אני ואופניים

 כבר שנה שכל מה שכתבתי עליו הוא עניין האנטישמיות\גזענות\דיסקרימינציה שאני חווה במכון. נכון שזה ממש מטלטל אותי, אבל קורים כמה דברים.

משהו שמאוד בא לי לכתוב עליו הוא האהבה שלי לאופניים.

זמן קצר אחרי שעברתי לאוסטריה, קניתי אופניים יד שנייה. כשהייתי בצרפת, גרתי 6 ק"מ מהקמפוס והייתי מגיעה כל יום בהליכה או ריצה. באוסטריה, זה הפך ל-8 ק"מ, וזה כבר התחיל לגזול זמן יקר. בהתחלה האופניים היו בעיקר כדי לחסוך זמן אבל, די מהר, הבנתי שזה פשוט כיף לי. התחלתי לרכב יותר ויותר, עד שאחרי בערך חודשיים האופניים נגנבו. 

בזמנו גרתי בסוג של מגורי סטודנטים אבל בתכלס, היו שם בעיקר מהגרים. עם חלקם, מאוד התיידדתי וכשנגנבו לי האופניים, אחד מהם הציע לי זוג אופניים ישנים שהיה לו. האופניים האלה היו ממש ישנים (הבנתי אחר כך שהם מודל 1997), אבל ממש לא רעים. השקעתי בהם בהדרגה ואחרי כמה חודשים הם הפכו לחדשים כמעט לחלוטין. מה שדאגתי להשאיר הוא את השלדה וכסא מכוער - כדי שלא יגנבו לי אותם. קטע די מצחיק הוא שהם היו גבוהים מדי עבורי, שזה אומר שלא היתה לי אפשרות לעצור בלי ממש לרדת מהם. בנסיעות ללא עצירות, זה לא אישיו אבל, בתוך העיר, זה יצר סיטואציות מצחיקות. כשהגעתי לרמזור, במקום לעצור, הייתי נוסעת מאוד לאט ובסיבובים עד שהאור התחלף לירוק, או עד שיכולתי לחצות.היתה פעם שחציתי את הכביש ברמזור אדום בדיוק כשעברה ניידת. הקטע הוא שבאמת לא יכולתי לעצור, אז פשוט המשכתי לנסוע. אין לי מושג איך השוטר הגיב, אבל זה כנראה היה ברור שהאופניים גבוהים עבורי (זה היה ממש בהתחלה. אחר כך הצלחתי להנמיך טיפה את הכסא, אבל הם עדיין היו גבוהים מדי).

האופניים האלה שירתו אותי נאמנה. הייתי רוכבת עליהם כל יום או מוינה למכון שבאוסטריה התחתונה או סתם לאורך הדונאו. הרבה פעמים הייתי נוסעלת למקומות יותר רנדומליים, כמו ברטיסלבה, היינבורג אן דר דונאו, באדן או ארמונות היסטוריים שמצאתי בגוגל מפות. הצלחתי להגיע איתם למהירות של 60 קמ"ש ולפעמים יותר (בירידות), והם שרדו קפיצות ממדרגות, רכיבות בשטחים מיוערים (לא ממש הרים - הם לא היו בנויים לזה) ובאמת היו שילוב של חוזק ומהירות, בלי לשדר יוקרה.

ואז קרתה התאונה של אוקטובר האחרון. לי נשבר מפרק כף היד ולאופניים נשבר כל החלק הקדמי. אם עד אז הכיעור שיחק לטובתי, הפעם זה אמר שבעל חנות האופניים נתן לי הצעת תיקון מגוכחת שלא הצליחה לשחזר את איכות החלקים המקוריים. אחרי שהצלחתי להוכיח שבעל חנות האופניים לא רציני, חברת הביטוח הסכימו לתת לי 500 יורו לקניית אופניים וציוד נלווה. מצאתי באמאזון אופני הרים של HEAD במבצע, וקניתי אותם. כבר ברכיבה הראשונה ברור היה שזה לא זה - כשנסיתי להאיץ הבנתי מהר מאוד שהגעתי לסף המהירות המקסימלי של האופניים. פשוט דיוושתי על ריק. מה שהציל אותי הוא שאחרי שבועיים של רכיבה כבר הצלחתי להרוס את האופניים. שלחתי תמונות, דיווחתי מה קרה ואמאזון אמרו לי לבחור בין להחזיר את האופניים ולקבל פיצוי מלא, או להשאיר את האופניים אצלי ולקבל זוג נוסף חינם. ברגע שהבעתי קצת התלבטות, נציגת הלקוחות אמרה שהיא ממליצה לי להחזיר ולקבל פיצוי. הקשבתי לעצתה, וקבענו מועד לאיסוף האופניים.

ואז החלטתי שאני צריכה אופניים שאני באמת אוהבת ולא סתם לחפש הכי זול. מצד שני, אופניים זה דבר יקר ואין שום סיבה שאקנה משהו ברמה גבוהה מזו שאני צריכה. דבר ראשון שעשיתי הוא תיקום האופניים הראשונים. יש באוסטריה Reparaturbonus, שזה בעצם סוג של הטבה לעידוד שימוש במכשירים (לרוב מוצרי חשמל) ומבטיח השתתפות של 50% מעלות התיקון על ידי הממשלה. ככה יצא שעל תיקון מינימלי של האופניים השבורים שילמתי רק 50 יורו והפכתי אותם לנסיעים. הם כבר לא יגיעו למהירויות כמו פעם, אבל הם כן יוכלו לשמש אותי ברכיבות בשטח. בדקאטלון היה זוג אופניים משומשים בעלות של 900 יורו במקום 1200. ניסיתי קצת לרכב עליהם והבנתי שאני צריכה משהו כזה. מצד שני, מבט מהיר על החלקים והתייעצות עם צ'אטGPT הבהירו לי שכדאי שאחפש זוג אחר. וככה מצאתי באינטרנט פירסום לאופני Scott Metrix 20 משומשים, מודל 2023 בחצי מחיר. בזלצבורג! בעקרון יכולתי לבקש משלוח (50 יורו) ולחסוך זמן וכסף אבל, אחרי שראיתי את מצב האופניים בדקאטלון, ידעתי שעדיף ללכת ולראות את האופניים בעצמי. 

יצאנו שבת בעברה מוקדם בבוקר, חבר שלי ואני עם הרכב לכיוון זלצבורג. כשהגענו לחנות הבנתי מיד שטוב היה להגיע בעצמי.דבר ראשון היה רכיבה קצרה כדי לראות שאלה אופניים בשבילי, והם אכן היו. המוכרת שינתה את גובה המושב למה שאני אוהבת (אני אוהבת גבוה יותר מזה שמקובל) ואז התחלנו בדין ודברים לגבי המחיר. התעקשתי שהתמונות באינטרנט לא מראות את המצב האמיתי של האופניים. זה שהם מגיעים בלי פדלים, סבבה. את זה הם כתבו. אבל, לדוגמה היה חור קטן בריפוד של המושב. המושב אמנם נראה חדש לגמרי אבל ברור שהוא ניזוק במהלך ההובלה. חור קטן בריפוד אומר שכבר בגשם הראשון ייכנסו מים למושב, והוא יהרס. חוץ מזה, חסר היה שסתום לגלגל האחורי ויש שריטה על הגריפ הנד שלא נראתה באתר. לא שזה משנה לי, אבל זו נקודה למיקוח. אלה אמנם דברים קטנים אבל רכישה של אותם חלקים היתה מקפיצה את המחיר בלפחות 300 יורו, והופכת את הרכישה ללא כדאית. בסוף היא פשוט קראה למנהל החנות, שהבין מיד שאני צודקת. הקטע המצחיק הוא שהאופניים נמכרו בCube Store (חברת אופניים אחרת), ככה שכל הציוד היה של Cube. המוכר נתן לי לבחור מושב, ועל הדרך גם פדלים. הוא בדק שהכל משומן ומווסת כמו שצריך, וסוף כל סוף קיבלתי אופניים כלבבי 😊

יוצא שאני רוכבת לפחות 30 ק"מ ביום (לפחות פעמיים בשבוע יותר), בתקופות שבין חודש פברואר\מרץ לנובמבר. חודשי החורף קשוחים מדי עבורי, ואז אני "רוכבת" רק על אופני כושר. בחורפים אני בעיקר הולכת ורצה. האמת היא שאני בכושר ריצה די טוב, ויכולה לרוץ בכיף 5-6 ק"מ אפילו בלי להתנשף. בעקרון, ריצה של אפילו 10 ק"מ עוברת לי די חלק. אתמול בבוקר לדוגמה החלטתי לרוץ. זה בא לי די בטבעיות. איכשהו בזמנים מתוחים, רכיבות עוזרות לי הרבה יותר מריצות או הליכות. כנראה המהירות נותנת לי סוג של אנדרנלין שעוזר לי להרגע. נקודה קצת מטופשת, אבל שהיתה נוכחת בשנה האחרונה, היא שאי אפשר לבכות תוך כדי ריצה. ברכיבה אפשר.

בעוד שבועיים יש לנו כנס מחלקתי בReichenau an der Rax, שבאוסטריה התחתונה. איכשהו הצלחתי לארגן שני חוקרים נוספים וקבענו לחזור משם יחד באופניים (את ההלוך אעשה לבד, אבל רק מWiener Neustadt). 

קורים על הדרך עוד דברים. אולי אכתוב עליהם בפוסטים אחרים. משהו שאכתוב בקטנה הוא שאני כבר יותר מחודש ב"חופשת מחלה". רופא המשפחה נתן לי איושר מחלה בלתי מוגבל עד שהמכון ישחררו אותי. הכתבה ממש עזרה כדי להוכיח עד כמה הם רעים אליי. כמובן שאני כן עובדת, אבל מהאוניברסיטה. מבחינת המלגה, יש מצב שחודשי המחלה הללו יתנו לי הארכה מסויימת. אני מקווה.