Antrag auf Prüfung der Verletzung des Gleichbehandlungsgebotes

 לפני יומיים שלחתי את המכתב הרשמי שלי ל Gleichbehandlung Commission. זה לא היה קל. כתבתי הכל באנגלית, ואז תרגמתי לגרמנית ובכל פעם שעשיתי לעצמי הגהה, גיליתי עוד טעויות בתרגום. בסופו של דבר, ואחרי הרבה מאוד תיקוני טעויות, קיבלתי מכתב ש(אני מקווה מאוד) לא כולל שגיאות. מבחינת דקדוק ומונחים שכדאי או לא כדאי לכתוב, פרופסורית מאוד נחמדה למשפטים עברה על המכתב ונתנה לי הערות.

בסוף לא היה לי לב לכתוב משהו נגד L. היא באמת חשובה לי, ולא משנה מה היא עושה, אני ממשיכה לא לשנוא אותה (להיפך). אחרי השיחה האחרונה שלנו ממש כעסתי עליה, ואיכשהו הוצאתי את הכעס הזה עם הChat GPT. אני כל כך רוצה לעזור לה והיא כל כך פוחדת ממני, בלי להבין שבעצם זה שהיא כל כך פוחדת, היא מפריעה לי לעזור לה. העניין הזה מוזר לי. לפני שהGBK יתקשרו למכון או לפני שהAnfrage יפורסם, מה שיגיע ראשון, אנסה שוב לדבר איתה.

בכל אופן, לא כתבתי עליה שום דבר שיכול לפגוע בה בשום צורה שיכולתי לשלוט בה. כשכתבתי משהו עליה, ניסחתי את זה באופן בו היא יכולה לקחת איזה צד שמתאים לה. מהפגישה הכי נוראה עם HR, זו בה היא שיקרה את החיים, השמטתי כל זכר ממנה. כל מה שנאמר, נאמר על ידי HR. אני מאוד מקווה שהיא תבחר לא לקחת את הצד של המכון. אם כן, חבל. בעיקר בשבילה, נראה לי. עד כמה שהייתי שמחה שהיא לא תעשה את זה, לא אופתע אם היא כן. מצד שני, ולא משנה איזה צד היא תבחר, כתבתי את הכל באופן שלא יאפשר לה לפגוע בי וגם יתן לה בחירה חופשית להחלטה שקולה. אני יודעת כמה קשה היא עבדה כדי להגיע לאן שהיא הגיעה. לא כתבתי על זה, אבל גם היא לא בדיוק בת למשפחת אצולה שנתנה לה את כל האפשרויות להצליח. אני מניחה שהנקודה הזו גרמה לשתינו להיות כל כך מוטיבציוניות.

כשהראיתי לצ'אט את המכתב, בשני צ'אטים נפרדים, ושאלתי אותו לגבי ההשלכות הצפויות לכל אחת מהדמויות במכון (בהנתן כל ההוכחות והעדים שיש לי) התשובות שלו לא היו זהות, אבל מאוד דומות.

Person Exposure Rationale & Comments DG 🔴 High Central to multiple incidents: dismissal of your complaint, retaliatory pressure on your supervisor, deletion of your policy brief, and orchestrating misleading institutional communications. He appears to have actively blocked remedies. COO (L) 🟡 Low-to-Medium She acted decisively, outside work hours, and even while on vacation to remove harmful content and close the Anti-Colonisation Club. Her early removal of social media posts, and your explicit statement that she was blocked by the DG, protect her. If anything, she may be seen as trying to help within limits. E (Supervisor) 🟠 Medium-High Failure to protect you, silence during critical moments, and involvement in falsified time reporting. Also responsible for rejecting your research transfer. Weak defense. Juliana (Researcher) 🔴 High Directly responsible for repeated antisemitic harassment. Pattern of conduct, social media evidence, and your distress are clearly documented. Likely to be criticized. HR Head 🟠 Medium Mishandled your complaints, gave incorrect information about separation and benefits, and misrepresented your intentions (telling others you dropped your complaint). MR (Library Head & Ethics Committee) 🟠 Medium-High Posted politicized material on official channels, knew about harassment, did not recuse from investigation. Serious conflict of interest. AG (Mentor & Ethics Committee) 🔴 High Knew of harassment, was personally close to you, held anti-Israel views, and still remained on the Ethics Committee. This is a strong breach of impartiality. Deputy DG 🟠 Medium Her curt dismissal of your ethics complaint and ignoring of your appeals make her complicit in institutional whitewashing. She will likely be named as part of the systemic failure to ensure fair treatment. Other Ethics Members  🟡 Low–Medium If proven they accepted a biased or procedurally invalid complaint without following internal rules, they may share collective responsibility. However, individual roles unclear.

המנחה החדש שלי (דמות חדשה. נקרא לו J) מאוד התלהב מהמכתב ושלח אותו לקרן המחקר שאמורה להזמין אותי (כששאלתי אותו למה עדיין לא יצרו קשר, הוא אמר שהם מחפשים תאריך שיתאים לכל הבכירים). גם שם התרשמו לטובה ושלחו אותו כבר באותו היום למפלגת הירוקים, שהבטיחו לפרסם Parlamentarische Anfrage. זה בעצם אומר שהם יעלו את העניין בפרלמנט וזה יתפרסם כשאלה שהמכון יצטרך לענות עליה בפומבי. הקטע הוא שהם רוצים לדון רק במה שפורסם בתקשורת. משום מה, הם לא מעוניינים לדבר איתי. אני לא 100% מבינה את ההגיון, אבל יש לי הרגשה שהם כנראה עושים את זה כדי לקבל תמיכה ציבורית, אחרי שהם ראו את כמות התמיכה שקיבלתי מהקוראים. כלומר, לא באמת אכפת להם ממני, אלא מהמנדטים שהסיפור יביא להם.

הקטע הוא שהכתבה שפורסמה התמקדה רק בסיפור החקירה. לא היתה שום התייחסות להתקפות הפומביות או לכל אספקט אחר של מה שעשו (עושים) לי. הפתרון: לפרסם עוד משהו, ומהר. אז J העביר את המאמר לUnder Review Preprint (כתבנו אותו כאיש קשר רק לסיבוב הראשון, כי העורך מכיר את השם שלו והנחנו שזה יכול לפחות לא להזיק, ואז נשנה כי תכלס רק אני יכולה באמת לענות על שאלות). ואני שלחתי עוד חומרים לעיתונאי. אני מנסה לחשוב אם לפנות לעוד עיתונאים - ככל שהסיקור יהיה יותר רחב, ככה הסיכויים שלי לנצח יעלו. לפני כמה חודשים, חברה שלי שעובדת כהיסטוריונית של אנטישמיות נתנה לי רשימה של עיתונאים. זה מרגיש קצת מטופש, אבל אולי זה כדאי.

מה שכתבתי לGBK בעצם סוג של מסכם את כל מה שפגעו בי ויכול להתפרש כאפלייה. את העניין שהם גנבו לי חלקים מהמלגה לא כתבתי, כי זה כבר קשור לארגון שונה.

חוץ ממפלגת הירוקים, הקרן למדע העבירו את העניין גם למשרד המדע, שהוא המממן הראשי האוסטרי של המכון. נאמר לי שהם מזועזעים מהמקרה. נראה מה זה אומר בפועל.

------------------------------------------------------------------

הקיץ בוינה מאוד כיף. כל הזמן יש פעילויות בחוץ, וזה שינוי עצום לעומת החורף. עכשיו אני גם מצליחה להבין כמעט כל מה שמדברים, כל עוד זה לא ברמה גבוהה, ככה שאני יכולה יותר להינות ולהפיק. השבוע היה סוג של פסטיבל חלל ובכל ערב היו הרצאות. זה היה מאוד מעניין. מה שבאמת שימח אותי הוא שבמהלך הקיץ האופרות\מחזות זמר ימשיכו להציג כל יום שישי, רק בחוץ. במהלך כל השנה, הכל מוצג בבניין האופרה. אני מאוד אוהבת ללכת לשם (אפשר לקנות כרטיסי עמידה ב4 יורו) למופעים לילדים, שהם בשפה ברמה לא גבוהה. בראשון האחרון הלכתי שוב לצלילי המוסיקה, שגם היה מופע הסיום של העונה. נחמד שעכשיו הם יציגו בחוץ, כי האולם בבניין האופרה באמת הפך למחניק בגלל החום. אפילו S אמר שהוא יבוא איתי לפחות פעם אחת. עד היום הוא סירב להצטרף אליי שבטענה שאני הולכת למופעים של ungebildete Menschen (אנשים לא משכילים). רק אתמול אמרתי לו שברור שאני הולכת רק למופעים האלה - הוא לא באמת מצפה שאצליח להבין מחזות זמר בגרמנית ספרותית. חוץ מזה, אני לא חושבת שזה באמת לungebildete Menschen. לא ראיתי שם אפילו ערס אחד.

שמתי לב שלמרות שאני באוניברסיטה כבר תקופה די ארוכה, עדיין רוב החברים שלי הם מהמכון. מעניין למה...

גם שמתי לב שהרמה שלי בגרמנית מאוד עלתה ואני יכולה לתקשר כבר באופן כמעט מלא, כולל שיחות טלפון ודברים שקשורים לעבודה. זה באמת נחמד. משום מה, עם הצרפתית זה היה מהיר יותר, אבל לפחות גם כאן זה מגיע.

לפני כמה ימים גם קיבלתי הודעה שנבחרתי להשתתף בבית ספר סתיו לImage Analysis in Ecology בצרפת. נראה לי זה הולך להיות מאוד כיף ומעשיר. מעבר לחינם המלא (אצטרך לשלם רק טיסה), האירוע עצמו יהיה בגן בוטני בIle de France במשך שבוע שלם. אני מאוד מתרגשת. הם בחרו בדיוק 10 אנשים, ואיכשהו אני בינהם. עדיין כלום לא תוכנן, אבל אני מאוד מניחה שאחר כך אקפוץ לבקר את השכנים מפריז, אפגש עם חברים ואולי גם אצליח להפגש עם המנחה מהדוקטורט.

** הערה קטנה בעקבות התגובות: בית ספר סתיו זה כיף, מעשיר וחווייתי אבל זה ממש לא משהו להתלהב ממנו. כדי לתת פרופורציות, הצגת הפרוייקט של ביריד המדע העולמי במרץ האחרון היתה הרבה יותר יוקרתית ומלהיבה. לצורך העניין, שם מימנו לי ולשני אנשים לבחירתי (הבאתי חברה אחת מישראל) הכל כולל הכל (גם מונית לשדה, אוכל, באמת הכל) וקיבלנו חדרים פרטיים במלון באזור בניין הEU בבריסל.
אם לדוגמא, בסוף באמת אוזמן להציג את המחקר שלי בפני כל הבכירים בקרן המדע, זה הרבה יותר נחשב ומרגש.
יכול להיות שפעם בתי ספר כאלה היו נדירים אבל היום יש המון. לפני שנתיים גם השתתפתי באחד באיטליה. לא נראה לי שאפילו כתבתי על זה. אולי כמו שפעם חילופי סטודנטים נחשב היה למשהו נדיר, והיום בכל מחלקה יש כמה סטודנטים אורחים וכמה שמתארחים. לי אישית לא יצא כי עשיתי דוקטורט בתקופד הקורונה, אבל זה באמת היה אירוע חריג.

סיכום חופשה

 החופשה עברה בדיוק כמו שצריך. התכנון המקורי היה ראשון עד רביעי בערב אבל בסוף הייתי חייבת להיות בוינה ברביעי  בבוקר, אז קיצצנו יום. הערה קטנה לפני שאני ממשיכה, מעכשיו אקרא לחבר שלי S. כנראה אצטרך גם לפתוח מילון, כמו שאמפי עשתה

למורת רוחו של S, יצאנו בראשון לפני 6 בבוקר ("זו חופשת החופש שלי!") ועשינו צ'ק אין מוקדם עם ארוחת בוקר במלון. מיד אחר כך יצאתי לכיוון ההרים וS הלך לחדר או אולי נשאר לעבוד בלובי. כאן כדאי לציין שאני באמת הייתי אחרי שנה מסוייטת. הייתי חייבת להתנתק ולא לקחתי איתי כלום, אפילו לא סים קארד. S, שלא ממש בעניין של פעילויות חוץ, מאוד נהנה מלקרוא בחדשות בטאבלט ולעבוד ברוגע בלובי. בכוונה לקחנו ימים בהם אין חופש, והמלון באמת היה כמעט ריק. כשרק הגענו, המוני אנשים עשו צ'ק אאוט. המלון הוא רשת של מלונות "ספורט" זולים יחסית שממוקמים תמיד בקרבת אתרי סקי, מסלולי רכיבה או מסלולי טיולים. הפעם ההינו באוסטריה העליונה, בעיירת כפר שנקראת Hinterstoder, ממש 300 מטר מרכבל שעולה לראש ההר.

אז אני יצאתי לכיוון ההרים וטיפסתי במסלול של 11 ק"מ בעלייה כוללת של 1400 מטר (1990 מטר גובה), ונהנתי מכל דקה. המסלול לא היה קשה במיוחד--הקרקע היתה יבשה ויכולתי לטפס לפי עקבות בעלי החיים--אבל האורך הכולל והשיפוע הפכו את העניין למאוד מעייף. עד לאמצע הדרך הייתי צריכה לתמרון בין שטחים שנסגרו עבור פרות בעיקר (לאחר עונת הסקי, ממלאים את המדרון בבעלי חיים שילכחו את העשבים) אבל, ככל שעליתי, זה הלך והתמעט. 

אחר הצהרים הגעתי לראש ההר תשושה ומיוזעת. דבר ראשון שעשיתי היה להכנס לבית קפה (Alm?), לשתות ולשטוף את עצמי במים קרים. אחרי כמה דקות ראיתי את S והצטרפתי אליו.כמובן שבשלב הזה גוועתי ברעב. אכלתי, שתיתי, הוא נשנש והסתובבנו קצת בין הפרות ושלטי ההסברה באזור. קטע מצחיק היה שפתאום שמתי לב שעל כמה מהעגלות יש שלט Mengele. חיפוש זריז בויקיפדיה העלה שלאבא של יוזף מנגלה (כן, כן, אותו רופא ואנטרופולוג נאצי) היתה חברה לייצור מכונות חקלאיות. אחר כך חזרנו למלון ברכבל ואני הלכתי "לנוח" קצת בחדר כושר. כשירדה קצת השמש יצאתי לסיבוב עם האופניים. התכנון היה לרכב בסביבות ה15 ק"מ אבל הייתי כל כך מותשת שחזרתי אחרי הרבה פחות. באמצע גם התחיל לרדת גשם, וזה הפך את העניין לכיף ומרענן. אז אכלנו ארוחת ערב במלון ובעיקר התלהבנו מהברקים שהגיעו מכיוון ההרים המושלגים.

למחרת בבוקר קמתי מוקדם ויצאתי לטיול לפני ארוחת הבוקר. הפעם הלכתי במסלול פחות פראי (הכל היה רטוב) ובעיקר ראיתי צמחים ובקתות במקומיות. כשחזרתי S כבר ישב עם ארוחת בוקר. אני חייבת להגיד שאני ממש אוהבת את ארוחת הבוקר של המלון הזה. אני תמיד מתחילה בקפה ואז לוקחת צלחת מלאה במלפפון ועוד צלחת עם חביתה שאני מכינה מחלבוני ביצה ופטריות שמפיניון. אחר כך אני לוקחת עוד ביצים רכות (כן, אני אוהבת ביצים 😉). בסוף אני גם שואלת אם אפשר לקחת קצת אוכל ולמרות שאסור, אני תמיד נענית בחיוב. אז לקחתי איתי 2 תפוחים ועוד 6 ביצים קשות ויצאתי שוב לכיוון ההרים. 

הפעם ההליכה היתה קשה יותר. האדמה היתה רטובה והטיפוס היה קשה יותר. משום מה, יש לי הרגשה שגם נקודת ההתחלה שלי היתה יותר עייפה. התכנון שלי היה לטפס על לנקודה של הרכבל הראשון ולרדת במסלול מעגלי (הרכבל פועל רק בסופי שבוע) אבל כשהגעתי לנקודת הרכבל הייתי ממש מותשת. נחתי שם קצת אבל בשלב כלשהו הבנתי שעדיף להתקשר לS שיבוא לאסוף אותי, וכך היה. בעקרון, נהיגה בכבישים האלה היא סיפור די יקר אבל חלק מההטבות של מי שישן באזור הוא כרטיס שמאפשר כניסה חינם לכל מיני אתרים וגם מספק פטור מאותה אגרה. הוא הגיע לשם תוך בערך חצי שעה, מצוייד בגרביים ונעליים יבשות ואפילו ז'קט. לא ברור איך, אבל הטיפוס באותו יום באמת שלקח לי הרבה זמן. כשהגענו למטה כבר היה כמעט 17. קנינו קצת אוכל בסופר ואכלתי קצת לפני ארוחת הערב.

קטע שהיה ממש נחמד באותו יום היא העובדה שהיו המון תותים בכל האזורים הנמוכים יחסית של ההר. זו עכשיו העונה והתותים מאוד מתוקים וטעימים.

למחרת על הבוקר יצאתי לסיבוב על גדות הנחל לפני ארוחת הבוקר. כל הדברים שלי כבר היו ארוזים, ככה שלא הייתי צריכה לדאוג. כמו ביום הקודם, כשחזרתי S כבר היה ישוב ואני הצטרפתי אליו עם ארוחת הבוקר הענקית הרגילה שלי. באיזשהו שלב הוא היה צריך לעלות לחדר לארגן את הדברים ולנוח (עשינו צ'ק אאוט מאוחר), ואני יצאתי לטיול עם האופניים. חזרתי אחרי בערך שעתיים מותשת (אוסטריה העליונה=המון הרים) ומרוצה. לקחתי את האופניים שלי לעמדת האופניים של המלון כדי לחזק, לשמן ובעיקר להתלהב מהם. אחד העובדים במלון גם התלהב מהאופניים שלי ונתן לי עצות איך לטפל בהם. כשעשינו את הצ'ק אאוט, העובדת בקבלה היתה סופר נחמדה. סיפרנו לה שזו חופשת החופש שלי (Freiheiturlaub) אחרי שנה בה לא היה לי חופש בכלל. כמובן שהיא לא הבינה על מה אנחנו מדברים אבל היא הבינה שזה משהו מיוחד. התכנון המקורי היה לעשות באותו יום טיול בפארק הלאומי אבל באמת שכבר הייתי סופר מותשת. פשוט חזרנו לוינה.

קצת תמונות:

ברק בהרים

תותים

---------------------------------

אתמול דיברתי שיחה ראשונה עם עיתונאי גרמני שיצר קשר בעקבות הכתבה שהתפרסמה לפני חודשיים. גם הוא רוצה לסקר את הסיפור, אבל באופן שישים יותר דגש על מנהל המכון (גרמני ודמות ידועה בגרמניה), כזה שאחראי על כל המחדל מלכתחילה. משהו מוזר שקרה, ורק היום הבנתי מאיפה זה מגיע, היה כשהוא התחיל את השיחה בזה שהוא מצטער על כל מה שקורה בישראל עם איראן. התגובה המיידית שלי, ובדיעבד אני מתחרטת, היתה שאני לא גרה שם הרבה זמן ואין לי שום קשר לזה. אני מבינה עכשיו שממש כמו שניתקתי את עצמי רגשית מכל מה שקשור להורים שלי, שכל כך פגעו בי במהלך הרבה שנים, ניתקתי את עצמי רגשית מכל מה שקשור לישראל. כמובן שדיברתי עם חברים ועם אח שלי אבל מרגיש לי כאילו אלה חדשות רחוקות.

לפני יומיים מנהל המכון ראה את S (עדיין עובד שם) ואמר לו שהוא רוצה לדבר איתי. אמרתי לו שימסור לו שאם הוא רוצה לדבר איתי, הוא יודע איך ליצור קשר. הפעם, בהנחה שהוא באמת רוצה לדבר וזו לא L שהכריחה אותו בעקבות השיחה ביננו, אני אגיד לו שהוא יכול לבוא אליי, השיחה תהיה מוקלטת ואגיע בליווי של אדם מנוסה ובכיר. הYou are too young to be hurt לא יקרה שוב או, אם יקרה, יהיה מוקלט. בכל אופן, הוא עדיין לא יצר קשר וגם לא המזכירה שלו (אתמול היה חג).

הערב יש לי ארוחת ערב עם עוד מישהי שפנתה אליי בעקבות הכתבה. היא עבדה פעם במכון ומומחית בדיני עבודה. היא רוצה לעזור לי. היא נראית ממש נחמדה.

סיכום תקופה

שוב הרבה זמן לא כתבתי. התחלתי לכתוב משהו לפני חודש, וזה פשוט כבר לא מעניין.

מה שכתבתי:

 בשישי שעבר הגיע למשרד שלי בחור סיני עם שתי מזוודות גדולות. הוא מגיע מדי כמה חודשים, משאיר את המזוודות הענקיות האלה והולך. למחרת בבוקר הגעתי בסביבות 6 למשרד (היה לי דדליין ועדיין רציתי לעשות רכיבה. פשוט השארתי את התיק ויצאתי) וכל הדברים שלו היו מפוזרים, כולל מגבות פרוסות על אדני החלונות וכלי אוכל. צילמתי ויצאתי. כשחזרתי אחרי בערך שעתיים שמעתי קולות ממשרד אחר, שמשמש לפגישות ושיש בו גם ספה. בקיצור, הבחור ישן באוניברסיטה.

--סיכום: הבחור התנחל במחלקה במשך חמישה ימים עד שהודיעו לו שאו שהוא מוצא לעצמו חדר במלון אמיתי, או שהוא מגורש (שווה ערך למאבד ויזה וחייב לחזור הביתה). אז הוא מצא חדר ועזב. במשך הימים שהוא היה פה הוא הספיק ללכלך הכל (מי מבשל ביצים קשות במיקרו ואז אפילו לא טורח לנסות לנקות?), לסיים את האוכל של כולם, ובעיקר להשאיר הרבה מאוד עקבות בכל מקום בו הוא דרך. בכל אופן, הוא לא יחזור.

-------------------------------

ועכשיו אנסה לסכם את התקופה.

כזכור (או שלא), הייתי אמורה להצטרף לאוניברסיטה ב1 באפריל. בפועל, המכון החליט להפר את ההסכם בטענה שנותרו לי ימי חופש לנצל ושאני חייבת לחתום על הסכם עזיבה הדדי. הבטחתי להם בזמנו שאקח חופש בדיעבד, אבל גם אמרתי להם שאני יודעת שזה לא חוקי. אז הם שינו את ההסכם ושלחו לי חוזה חדש שמשאיר אותי שם עוד חודש, בתנאי שאקח את כל החודש כימי חופש. את אותו הסכם שלחה לי האחראית של משאבי אנוש אחרי שיחה ביננו, בה סוכם שיאשרו לי לצאת לכנס באמצע אפריל, וזה היה ביום שישי בשעה רבע לחמש. התבקשתי להחזיר את ההסכם חתום עד יום שני, לא יאוחר מסיום יום העבודה. הקטע הוא שאותו הסכם לא כלל את הסעיף שיאפשר לי לצאת לכנס. ביום שני על הבוקר שלחתי את החוזה לעורך דין כדי שיתן את דעתו, וקיבלתי תשובה באותו יום בשש וחצי בערב--אחרי סיום יום העבודה. שלחתי את ההסכם חתום, בתוספת אותו סעיף שהיה חסר. באמת האמנתי שהסעיף היה חסר פשוט כי היא שכחה להוסיף אותו. אז מסתבר שלא. ההשתתפות באותו כנס תאושר אחרי שאדבר עם ראש התוכנית, והיא תאשר, אם היא תמצא את ההשתתפות בכנס כאינטרס למכון. במילים אחרות, "שכחי מנסיעה לכנס". היא גם אמרה שכיוון שלא החזרתי את ההסכם חתום בזמן, התנאים השתנו ואני צריכה לנצל את כל ימי החופש שלי, שזה אומר להשאר שם עד סוף יוני. 

דבר ראשון שעשיתי לאחר קבלת ההודעה היה ללכת לרופא ולהוציא אישור מחלה. הבנתי שאני הולכת להיות תקועה במכון (כלומר חייבת להגיע לשם או להסכים להסכם החדש) וידעתי שאין מצב שאני נותנת להם להמשיך להתעלל בי. פשוט סיפרתי לו מה קורה ומה קרה, והוא הוציא לי אישור מחלה עד היום של הכנס.

יומיים אחר כך התחלתי לקבל הודעות מאותו עיתונאי שהוא מדבר עם המכון, ושזה המקום הכי רעיל שיצא לו אי פעם להתקל בו. הוא יצר קשר עם כל מי שכתב את המכתב נגדי, והם העבירו את המייל לאחראית התקשורת של המכון. היא נכנסה להיסטריה ונסתה להבין מה הוא הולך לכתוב, וכנראה העלתה טונים. הבנתי שלא הולך להיות טוב, אז יצרתי קשר עם ראש הWorking Council וביקשתי את עזרתה. נקבעה לי שיחה נוספת והייתי בטוחה שמשאבי אנוש כבר יודעים על אותו עיתונאי. ממש פחדתי. 

ואז התחילו דיונים בזום על עד מתי אני נשארת במכון. אותה עובדת אמרה חזרה על עניין ההשתתפות בכנס ואמרה שאני חייבת לנצל את כל ימי החופש. אותה אחראית WC הסבירה לה שהם חייבים לתת לי להשתתף בכנס, פשוט כי זה חלק מהפרוייקט שלי, ובדיוק בשביל זה אני מקבלת מלגה. היא אמרה שהשתתפות בכנס אומרת שאפספס את סוף יוני, ופשוט אעבור בסוף יולי. אז כבר ממש התעצבנתי. הסברתי לה שהמלגה שלי מוגבלת לשנתיים, והם פשוט מבזבזים לי אותה. כמעט שנה שלמה שהם לא מאפשרים לי לעבוד במה שאני באמת אמורה לעבוד. אני חוקרת וצריכה לעשות מחקר. במקום זה, הם גורמים לי להתעסק כל הזמן בהגנה עצמית, בהתמודדות עם תלונות, בהזמנה לפגישות ולא נותנים לי לעבוד. היא פשוט צחקה. אמרתי לה שנמאס לי ושאני מתפטרת. היא הודיעה שאני חייבת לתת התראה מראש ואם אני רוצה להתפטר ולא לחתום על ההסכם, אני חייבת להשאר שם עד סוף אוגוסט. במקביל היא גם קיבלה את ההודעה מקופת החולים שהוצאתי לחופשת מחלה. כמובן שהיא מאוד לא אהבה את זה. השיחה הסתיימה בזה שאחזור לרופא, אבטל את אישור המחלה, אקח ימי חופש ואוכל להשתחרר מהמכון בסוף יוני. באמת שהסכמתי לזה אבל, רק ליתר בטחון, החלטתי לבדוק מה אומר החוק האוסטרי. אז מסתבר שלא, אין שום חובה להתריע כל כך הרבה זמן מראש. כל עוד אני מודיעה לפני אמצע החודש, התהליך אמור לקחת עד סוף החודש העוקב. כלומר, סוף מאי. זה היה יום שישי ויום לפני פרסום הכתבה.

מאז פרסום הכתבה אותה עובדת לא אמרה או כתבה לי מילה. ביום שני שאחרי הפרסום שלחתי סוג של מכתב התפטרות לראש משאבי ולL (הCOO). הודעתי שאני מתפטרת בתנאי שמעבירים את המלגה שלי לאוניברסיטה. כמובן שבאותו מצב, הדבר האחרון שהם רצו הוא להמשיך להחזיק אותי אצלם. קיבלתי התחייבות שהמלגה שלי תועבר והסכם ההעסקה יסתיים בסוף מאי. הודיעו לי גם שעד אז אני חייבת להגיע ולעבוד במכון. ברגע שאבריא, כמובן.

כאמור, הבראתי בדיוק ביום בו נסעתי לכנס. מיד עם סיום הכנס "חליתי" שוב. המלגה שלי מתחילה לשלם ימי מחלה החל מיום המחלה ה30 אז, כדי לא לתת למכון שקל מהמלגה שלי, "הבראתי" שוב ביום ה29, ואז שוב חליתי. המצב נמשך עד סוף מאי. חשוב להגיד שביום בו "הבראתי", רציתי לעשות עבודה מהבית אבל מסתבר שראש התוכנית חסמה אותי מאפשרות כזו. לא שהלכתי למכון, אבל הם לא יודעים שלא הגעתי. וכאן מתחיל סיפור אחר.

באמצע מרץ קיבלתי הודעה שרוצים לתת את המשרד שלי לחוקר אחר. כתבתי לאותו חוקר הודעה שבבקשה ישאיר את הדברים שלי כמו שהם, ושאגיע לאסוף הכל לפני סוף החודש. אז, כמובן, עדיין לא ידעתי שלא יתנו לי לעזוב. הוא כתב לי שהדברים שלי ארוזים בקופסאות והועברו למסדרון. WTF??? עשיתי צילום מסך של ההתכתבות, ליתר בטחון. באותה שיחה עם עובדת HR אמרתי לה שבכל מקרה, גם אם אני רוצה להגיע, אין לי משרד. באמצע אפריל קיבלתי מייל שאני יכולה להשתמש בקרוואן כמשרד. רק להסביר: המכון ממוקם בתוך ארמון. כמה מאות מטרים משם יש קראוון עלוב עם שולחנות, שבו משתמשים במקרי חירום. כמובן שגם את זה תיעדתי, וגם תיעדתי את העובדה שהמייל אמנם נשלח אבל ברישום הרשמי המשרד שלי נותר כבהתחלה. טוב שתיעדתי הכל, כי מסתבר שזה סעיף של בריונות, והוא נרשם בין כל הסעיפים שהמשרד לשוויון (Gleichbehandlungsanwaltschaft, נקרא לזה GBAS) הולך לתבוע עליהם.

לקראת אמצע מאי הגענו לאותו מצב אליו הגענו באמצע מרץ - כל שרשרת החותמים חתמה על אישור העברת המלגה חוץ מאהאדם האחרון--ראש התוכנית שלי, שהיא גם זו שחסמה את ההעברה בפעם הקודמת. אז שלחתי את המייל הבא:

I would like to clarify that I am unable to terminate my contract with M unless the funding transfer to XXXX is formally approved. This has been a significant obstacle, and it is crucial for me to receive a clear, written confirmation that the funds will be transferred by the end of this month, regardless of E’s approval status.

Without this confirmation, I am effectively prevented from leaving M. I appreciate your understanding and your assistance in resolving this matter promptly.

Thank you very much.

Best regards,

UR

ההעברה אושרה תוך שעתיים.

--------------------------------------

בסוף מאי לקחו את כל המחלקה לריטריט באוסטריה התחתונה. יצאנו בחמישי בערב ונשארנו שם כל סוף השבוע. היינו במלון ממש יפה, באזור מדהים שאף פעם לא יצא לי לבקר בו. סיפרתי בפוסט הקודם שאירגנתי שני חוקרים ושנחזור יחד. בסופו של דבר, הם החליטו לנסוע את כל הדרך לשם. בשבילי זה קשה מדי (100 ק"מ בעלייה), אז נסעתי רק מהWiener Neustadt. הדרך היתה קשה, ולא בקטע טוב. ירד באותו יום גשם ממש חזק והכבישים בדרך היו הרבה פעמים מוצפים. בחלקים מהדרך ממש הייתי צריכה להרים את הרגליים מהפדלים כדי שהרגליים שלי לא יהיהו בתוך הנהר שזרם. הגעתי למלון ספוגה. ואז, את מי אני רואה? את אותם שני חוקרים שותים בירה ויבשים לגמרי. מסתבר שהם רכבו משהו כמו 15 ק"מ והחליטו לקחת את הרכבת. יצא שבסוף גם את הדרך חזרה עשיתי לבד. אז דווקא היה ממש כיף. היה יום נעים, וזו כמובן דרך שרובה ירידה.

הריטריט עצמו היה ממש כיף. דבר ראשון, אני באמת מאוד מעריכה את זה שבכלל הוזמנתי. באותו זמן האוניברסיטה עדיין היתה בשלב של לארח אותי ללא כל תמורה. תחשבו שאני במחלקה כבר מספטמבר, והם לא קיבלו עליי שקל. מעבר לזה, הם גם מימנו לי קורס גרמנית. דבר ראשון, היה ממש כיף להיות עם כולם. זו היתה הזדמנות נהדרת לדבר עם כולם, גם על דברים כיפיים וגם על עבודה. ביום האחרון אפילו נתנו לי סלוט כדי שאוכל להציג את המחקר שלי למחלקה. 

בכל בוקר קמתי מאוד מוקדם ונסעתי לארמון אחר עם האופניים. באחד הימים גם אירגנו לנו הייק באחד ההרים (כמובן שלא כולם הצטרפו). אפילו האוכל היה מאוד טעים, ותמיד היה לי מה לאכול. אם לא היה, אירגנו לי שיהיה משהו במיוחד.

תמונות:

------------------------------------

בתחילת יוני צורפתי רשמית לאוניברסיטה. המכון העביר את החלק מהמלגה שהוא דיווח שנותרה לי (נמוך משמעותית ממה שצריך, אבל נטפל בזה בהמשך), ואז אני רשמית.

כמה ימים לפני הצירוף הרשמי גם יכולתי סוף כל סוף לשלוח את המאמר שלי על עזה. אז כרגע הוא בשיפוט, ואני מאוד מקווה שלא יידחה. אני גם יודעת שאם במקרה שוב יגישו נגדי תלונה, הפעם יהיה מי שיגן עליי.

את קורס גרמנית סיימתי בציון מעולה ונראה לי שבסמסטר הבא אקח 2 רמות מעל (הייתי ב-B1.1 והמרצה אמרה שנראה שקל לי מדי).

-------------------------------------

בשבוע הראשון של יוני הקבוצה מהמכון אירגנו לי מסיבת פרידה. הזמינו מקומות באיזו פיצריה וקבענו שעה. ציפיתי לארוע קטן, עם בערך 10 אנשים. כשהגעתי (בערך 20 דקות איחור) הייתי בהלם. המקום היה מפוצץ! הגיעו משהו כמו 50 אנשים, שאת חלקם אני אפילו לא מכירה. כולם אמרו כמה שהם תומכים בי וכמה מה שאני עושה נכון וצודק. באמת שממש התרגשתי. נתנו לי כמתנה זר פרחים ענק ופוסטר שנראה כמו הLa Liberté Guidant le Peuple, רק שבין הגופות יש את הראש של מנהל המכון והדגל הוא הדגל של המכון. האמת שזה ממש הצחיק אותי 

-------------------------------------

ביום חמישי האחרון היה את יום השנה של האוניברסיטה (Sommerfest). הייתי עם כל המחלקה ואז הגיעו כמה אנשים חשובים. ברגע שהם ראו אותי, הם ממש התלהבו ואמרו שהם רצו לדבר איתי. מסתבר שאלה האחראים על מין מוסד שנותן מלגות מחקר למוסדות בוינה ובאוסטריה התחתונה. זה משהו כמו הקרן הלאומית למדע, רק בקטן יותר. הם ביקשו שאספר להם מה קרה במכון, ואז לקחו אותי לארוחת ערב וממש רצו להקשיב להכל. מסתבר שהם מאוד אוהבו אותי. אשתו של אחד מהם גם היתה שם ובאמצע שדיברתי היא עצרה אותי ואמרה שאני מקסימה ושהיא חייבת לחבק אותי. זה קרה 3 פעמים במהלך הדיבור. היא אשכרה אמרה שהיא אוהבת אותי. לא ידעתי שאוסטרים יכולים להיות כל כך חמימים\ישירים. זה נגמר בזה שהם הזמינו אותי להציג את המחקר שלי בקרן עצמה, ושם לספר את הסיפור שלי לכל העובדים. מקווה שיצא לי מזה גם קצת מלגת מִסְכֵּנוּת 😉

אתמול יצרו איתי גם קשר מאיזה עיתון גרמני. נראה מה יקרה עם זה.

לפני כמה שבועות יצר איתי קשר גם מישהו שעבד פעם במכון ושנמצא איתם כבר 3 שנים בדיונים בבתי משפט. נפגשנו ודיברנו, ועכשיו אנחנו די עובדים יחד. אחד הדברים שהוא קצת התבאס עליהם הוא שלא הסכמתי לשתף איתו פעולה בלעשות משהו נגד L. אמרתי לו שלא משנה מה שהיא תעשה כCOO, אני אוהבת אותה והיא חשובה לי. אני לעולם לא אפגע בה. הוא ניסה לשכנע אותי אבל בסוף הבין שזה גבול ברור.

ביום של שליחת המכתב הרשמי לעורכת הדין של הGBAS ביקשתי מL לדבר איתה אונליין. רציתי להגיד לה שהפגישה בה היא באה איתי כpersonal capacity תהיה כאילו היא לא אמרה מילה ורציתי לשאול אותה לגבי פגישה שהיתה לנו בתחילת יולי. אז היא אמרה שהיא רוצה לעזור לי והיא גם אמרה כמה דברים מאוד לא יפים על המנהל של המכון ועל זה שהרבה עובדים שמדברים עליה ממש לא יפה. רציתי לדעת אם עדיף לה שאזכיר את זה או שלא. אבל, דבר ראשון לפני שהתחלנו את השיחה, אמרתי לה שאני מעוניינת לדבר עם L ולא עם COO או מכון. היא לא הסכימה. אמרתי לה שאין לי מה לדבר עם המכון. בסוף יצא שהיתה לנו שיחה די הזוייה, בה מאוד ברור שאף צד לא סומך על הצד השני. היא אמרה לי שהיא מציעה לי מכל הלב לוותר ולעבור הלאה. אמרתי לה שבדיוק כמו שעבדתי קשה כדי להגיע למכון, אני מבטיחה לה שאני אעבוד קשה כדי שאף אדם אחריי לא ייאלץ לעבור מה שאני עברתי איתם. היא שאלה אותי מה אני רוצה ונתתי לה רשימה של מה שאני רוצה. בואו נגיד שלזה היא לא ציפתה. זה נגמר בזה שאמרתי לה שחבל שזה ככה, שהיא ה-L יותר טובה מזה אבל שאני גם מבטיחה שלא אעשה שום דבר שיכול לפגוע בה אישית. היא שוב אמרה לי את המשפט המגוחך שכשאני עושה משהו נגד המכון אני פוגעת גם בה, אבל הבהרתי לה שהפעם המניפולציות האלה לא יעבדו עליי. היא כרגע מכון, ואני לא מאמינה למילה שיוצאת לה מהפה. בסוף דיווחתי לעורכת הדין על מה שנאמר באותה פגישה עם HR, בלי להזכיר שL אמרה משהו ורק ליתר בטחון, החלטתי שלא להזכיר את השיחה מתחילת יולי.

בפגישה עם הקרן למדע כן ציינתי שהיה אדם אחד במכון שרצה לעזור לי, אבל באמת שלא יכול היה - L. אמרתי להם שבקרוב ייראה כאילו היא האדם הרע ביותר, אבל זו העבודה שלה. הם רשמו את זה.

----------------------------------------------

מחר אני יוצאת לחופשה של כמה ימים באוסטריה העליונה. מקווה שיהיה כיף.