סיכום תקופה

שוב הרבה זמן לא כתבתי. התחלתי לכתוב משהו לפני חודש, וזה פשוט כבר לא מעניין.

מה שכתבתי:

 בשישי שעבר הגיע למשרד שלי בחור סיני עם שתי מזוודות גדולות. הוא מגיע מדי כמה חודשים, משאיר את המזוודות הענקיות האלה והולך. למחרת בבוקר הגעתי בסביבות 6 למשרד (היה לי דדליין ועדיין רציתי לעשות רכיבה. פשוט השארתי את התיק ויצאתי) וכל הדברים שלו היו מפוזרים, כולל מגבות פרוסות על אדני החלונות וכלי אוכל. צילמתי ויצאתי. כשחזרתי אחרי בערך שעתיים שמעתי קולות ממשרד אחר, שמשמש לפגישות ושיש בו גם ספה. בקיצור, הבחור ישן באוניברסיטה.

--סיכום: הבחור התנחל במחלקה במשך חמישה ימים עד שהודיעו לו שאו שהוא מוצא לעצמו חדר במלון אמיתי, או שהוא מגורש (שווה ערך למאבד ויזה וחייב לחזור הביתה). אז הוא מצא חדר ועזב. במשך הימים שהוא היה פה הוא הספיק ללכלך הכל (מי מבשל ביצים קשות במיקרו ואז אפילו לא טורח לנסות לנקות?), לסיים את האוכל של כולם, ובעיקר להשאיר הרבה מאוד עקבות בכל מקום בו הוא דרך. בכל אופן, הוא לא יחזור.

-------------------------------

ועכשיו אנסה לסכם את התקופה.

כזכור (או שלא), הייתי אמורה להצטרף לאוניברסיטה ב1 באפריל. בפועל, המכון החליט להפר את ההסכם בטענה שנותרו לי ימי חופש לנצל ושאני חייבת לחתום על הסכם עזיבה הדדי. הבטחתי להם בזמנו שאקח חופש בדיעבד, אבל גם אמרתי להם שאני יודעת שזה לא חוקי. אז הם שינו את ההסכם ושלחו לי חוזה חדש שמשאיר אותי שם עוד חודש, בתנאי שאקח את כל החודש כימי חופש. את אותו הסכם שלחה לי האחראית של משאבי אנוש אחרי שיחה ביננו, בה סוכם שיאשרו לי לצאת לכנס באמצע אפריל, וזה היה ביום שישי בשעה רבע לחמש. התבקשתי להחזיר את ההסכם חתום עד יום שני, לא יאוחר מסיום יום העבודה. הקטע הוא שאותו הסכם לא כלל את הסעיף שיאפשר לי לצאת לכנס. ביום שני על הבוקר שלחתי את החוזה לעורך דין כדי שיתן את דעתו, וקיבלתי תשובה באותו יום בשש וחצי בערב--אחרי סיום יום העבודה. שלחתי את ההסכם חתום, בתוספת אותו סעיף שהיה חסר. באמת האמנתי שהסעיף היה חסר פשוט כי היא שכחה להוסיף אותו. אז מסתבר שלא. ההשתתפות באותו כנס תאושר אחרי שאדבר עם ראש התוכנית, והיא תאשר, אם היא תמצא את ההשתתפות בכנס כאינטרס למכון. במילים אחרות, "שכחי מנסיעה לכנס". היא גם אמרה שכיוון שלא החזרתי את ההסכם חתום בזמן, התנאים השתנו ואני צריכה לנצל את כל ימי החופש שלי, שזה אומר להשאר שם עד סוף יוני. 

דבר ראשון שעשיתי לאחר קבלת ההודעה היה ללכת לרופא ולהוציא אישור מחלה. הבנתי שאני הולכת להיות תקועה במכון (כלומר חייבת להגיע לשם או להסכים להסכם החדש) וידעתי שאין מצב שאני נותנת להם להמשיך להתעלל בי. פשוט סיפרתי לו מה קורה ומה קרה, והוא הוציא לי אישור מחלה עד היום של הכנס.

יומיים אחר כך התחלתי לקבל הודעות מאותו עיתונאי שהוא מדבר עם המכון, ושזה המקום הכי רעיל שיצא לו אי פעם להתקל בו. הוא יצר קשר עם כל מי שכתב את המכתב נגדי, והם העבירו את המייל לאחראית התקשורת של המכון. היא נכנסה להיסטריה ונסתה להבין מה הוא הולך לכתוב, וכנראה העלתה טונים. הבנתי שלא הולך להיות טוב, אז יצרתי קשר עם ראש הWorking Council וביקשתי את עזרתה. נקבעה לי שיחה נוספת והייתי בטוחה שמשאבי אנוש כבר יודעים על אותו עיתונאי. ממש פחדתי. 

ואז התחילו דיונים בזום על עד מתי אני נשארת במכון. אותה עובדת אמרה חזרה על עניין ההשתתפות בכנס ואמרה שאני חייבת לנצל את כל ימי החופש. אותה אחראית WC הסבירה לה שהם חייבים לתת לי להשתתף בכנס, פשוט כי זה חלק מהפרוייקט שלי, ובדיוק בשביל זה אני מקבלת מלגה. היא אמרה שהשתתפות בכנס אומרת שאפספס את סוף יוני, ופשוט אעבור בסוף יולי. אז כבר ממש התעצבנתי. הסברתי לה שהמלגה שלי מוגבלת לשנתיים, והם פשוט מבזבזים לי אותה. כמעט שנה שלמה שהם לא מאפשרים לי לעבוד במה שאני באמת אמורה לעבוד. אני חוקרת וצריכה לעשות מחקר. במקום זה, הם גורמים לי להתעסק כל הזמן בהגנה עצמית, בהתמודדות עם תלונות, בהזמנה לפגישות ולא נותנים לי לעבוד. היא פשוט צחקה. אמרתי לה שנמאס לי ושאני מתפטרת. היא הודיעה שאני חייבת לתת התראה מראש ואם אני רוצה להתפטר ולא לחתום על ההסכם, אני חייבת להשאר שם עד סוף אוגוסט. במקביל היא גם קיבלה את ההודעה מקופת החולים שהוצאתי לחופשת מחלה. כמובן שהיא מאוד לא אהבה את זה. השיחה הסתיימה בזה שאחזור לרופא, אבטל את אישור המחלה, אקח ימי חופש ואוכל להשתחרר מהמכון בסוף יוני. באמת שהסכמתי לזה אבל, רק ליתר בטחון, החלטתי לבדוק מה אומר החוק האוסטרי. אז מסתבר שלא, אין שום חובה להתריע כל כך הרבה זמן מראש. כל עוד אני מודיעה לפני אמצע החודש, התהליך אמור לקחת עד סוף החודש העוקב. כלומר, סוף מאי. זה היה יום שישי ויום לפני פרסום הכתבה.

מאז פרסום הכתבה אותה עובדת לא אמרה או כתבה לי מילה. ביום שני שאחרי הפרסום שלחתי סוג של מכתב התפטרות לראש משאבי ולL (הCOO). הודעתי שאני מתפטרת בתנאי שמעבירים את המלגה שלי לאוניברסיטה. כמובן שבאותו מצב, הדבר האחרון שהם רצו הוא להמשיך להחזיק אותי אצלם. קיבלתי התחייבות שהמלגה שלי תועבר והסכם ההעסקה יסתיים בסוף מאי. הודיעו לי גם שעד אז אני חייבת להגיע ולעבוד במכון. ברגע שאבריא, כמובן.

כאמור, הבראתי בדיוק ביום בו נסעתי לכנס. מיד עם סיום הכנס "חליתי" שוב. המלגה שלי מתחילה לשלם ימי מחלה החל מיום המחלה ה30 אז, כדי לא לתת למכון שקל מהמלגה שלי, "הבראתי" שוב ביום ה29, ואז שוב חליתי. המצב נמשך עד סוף מאי. חשוב להגיד שביום בו "הבראתי", רציתי לעשות עבודה מהבית אבל מסתבר שראש התוכנית חסמה אותי מאפשרות כזו. לא שהלכתי למכון, אבל הם לא יודעים שלא הגעתי. וכאן מתחיל סיפור אחר.

באמצע מרץ קיבלתי הודעה שרוצים לתת את המשרד שלי לחוקר אחר. כתבתי לאותו חוקר הודעה שבבקשה ישאיר את הדברים שלי כמו שהם, ושאגיע לאסוף הכל לפני סוף החודש. אז, כמובן, עדיין לא ידעתי שלא יתנו לי לעזוב. הוא כתב לי שהדברים שלי ארוזים בקופסאות והועברו למסדרון. WTF??? עשיתי צילום מסך של ההתכתבות, ליתר בטחון. באותה שיחה עם עובדת HR אמרתי לה שבכל מקרה, גם אם אני רוצה להגיע, אין לי משרד. באמצע אפריל קיבלתי מייל שאני יכולה להשתמש בקרוואן כמשרד. רק להסביר: המכון ממוקם בתוך ארמון. כמה מאות מטרים משם יש קראוון עלוב עם שולחנות, שבו משתמשים במקרי חירום. כמובן שגם את זה תיעדתי, וגם תיעדתי את העובדה שהמייל אמנם נשלח אבל ברישום הרשמי המשרד שלי נותר כבהתחלה. טוב שתיעדתי הכל, כי מסתבר שזה סעיף של בריונות, והוא נרשם בין כל הסעיפים שהמשרד לשוויון (Gleichbehandlungsanwaltschaft, נקרא לזה GBAS) הולך לתבוע עליהם.

לקראת אמצע מאי הגענו לאותו מצב אליו הגענו באמצע מרץ - כל שרשרת החותמים חתמה על אישור העברת המלגה חוץ מאהאדם האחרון--ראש התוכנית שלי, שהיא גם זו שחסמה את ההעברה בפעם הקודמת. אז שלחתי את המייל הבא:

I would like to clarify that I am unable to terminate my contract with M unless the funding transfer to XXXX is formally approved. This has been a significant obstacle, and it is crucial for me to receive a clear, written confirmation that the funds will be transferred by the end of this month, regardless of E’s approval status.

Without this confirmation, I am effectively prevented from leaving M. I appreciate your understanding and your assistance in resolving this matter promptly.

Thank you very much.

Best regards,

UR

ההעברה אושרה תוך שעתיים.

--------------------------------------

בסוף מאי לקחו את כל המחלקה לריטריט באוסטריה התחתונה. יצאנו בחמישי בערב ונשארנו שם כל סוף השבוע. היינו במלון ממש יפה, באזור מדהים שאף פעם לא יצא לי לבקר בו. סיפרתי בפוסט הקודם שאירגנתי שני חוקרים ושנחזור יחד. בסופו של דבר, הם החליטו לנסוע את כל הדרך לשם. בשבילי זה קשה מדי (100 ק"מ בעלייה), אז נסעתי רק מהWiener Neustadt. הדרך היתה קשה, ולא בקטע טוב. ירד באותו יום גשם ממש חזק והכבישים בדרך היו הרבה פעמים מוצפים. בחלקים מהדרך ממש הייתי צריכה להרים את הרגליים מהפדלים כדי שהרגליים שלי לא יהיהו בתוך הנהר שזרם. הגעתי למלון ספוגה. ואז, את מי אני רואה? את אותם שני חוקרים שותים בירה ויבשים לגמרי. מסתבר שהם רכבו משהו כמו 15 ק"מ והחליטו לקחת את הרכבת. יצא שבסוף גם את הדרך חזרה עשיתי לבד. אז דווקא היה ממש כיף. היה יום נעים, וזו כמובן דרך שרובה ירידה.

הריטריט עצמו היה ממש כיף. דבר ראשון, אני באמת מאוד מעריכה את זה שבכלל הוזמנתי. באותו זמן האוניברסיטה עדיין היתה בשלב של לארח אותי ללא כל תמורה. תחשבו שאני במחלקה כבר מספטמבר, והם לא קיבלו עליי שקל. מעבר לזה, הם גם מימנו לי קורס גרמנית. דבר ראשון, היה ממש כיף להיות עם כולם. זו היתה הזדמנות נהדרת לדבר עם כולם, גם על דברים כיפיים וגם על עבודה. ביום האחרון אפילו נתנו לי סלוט כדי שאוכל להציג את המחקר שלי למחלקה. 

בכל בוקר קמתי מאוד מוקדם ונסעתי לארמון אחר עם האופניים. באחד הימים גם אירגנו לנו הייק באחד ההרים (כמובן שלא כולם הצטרפו). אפילו האוכל היה מאוד טעים, ותמיד היה לי מה לאכול. אם לא היה, אירגנו לי שיהיה משהו במיוחד.

תמונות:

------------------------------------

בתחילת יוני צורפתי רשמית לאוניברסיטה. המכון העביר את החלק מהמלגה שהוא דיווח שנותרה לי (נמוך משמעותית ממה שצריך, אבל נטפל בזה בהמשך), ואז אני רשמית.

כמה ימים לפני הצירוף הרשמי גם יכולתי סוף כל סוף לשלוח את המאמר שלי על עזה. אז כרגע הוא בשיפוט, ואני מאוד מקווה שלא יידחה. אני גם יודעת שאם במקרה שוב יגישו נגדי תלונה, הפעם יהיה מי שיגן עליי.

את קורס גרמנית סיימתי בציון מעולה ונראה לי שבסמסטר הבא אקח 2 רמות מעל (הייתי ב-B1.1 והמרצה אמרה שנראה שקל לי מדי).

-------------------------------------

בשבוע הראשון של יוני הקבוצה מהמכון אירגנו לי מסיבת פרידה. הזמינו מקומות באיזו פיצריה וקבענו שעה. ציפיתי לארוע קטן, עם בערך 10 אנשים. כשהגעתי (בערך 20 דקות איחור) הייתי בהלם. המקום היה מפוצץ! הגיעו משהו כמו 50 אנשים, שאת חלקם אני אפילו לא מכירה. כולם אמרו כמה שהם תומכים בי וכמה מה שאני עושה נכון וצודק. באמת שממש התרגשתי. נתנו לי כמתנה זר פרחים ענק ופוסטר שנראה כמו הLa Liberté Guidant le Peuple, רק שבין הגופות יש את הראש של מנהל המכון והדגל הוא הדגל של המכון. האמת שזה ממש הצחיק אותי 

-------------------------------------

ביום חמישי האחרון היה את יום השנה של האוניברסיטה (Sommerfest). הייתי עם כל המחלקה ואז הגיעו כמה אנשים חשובים. ברגע שהם ראו אותי, הם ממש התלהבו ואמרו שהם רצו לדבר איתי. מסתבר שאלה האחראים על מין מוסד שנותן מלגות מחקר למוסדות בוינה ובאוסטריה התחתונה. זה משהו כמו הקרן הלאומית למדע, רק בקטן יותר. הם ביקשו שאספר להם מה קרה במכון, ואז לקחו אותי לארוחת ערב וממש רצו להקשיב להכל. מסתבר שהם מאוד אוהבו אותי. אשתו של אחד מהם גם היתה שם ובאמצע שדיברתי היא עצרה אותי ואמרה שאני מקסימה ושהיא חייבת לחבק אותי. זה קרה 3 פעמים במהלך הדיבור. היא אשכרה אמרה שהיא אוהבת אותי. לא ידעתי שאוסטרים יכולים להיות כל כך חמימים\ישירים. זה נגמר בזה שהם הזמינו אותי להציג את המחקר שלי בקרן עצמה, ושם לספר את הסיפור שלי לכל העובדים. מקווה שיצא לי מזה גם קצת מלגת מִסְכֵּנוּת 😉

אתמול יצרו איתי גם קשר מאיזה עיתון גרמני. נראה מה יקרה עם זה.

לפני כמה שבועות יצר איתי קשר גם מישהו שעבד פעם במכון ושנמצא איתם כבר 3 שנים בדיונים בבתי משפט. נפגשנו ודיברנו, ועכשיו אנחנו די עובדים יחד. אחד הדברים שהוא קצת התבאס עליהם הוא שלא הסכמתי לשתף איתו פעולה בלעשות משהו נגד L. אמרתי לו שלא משנה מה שהיא תעשה כCOO, אני אוהבת אותה והיא חשובה לי. אני לעולם לא אפגע בה. הוא ניסה לשכנע אותי אבל בסוף הבין שזה גבול ברור.

ביום של שליחת המכתב הרשמי לעורכת הדין של הGBAS ביקשתי מL לדבר איתה אונליין. רציתי להגיד לה שהפגישה בה היא באה איתי כpersonal capacity תהיה כאילו היא לא אמרה מילה ורציתי לשאול אותה לגבי פגישה שהיתה לנו בתחילת יולי. אז היא אמרה שהיא רוצה לעזור לי והיא גם אמרה כמה דברים מאוד לא יפים על המנהל של המכון ועל זה שהרבה עובדים שמדברים עליה ממש לא יפה. רציתי לדעת אם עדיף לה שאזכיר את זה או שלא. אבל, דבר ראשון לפני שהתחלנו את השיחה, אמרתי לה שאני מעוניינת לדבר עם L ולא עם COO או מכון. היא לא הסכימה. אמרתי לה שאין לי מה לדבר עם המכון. בסוף יצא שהיתה לנו שיחה די הזוייה, בה מאוד ברור שאף צד לא סומך על הצד השני. היא אמרה לי שהיא מציעה לי מכל הלב לוותר ולעבור הלאה. אמרתי לה שבדיוק כמו שעבדתי קשה כדי להגיע למכון, אני מבטיחה לה שאני אעבוד קשה כדי שאף אדם אחריי לא ייאלץ לעבור מה שאני עברתי איתם. היא שאלה אותי מה אני רוצה ונתתי לה רשימה של מה שאני רוצה. בואו נגיד שלזה היא לא ציפתה. זה נגמר בזה שאמרתי לה שחבל שזה ככה, שהיא ה-L יותר טובה מזה אבל שאני גם מבטיחה שלא אעשה שום דבר שיכול לפגוע בה אישית. היא שוב אמרה לי את המשפט המגוחך שכשאני עושה משהו נגד המכון אני פוגעת גם בה, אבל הבהרתי לה שהפעם המניפולציות האלה לא יעבדו עליי. היא כרגע מכון, ואני לא מאמינה למילה שיוצאת לה מהפה. בסוף דיווחתי לעורכת הדין על מה שנאמר באותה פגישה עם HR, בלי להזכיר שL אמרה משהו ורק ליתר בטחון, החלטתי שלא להזכיר את השיחה מתחילת יולי.

בפגישה עם הקרן למדע כן ציינתי שהיה אדם אחד במכון שרצה לעזור לי, אבל באמת שלא יכול היה - L. אמרתי להם שבקרוב ייראה כאילו היא האדם הרע ביותר, אבל זו העבודה שלה. הם רשמו את זה.

----------------------------------------------

מחר אני יוצאת לחופשה של כמה ימים באוסטריה העליונה. מקווה שיהיה כיף.