La Corona crise

הפוסט נחלק לשניים - חדשות טובות ואחר כך קצת ממה שקורה מחוץ לבועה הקטנה שאני חיה בה.

אני יודעת שזה לא פופולרי במיוחד, אבל די סבבה לי בעוצר קורונה.
מה קורה?
בכל בוקר אני קמה ב-6:45, מתארגנת מהר (שמה טרנינג, מצחצחת שיניים ויוצאת), עושה טיול של כשעה וחצי לכיוונים חדשים ביער, חוזרת עם רגליים חצי מתות, שותה קפה, אוכלת חביתה ומתיישבת לעבוד. בין לבין, אני מוצאת את עצמי אוכלת יותר מבדרך כלל אבל אני לפחות מקפידה לאכול מאכלים בריאים, אז בסיידר. מדי פעם אני עושה הפסקות ומבקרת את השכנים (שיחות מרחוק, מחדר המדרגות) ובסביבות אחה"צ אני קופצת לשכנים היחידים שבחרתי לראות (אני רואה רק אותם והם רואים רק אותי) ומוציאים יחד את הכלב. בסביבות 19 אני מסיימת לעבוד ועושה קריוקי או Just Dance מהיוטיוב. בהמשך, או יוצאת להליכה קצרה ואוכלת ערב או יוצאת להליכה קצרה ואוכלת עם אותם שכנים.

מבחינת עבודה הכל טוב. בעלת הדירה לא צפויה לחזור עד אחרי הפסחא ולי בנתיים יש "משרד" שקט ונוח.
חוץ מזה, התחיל פה האביב ואני מאוד נהנית מהיער. יש המוני פרחים ואפילו ראיתי שעצי השסק מתחילים לתת פירות קטנים וירוקים. היער כל כך שומם וחוץ מכמה אנשים שמדי פעם מטיילים, אין שם נפש חיה. כמובן שהיעדר המשטרה מאפשר את הטיולים הארוכים והרוגע.

הדבר היחיד שקצת פחות כיף הוא חוסר האופציה לעשות שבת וחג. סיכמתי עם השכנים שנעשה יחד את שבת, פסח ופסחא (הם קתולים). זה די מוזר לעשות את זה ככה אבל בהחלט עדיף על כלום. אני עדיין חושבת על איך בדיוק לעשות את פסח. כבר אמרתי להם שנקרא את ההגדה ושהחג כולו סובב סביב קריאת ההגדה. הם לא בדיוק מבינים איך זה יהיה ואני תוהה לעצמי איך לעשות את זה כדי שגם יהיה מסורתי וגם יהיה כיף להם. אני גם מתלבטת אם כדאי להכין מצות לבד או לקנות את המצות הדוחות של הסופר (סורי, המצה היחידה שאני אוהבת היא המצה השמורה הענקית) ואיך לארגן את עניין האפיקומן.

מבחינת הגדות, פישפשתי קצת בדירה ומצאתי ערימת הגדות מתורגמות לצרפתית, שזה נפלא. ככה גם הם יוכלו להבין וגם לי יהיה יותר קל להגיד מה קורה בכל שלב.

אחרי פסח יהיה הפסחא הראשון שלי אבר ואני די מתרגשת. הבנתי מהם שנקשט ביצים בצבעי מאכל.

בטח נשמע מוזר שבחרתי לעשות את החגים והשבתות עם השכנים הנוצרים בזמן שגם יש שכנים יהודים. הסיבה המאוד פשוטה היא שאני לא סומכת על אלה היהודים. אני יודעת בוודאות שהם הלכו למסיבת פורים המונית ואפילו שהם טוענים שהם מאוד נזהרים, אני פשוט לא מאמינה להם.
היום קיבלתי סמס מאחד מהם שהוא חולה עם חום ושיעול. אממממ..... אני מקווה ממש שזה לא קורונה ובו בזמן שמחה שהעדפתי לבלות את השבת האחרונה לבד ושסירבתי לכל ההזמנות מהם.

בכלל, המצב הקורנתי פה לא מלהיב. לפני יומיים פורסם בחדשות המקומיות שרק באותו היום נפטרו 13 (!) קשישים בשכונה שאני גרה בה. ממש כואב לי בשביל כל הקשישים פה, הם נורא מבוהלים. אני רוצה לעזור להם אבל המקסימום שאני יכולה לעשות הוא להתרחק כמה שיותר ולעשות סוג של מחווה מרחוק, כדי שהם לא יצטרכו להתרחק ממני. אני אישית ממשיכה לעבוד מהבית אבל הרבה אנשים הפסיקו לקבל משכורת והם מאוד מודאגים ממה עתיד לקרות. מאז תחילת העוצר ראיתי הרבה הומלסים ברחוב (יותר מהרגיל) ולא הבנתי למה. אתמול שמעתי בחדשות שהתגלתה קורונה בבתי המחסה, ועכשיו המשרד למגורים חייב לספק מגורים בחדר יחיד וזה גרם לזה שהרבה הומלסים שהתאכסנו בבתים האלה חזרו לרחוב. זה ממש עצוב...

Wash your hands so clean tonight... We're impatient like young gods

גם ככה לא אוכל לצאת לפחות 15 ימים. אלא אם כמובן בא לי לשלם קנס נכבד...

בכל אופן, זה הולך להיות שיר הקורונה שלי. במקרה שמעתי אותו הבוקר כשרצתי לאוניברסיטה לקחת את כל הדברים, מהר מהר לפני שהעוצר יתחיל. ממש התחלתי לצחוק באמצע הרחוב. צחוק קצת משוגע, אבל עדיין לצחוק. אחר כך גם הגיע כלב וקפץ עליי ושיחק איתי עד שהבעלים שלו משך אותו בכוח (הוא עדיין ניסה לקפוץ עליי).

אז אירגנתי לי משרד משוכלל באמצע הסלון ואני הולכת להפיק מהעוצר הזה את המיטב.

כדרך אגב, אני אחרי לילה ללא שינה. לא הצלחתי להרדם מרוב הפחד של להיות לגמרי לבד במשך 15 יום. כשקמתי, הבנתי שאולי זה לא נורא ממש. זו כנראה ההזדמנות היחידה שתהיה לי בתואר לעבוד בשקט אמיתי וכדאי לי לנצל אותה.

קראתי באתר של הממשלה שמותר לצאת לפעילות גופנית בקרבת הבית ובבודדים ועם הפתק שיש באתר. אני רק לא מבינה איך אפשר להציג אישור אם אין מדפסת... 

עדכוני יומיום

ימים מוזרים עוברים עלינו. האמת היא שזה די נחמד לי כי העיר שקטה יחסית ואפילו מזג האוויר התחמם. אם רק היה קיץ, הייתי מרגישה כאילו חזרנו לתקופת הואקאנס של אוגוסט. הדבר היחיד שמפריע לי הוא שסגרו את גינת הצמחים האהובה עליי, כנראה כי וירוס הקורונה מאוד אוהב צמחים. אין לי הסבר אחר למה לסגור גינה אבל להשאיר את הרחוב פתוח.

רוב בתי הקולנוע סגורים אבל האולמות הקטנים נשארו פתוחים וזה הכי VIP :)

באוניברסיטה הודיעו לנו שהעבודה ממשיכה כרגיל אבל מי שחושש, יכול לעבוד מהבית. מקווה שיהיה לי שבוע שקט. דבר נוסף הוא שהרחובות די ריקים ואני יכולה לשיר לי בלי שיחשבו שאני משוגעת 🙂

חוץ מזה עושה רושם שאנשים נכנסו להיסטריה מיותרת. גם אני כמעט נכנסתי להיסטריה עד שעשיתי פאוז, הפסקתי להקשיב לקולות היסטריים והתחלתי לחשוב על הדברים בהיגיון.

1. אנשים לחוצים בטירוף אבל אין באמת דרך להדבק אם שומרים מרחק (בלי תחבורה ציבורית\חנויות צפופות\חיבוקים)

2. מזון אני לא אוגרת. במקרה הכי גרוע, אני גרה ליד היער וגם יש אגם. זאת אומרת שיש צמחי מאכל (כבר ראיתי ניצני שסק וכמובן יש מלא צמחים אחרים), ברווזים ודגים. אבל בואו נגיד שאני לא מאמינה שנגיע לסף רעב ושסוף העולם קרב. ברור לגמרי שהולכים לקראת משבר עולמי אבל בתור אחת שחיה על כדור הארץ, אני יודעת שכל מדינה מפותחת מחזיקה מחסני מזון אדירים בדיוק למצבי חירום כאלה ושהאו"ם מחזיק מאגרי מזון למדינות מתפתחות. יהיה (יש) משבר, אבל זה זמני ודווקא אנחנו לא נהיה אלה שיגוועו ברעב.
אגב, חלק נכבד מהמשבר לא יקרה בהכרח כי אי אפשר לייצר, אלא כי אנשים נכנסים להיסטריה, מושכים יותר מדי כסף מהבנקים וקונים יותר מדי מזון לשעת החירום המומצאת. הם בעצם יוצרים את המשבר בעצמם (סוג של תאוריית הבועה?).

3. תובנות מדברים רציונליים שקראתי: דבר ראשון, אין סיבה להדבק אם שומרים מרחק והיגיינה (זה פי 4 יותר מדבק משפעת. ואין סיבה להדבק משפעת אם לא מתקרבים לאנשים). דבר שני, גם אם איכשהו נדבקתי, רוב הסיוכיים שלא אדע מזה ואז, אם זה חמור, שזה יעבור. אנשים בהיסטריה כי הם קוראים המון תקשורת (שהמטרה שלה זה ליצר היסטריה כדי למשוך קהל) ו"חדשות" פייסבוק, שהן נכתבות על ידי אנשים שמוזנים אחד מההיסטריה של השני. שחושבים על זה ככה, מבינים שאין סיבה להלחץ (כל עוד שומרים מרחק כמובן).

4. הממשלות עצמן סוגרות הכל כי רוב האנשים לא חושבים בהגיון. זה אומר שרוב האנשים ימשיכו להשתמש בתחבורה ציבורית, לחלוק סיגריות, לגעת אחד בשני. הממשלה חייבת לנקוט ביתר זהירות כי היא יודעת שאנשים לא רציונליים וחייבת לייצר פאניקה כדי שאנשים לא רציונליים יכנסו לחרדה ויתחילו לנהוג בזהירות.

חוץ מזה, ההכרח הפתאומי לסגור את מערכת בתי המשפט במקרה בדיוק יומיים לפני המשפט של ביבי הרתיח אותי לגמרי. אמנם ידעתי שהוא זורע את כל הפאניקה המוגזמת בארץ כי הוא סולל לעצמו עוד התחמקות מקבלת הדין אבל אפילו אני לא ציפיתי למהלך כל כך מלוכלך והרסני. בשיא הכנות, אני לא מבינה איך אין בארץ מרד. האביב היהודי, האביב הישראלי, משהו. יש לנו הרבה מה ללמוד מהלבנונים בקטע הזה... בנתיים, אני שמחה שאני לא חלק מהגועל הזה. הפסקתי גם לשלם לביטוח לאומי, למרות שעדיין לא הצלחתי להסביר להם שאני לא גרה בארץ ושאני משלמת פה ביטוח לאומי (אני פטורה מתשלום). אם יום אחד אחזור, זה משהו שאצטרך לטפל בו אבל אני לא בטוחה שאחזור ולא בא לי סתם לשלם. גם ככה בשעת צרה הם לא יעזרו לי.

בעלת הדירה שלי תחזור בביום שלישי מחו"ל. החלטתי לישון אצל השכנים כמה ימים ואחר כך פשוט אשמור ממנה מרחק, בדיוק כמו בתקופה שהיתה לה שפעת. ידיד שלי הציע לי לבוא אליו אבל אני לא בטוחה שבא לי להיות איתו שבועיים שלמים. אני אוהבת אותו באמת ובתמים אבל, איך להגיד בעדינות, הבן אדם היסטרי. אתחיל מלהגיד שהוא סיני, אז זה מובן איכשהו. בכל אופן, הוא היסטרי בטירוף, בטוח שאפוקליפסה עכשיו. הוא כבר הספיק לאגור 30 ק"ג אורז, 10 ק"ג בשר, קמח, נודלס וירקות להחמצה (10 מכל דבר), שתל מלא שום בגינה ואני יודעת שהיום הוא הלך להצטייד גם בתפוחי אדמה.  גם הוא ניזן בעיקר מדיווחי היסטריה והרבה מאוד פייק ניוז. יש לי הרגשה שבמקרה שבעלת הדירה תהיה חולה, אוכל להמשיך להיות עם השכנים אבל במקרה הכי גרוע באמת אלך אליו. חוץ מזה המנחה (החדש, הנחמד) אמר לי לא להסס להתקשר בכל שעה ולהגיד לו אם יהיו בעיות.

מה עוד?

התחלתי ללמוד גרמנית. החלטתי שהצרפתית שלי כבר מספיק בשלה כדי שלא אתבלבל בין השפות. החלטתי וצדקתי. מסתבר גם שגרמנית זו שפה די פשוטה. בלי להכיר מילים, אני יודעת מה אני שומעת\קוראת,  פשוט כי זה כל כך דומה לאנגלית. עם הדיבור אני על הפנים. אני מצליחה להגיד כמה משפטים, אבל עושה מליון טעויות. שוייין (😉), אני רק בהתחלה.

הפסקתי ללמד עברית באולפן של הכנסיה כי אני מרגישה שהם לא רציניים. הם מאוד מתלהבים מעברית אבל לא באמת עושים משהו כדי ללמוד ואין לי רצון להקדיש מהזמן שלי למשהו חסר ערך (זה היה בהתנדבות).

פורים היה חביב. המסיבה של השגרירות בוטלה אבל הוזמנתי למסיבה פרטית על סירה וזה היה כיף. אפילו קיבלתי משלוחי מנות.

עדכון מהשעה האחרונה:
בעלת הדירה הבינה שהיא בקבוצת סיכון גבוהה מדי (נסעה באמצע מחלה, עם אחותה שחולה בסרטן) והחליטה להשאר בחו"ל לחודש הקרוב. נרגעתי כי עכשיו אני יכולה להיות בבית (יצאה הוראה לעבוד מהבית. נראה...) אבל אני לא באמת אוהבת להיות לבד.