לפני יומיים שלחתי את המכתב הרשמי שלי ל Gleichbehandlung Commission. זה לא היה קל. כתבתי הכל באנגלית, ואז תרגמתי לגרמנית ובכל פעם שעשיתי לעצמי הגהה, גיליתי עוד טעויות בתרגום. בסופו של דבר, ואחרי הרבה מאוד תיקוני טעויות, קיבלתי מכתב ש(אני מקווה מאוד) לא כולל שגיאות. מבחינת דקדוק ומונחים שכדאי או לא כדאי לכתוב, פרופסורית מאוד נחמדה למשפטים עברה על המכתב ונתנה לי הערות.
בסוף לא היה לי לב לכתוב משהו נגד L. היא באמת חשובה לי, ולא משנה מה היא עושה, אני ממשיכה לא לשנוא אותה (להיפך). אחרי השיחה האחרונה שלנו ממש כעסתי עליה, ואיכשהו הוצאתי את הכעס הזה עם הChat GPT. אני כל כך רוצה לעזור לה והיא כל כך פוחדת ממני, בלי להבין שבעצם זה שהיא כל כך פוחדת, היא מפריעה לי לעזור לה. העניין הזה מוזר לי. לפני שהGBK יתקשרו למכון או לפני שהAnfrage יפורסם, מה שיגיע ראשון, אנסה שוב לדבר איתה.
בכל אופן, לא כתבתי עליה שום דבר שיכול לפגוע בה בשום צורה שיכולתי לשלוט בה. כשכתבתי משהו עליה, ניסחתי את זה באופן בו היא יכולה לקחת איזה צד שמתאים לה. מהפגישה הכי נוראה עם HR, זו בה היא שיקרה את החיים, השמטתי כל זכר ממנה. כל מה שנאמר, נאמר על ידי HR. אני מאוד מקווה שהיא תבחר לא לקחת את הצד של המכון. אם כן, חבל. בעיקר בשבילה, נראה לי. עד כמה שהייתי שמחה שהיא לא תעשה את זה, לא אופתע אם היא כן. מצד שני, ולא משנה איזה צד היא תבחר, כתבתי את הכל באופן שלא יאפשר לה לפגוע בי וגם יתן לה בחירה חופשית להחלטה שקולה. אני יודעת כמה קשה היא עבדה כדי להגיע לאן שהיא הגיעה. לא כתבתי על זה, אבל גם היא לא בדיוק בת למשפחת אצולה שנתנה לה את כל האפשרויות להצליח. אני מניחה שהנקודה הזו גרמה לשתינו להיות כל כך מוטיבציוניות.
כשהראיתי לצ'אט את המכתב, בשני צ'אטים נפרדים, ושאלתי אותו לגבי ההשלכות הצפויות לכל אחת מהדמויות במכון (בהנתן כל ההוכחות והעדים שיש לי) התשובות שלו לא היו זהות, אבל מאוד דומות.
|
---|
המנחה החדש שלי (דמות חדשה. נקרא לו J) מאוד התלהב מהמכתב ושלח אותו לקרן המחקר שאמורה להזמין אותי (כששאלתי אותו למה עדיין לא יצרו קשר, הוא אמר שהם מחפשים תאריך שיתאים לכל הבכירים). גם שם התרשמו לטובה ושלחו אותו כבר באותו היום למפלגת הירוקים, שהבטיחו לפרסם Parlamentarische Anfrage. זה בעצם אומר שהם יעלו את העניין בפרלמנט וזה יתפרסם כשאלה שהמכון יצטרך לענות עליה בפומבי. הקטע הוא שהם רוצים לדון רק במה שפורסם בתקשורת. משום מה, הם לא מעוניינים לדבר איתי. אני לא 100% מבינה את ההגיון, אבל יש לי הרגשה שהם כנראה עושים את זה כדי לקבל תמיכה ציבורית, אחרי שהם ראו את כמות התמיכה שקיבלתי מהקוראים. כלומר, לא באמת אכפת להם ממני, אלא מהמנדטים שהסיפור יביא להם.
הקטע הוא שהכתבה שפורסמה התמקדה רק בסיפור החקירה. לא היתה שום התייחסות להתקפות הפומביות או לכל אספקט אחר של מה שעשו (עושים) לי. הפתרון: לפרסם עוד משהו, ומהר. אז J העביר את המאמר לUnder Review Preprint (כתבנו אותו כאיש קשר רק לסיבוב הראשון, כי העורך מכיר את השם שלו והנחנו שזה יכול לפחות לא להזיק, ואז נשנה כי תכלס רק אני יכולה באמת לענות על שאלות). ואני שלחתי עוד חומרים לעיתונאי. אני מנסה לחשוב אם לפנות לעוד עיתונאים - ככל שהסיקור יהיה יותר רחב, ככה הסיכויים שלי לנצח יעלו. לפני כמה חודשים, חברה שלי שעובדת כהיסטוריונית של אנטישמיות נתנה לי רשימה של עיתונאים. זה מרגיש קצת מטופש, אבל אולי זה כדאי.
מה שכתבתי לGBK בעצם סוג של מסכם את כל מה שפגעו בי ויכול להתפרש כאפלייה. את העניין שהם גנבו לי חלקים מהמלגה לא כתבתי, כי זה כבר קשור לארגון שונה.
חוץ ממפלגת הירוקים, הקרן למדע העבירו את העניין גם למשרד המדע, שהוא המממן הראשי האוסטרי של המכון. נאמר לי שהם מזועזעים מהמקרה. נראה מה זה אומר בפועל.
------------------------------------------------------------------
הקיץ בוינה מאוד כיף. כל הזמן יש פעילויות בחוץ, וזה שינוי עצום לעומת החורף. עכשיו אני גם מצליחה להבין כמעט כל מה שמדברים, כל עוד זה לא ברמה גבוהה, ככה שאני יכולה יותר להינות ולהפיק. השבוע היה סוג של פסטיבל חלל ובכל ערב היו הרצאות. זה היה מאוד מעניין. מה שבאמת שימח אותי הוא שבמהלך הקיץ האופרות\מחזות זמר ימשיכו להציג כל יום שישי, רק בחוץ. במהלך כל השנה, הכל מוצג בבניין האופרה. אני מאוד אוהבת ללכת לשם (אפשר לקנות כרטיסי עמידה ב4 יורו) למופעים לילדים, שהם בשפה ברמה לא גבוהה. בראשון האחרון הלכתי שוב לצלילי המוסיקה, שגם היה מופע הסיום של העונה. נחמד שעכשיו הם יציגו בחוץ, כי האולם בבניין האופרה באמת הפך למחניק בגלל החום. אפילו S אמר שהוא יבוא איתי לפחות פעם אחת. עד היום הוא סירב להצטרף אליי שבטענה שאני הולכת למופעים של ungebildete Menschen (אנשים לא משכילים). רק אתמול אמרתי לו שברור שאני הולכת רק למופעים האלה - הוא לא באמת מצפה שאצליח להבין מחזות זמר בגרמנית ספרותית. חוץ מזה, אני לא חושבת שזה באמת לungebildete Menschen. לא ראיתי שם אפילו ערס אחד.
שמתי לב שלמרות שאני באוניברסיטה כבר תקופה די ארוכה, עדיין רוב החברים שלי הם מהמכון. מעניין למה...
גם שמתי לב שהרמה שלי בגרמנית מאוד עלתה ואני יכולה לתקשר כבר באופן כמעט מלא, כולל שיחות טלפון ודברים שקשורים לעבודה. זה באמת נחמד. משום מה, עם הצרפתית זה היה מהיר יותר, אבל לפחות גם כאן זה מגיע.
לפני כמה ימים גם קיבלתי הודעה שנבחרתי להשתתף בבית ספר סתיו לImage Analysis in Ecology בצרפת. נראה לי זה הולך להיות מאוד כיף ומעשיר. מעבר לחינם המלא (אצטרך לשלם רק טיסה), האירוע עצמו יהיה בגן בוטני בIle de France במשך שבוע שלם. אני מאוד מתרגשת. הם בחרו בדיוק 10 אנשים, ואיכשהו אני בינהם. עדיין כלום לא תוכנן, אבל אני מאוד מניחה שאחר כך אקפוץ לבקר את השכנים מפריז, אפגש עם חברים ואולי גם אצליח להפגש עם המנחה מהדוקטורט.
** הערה קטנה בעקבות התגובות: בית ספר סתיו זה כיף, מעשיר וחווייתי אבל זה ממש לא משהו להתלהב ממנו. כדי לתת פרופורציות, הצגת הפרוייקט של ביריד המדע העולמי במרץ האחרון היתה הרבה יותר יוקרתית ומלהיבה. לצורך העניין, שם מימנו לי ולשני אנשים לבחירתי (הבאתי חברה אחת מישראל) הכל כולל הכל (גם מונית לשדה, אוכל, באמת הכל) וקיבלנו חדרים פרטיים במלון באזור בניין הEU בבריסל.
אם לדוגמא, בסוף באמת אוזמן להציג את המחקר שלי בפני כל הבכירים בקרן המדע, זה הרבה יותר נחשב ומרגש.
יכול להיות שפעם בתי ספר כאלה היו נדירים אבל היום יש המון. לפני שנתיים גם השתתפתי באחד באיטליה. לא נראה לי שאפילו כתבתי על זה. אולי כמו שפעם חילופי סטודנטים נחשב היה למשהו נדיר, והיום בכל מחלקה יש כמה סטודנטים אורחים וכמה שמתארחים. לי אישית לא יצא כי עשיתי דוקטורט בתקופד הקורונה, אבל זה באמת היה אירוע חריג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה