניין טופל. ואז התחיל משא ומתן - מדען ניסה לגרום לJ להסיר את העצומה וJ אמר שהוא יסיר אחרי שהמכון ייענו לדרישות שכתובות בה - התנצלות פומבית, תיקון מלא של הנזק שהם גרמו לי, קיום חקירה בלתי תלויה לבירור של איך לאום של חוקר הוביל לפתיחה בחקירה אתית והקמת מערך שימנע מזהות אתנית של חוקרים להוות עילה לאפליה בעתיד. חוקר אמר בסדר, וJ אמר לי שהוא יוריד את העצומה. עניתי לו שזה אמור לעבוד הפוך - הם מקיימים את ההבטחה, וכאשר היא מקויימת, העצומה יורדת. הסברתי לו שלאורך כל הדרך המכון רק משקרים. אסור לנו להאמין להם וכבר נתנו להם אינספור הזדמנויות. חוץ מזה, כל הסיפור הזה רק ממחיש עד כמה המכון ממשיך בדיוק באותו קו של אפס הכרה בי בכת אנוש. הרי הבעיה היא לא העצומה. העצומה רק מדברת על הבעיה. קשה לי להאמין שהם רוצים שהעצומה תרד (כלומר הבעיה לא תהיה מדוברת) ובתמורה יספקו התנצלות אמיתית על מה שהם עשו.
בסוף סוכם שDG יצור איתי קשר ויגבש יחד איתי טיוטא שתקיים את אותן דרישות. אני עדיין הייתי בדיעה שמורידים את העצומה רק אם הדרישות קויימו, אבל J הוריד אותה בסוף בלי הסכמה שלי ושל S.
ואכן, יום למחרת קיבלתי מייל מDG
Dear Ur
I wanted to reach out to you directly and personally.
I was glad to hear that Scientist had the chance to speak with J yesterday, and it felt like a good moment for me to be in touch with you as well.
I would very much like for us to meet and talk openly. No formal agenda - simply an honest conversation, with the chance to speak freely on both sides. My sincere hope is that we can clear the air and that this might offer you a chance to move forward with a sense of closure.
If it would make you more comfortable, I would also be happy to suggest that J joins us. I leave that entirely up to you.
I hope you will be open to it. Please let me know what works for you.
With best regards,
DG
לא. היה לי ברור מיד שמייל כזה נועד לגרום לי להסכים למשהו שיפגע בי ושDG עדיין חושב שאני טיפשה מספיק כדי להאמין לו שוב. פעם קודמת שנפגשנו הוא אמר לי שאני Too young to be hurt, ואחרי שעה פורסמה מודעה באתר המכון שמיידעת את העולם על ההעמדה שלי לחקירה אתית.
שלחתי את המייל ליערה ושאלתי אותה אם היא תרצה לבוא איתי לאותה פגישה. היא אמרה שאסור לה לפגוש את הצד השני כל עוד אין את עורכת הדין של הצד השני באותה פגישה. אז החלטתי שS יהיה אדם מתאים להתלוות אליי, ויום למחרת עניתי לDG. ההבדל הוא שבעוד שהוא שלח את המייל אליי בלבד, אני שמתי בCC הרבה מאוד אנשים, כדי שהעניין לא יחליק מתחת לרדאר.
Dear DG,
Thank you for reaching out.
I have read your email carefully, and I want to be honest with you in return.
Your message is framed as a personal and informal gesture — "no formal agenda," a chance to "clear the air," an opportunity for "closure." I understand why it is written that way. But I think we both know the context in which it arrives, and I do not think it serves either of us to pretend otherwise.
What happened to me at and due to Machon is not a misunderstanding between equals that can be cleared up over a light conversation. I was placed under investigation on my third day, accused in connection with my nationality. I suffered serious harassment. I was obstructed from leaving. My fellowship was effectively destroyed. I lost two years of my scientific career at a critical stage. This is not a matter of "moving forward." It is a matter of accountability.
I am willing to meet with you. I will be accompanied by S. But I want you to understand clearly: this meeting is not an informal chat, and I will not treat it as one. We currently engaged in proceedings at the Gleichbehandlungkommission, and I intend to continue on that path.
If you are willing to meet under those terms — with seriousness, and with a genuine understanding of what is at stake — then I am open to it.
Please let me know.
With regards,
Ur
משם היתה דממה מצידו. מהצד השני, כולם הבינו שיש לי גישה לאינטרנט ופוצצו אותי במיילים והודעות, וככה יצא שבמשך כל החופשה היה המון לחץ. על הדרך J גם שלח לי את הטיוטא שהתכוונו לתת לי לאשר, שכביכול תענה על הדרישות שנכתבו בעצומה. הסעיפים היו:
1. מכון מצטער שUR סבלה מיחס עויין מצד קולגות
2. וועדת האתיקה מצאה שלUR לא היו אינטרסים מנוגדים, ולכן היא קיבלה פיצוי מלא לנזק שנגרם
3. מכון מבטיח שישנם חוקים למניעת אפליה על רקע לאומי, אתני או דתי.
אמרתי לJ שאם אחתום על המסמך הזה, לא רק שלא אקבל שום התנצלות, אלא שאנחנו באמת נקבל תביעה.
אחרי שבוע וחצי DG שלח לי את התשובה שלו:
Dear Ur,
Thank you for your candid response.
My reason for reaching out to you was following J' proposal, after his exchange with Scientist regarding the actual petition, to explore whether an informal conversation might be helpful in reducing tensions and improving mutual understanding. With this current petition, untrue accusations are once again being made and spread to the public.
Having reflected on your message, it is probably best not to pursue a personal meeting while the process before the Gleichbehandlungkommission remains active. Machon will have to clarify the repeated public accusations and attempted reputational damage.
Nevertheless, I would like to thank you for your openness in responding and for your willingness, in principle, to meet.
I wish you well.
With best regards,
DG
כל מה שנותר לי זה 🤷♀️
די ברור שהמייל (וגם הטיוטא) נכתב על ידי היימן וגם די ברור שכל מה שאגיד לא יועיל ואפילו יזיק, אז לא הגבתי ועל הדרך J שוב העלה את העצומה, ואחרי כמה ימים נשלח אליו המכתב מהקסה (מהפוסט הקודם).
---------------------------------------
אז כאמור, היינו בחופשה.
את היום הראשון התחלתי ברכיבה נסיונית בהרים. לא הייתי בטוחה אם אצליח לרכב בכאלה שיפועים, ומסתבר שהצלחתי. אז ככה בחרתי לי את אופציה 1 לחופשה (תכננתי 2, למרה שלא אצליח לרכב). הנסיון המוצלח הוביל לרכיבה לעיירה שבה נמצא מוזיאון משחקים. S ממש התלהב ואני התלהבתי אבל אחרי כמה זמן השתעממתי מלשחק משחקי וידאו ועברתי לקליעה למטרה ומשם יצאתי החוצה.
כשחזרנו בערב שוב ראינו מלא הודעות מJ.
למחרת על הבוקר יצאתי לטיפוס קצר בהר שביציאה מהמלון. חזרתי ופגשתי את S כבר יושב עם קפה בחדר האוכל. אכלנו ארוחת בוקר ובנתיים קיבלנו את הרבה ההודעות מS ולקראת סיום הארוחה גם את המייל מDG.
ואז, במקום לצאת מיד לרכיבה, עברתי ללקרוא את המייל, לעדכן את J ויערה, לקבל תשובות. בסוף יצאתי מהמלון רק ב9 וחצי. קבעתי עם S שנפגש ביער בו יש פארק טיפוס שנמצא במרחק 50 ק"מ מהמלון. היה קצת משא ומתן מדי בדיוק (אני אמרתי עוד שעה וחצי, הוא אמר עוד שעתיים וחצי, ובסוף סגרנו על שעתיים). הרכיבה עצמה היתה ממש כיפית אבל גם הרבה יותר קשה משציפיתי. חשבתי משום מה שרוב הדרך תהיה ירידה. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שבכל סוף ירידה מתחילה עליה. וככה יצא שפעם ראשונה בחיים רכבתי מסלול שלם בשיפועים רציניים. עצרתי רק פעם אחת בדרך כי נגמרו לי המים אבל חוץ מזה נסעתי באמת מהר. שברתי שיא אישי של 63 קמ"ש בירידה (באמת שהיה לי מפחיד! אני לא מבינה איך רוכבים מקצועיים נוסעים 100 בכיף). כמובן שהגעתי הרבה לפני S, אבל הגעתי גמורה. בסוף הייתי עייפה מכדי לטפס אז רק עשינו פיקניק והליכה באיזור. היה קטע ממש מגניב בדרך של סוג של כביש ראשי רק לאופניים. אלה היו ארבעה נתיבים ובצידי הדרך גם היו מפרצי עצירה לאופניים, כדי לעצור בשולי הדרך בלי להפריע לשאר הרוכבים.
כשחזרנו בערב עשינו עצירה לקניית טייק אווי ובמלון אכלנו ושיחקנו פריזבי.
למחרת בבוקר יצאתי לרכיבה לפני ארוחת הבוקר. אחרי הארוחה עניתי לDG ומייד קיבלתי כמה מיילים תגובה מאלה שהיו בCC. אחר כך שוב הלכנו לאותו אתר טיפוס, רק שהפעם נסענו יחד ברכב. האתר עצמו ממש מגניב - יש שם המון מסלולים בכל מיני דרגות קושי. ביליתי שם שעתיים שלמות בלי להשתעמם, בזמן שS ישב בצד ועשה מה שהוא עשה עם הלפטופ. אחרי הטיפוס, אני כבר גוועתי ברעב. אכלנו צהריים ומשם המשכנו לעיר שנמצאת לא ממש רחוק משם. טיילנו בעיר העתיקה ולקראת הערב הלכנו למתחם טרמפולינות\נינג'ה. איכשהו אני התעייפתי ממש מהר. בדרך כלל אני קופצת בכיף שעה שלמה אבל הפעם, אחרי בערך 20 דקות (שגם אותן בקושי סחבתי), הייתי מותשת ומסוחררת לגמרי. בקיצור, זה היה סוף היום שלי.
למחרת היה היום האחרון. הפעם רכתבתי מרחק קצר בהרבה מזה שהיה יומיים קודם ונפגשתי עם S במצב מתפקד. שוב הלכנו לאתר טיפוס. התכנון היה להמשיך לגראצ אבל בסוף שנינו היינו עייפים וגם היה מאוחר וגשום. החלטנו לדחות את הביקור לתחילת ספטמבר.
חוץ מזה, אני בעיקר מנסה לנצל את הקיץ כדי לרכב כמה שיותר. אני קמה כל יום מאוד מוקדם ורוכבת על הדונאו, כל יום לאתר אחר, ואז נוסעת לאוניברסיטה. כתבתי גם שאת הזכיה בתקציב המחקר חגגתי עם התחלה של רכיבה לבאדן.
בשישי הקרוב יהיה יום ההולדת שלי והחלטנו לחגוג אותו בצ'כיה. נצא בחמישי בבוקר ונפגש בקראמס. זה אמנם יותר ארוך ממה שהיה בהרים, אבל זה לא הרים, אז הרכיבה תהיה קלה יחסית. אני עדיין לא בטוחה מה נעשה בצ'כיה עצמה, אבל קבענו את החופשה בסמוך לשמורת טבע. נישן בבית עץ בכפר שקלוד הבטיח לי שלא יהיו בו תיירים.
בראשון באוגוסט אתחיל לעבוד במקום העבודה החדש לתקופה של כמה חודשים, שבסופם אעבור למכון המחקר. זה בדיוק אותו פרוייקט (בתור התחלה), רק מקום שונה.
