💔

אני לא בטוחה יותר בכלום ודי מרגישה כאילו משהו בי נשבר.

חיכיתי כל כך הרבה לסוף מרץ, רק כדי לקבל עוד רוע וערעור של מה שאני.

שבוע שעבר התפרסמה הכתבה, ובסדר גודל גדול בהרבה מזה שציפיתי לו. זה הפך לכותרת הראשית של אתר האינטרנט של העיתון משבת בצהרים ועד שבת בערב, וגם הופיע ככתבה גדולה במהדורה המודפסת. זה עשה די הרבה רעש לשלושה ימים בדיוק, ואז כולם עברו הלאה. אבל מסתבר שאותם ימים עשו את שלהם. מה קרה מאז? לצורך העניין, אכנה את העיתון שפיגל (לא, זה לא היה Der Spiegel הגרמני)

דבר ראשון שקרה הוא שהתחלתי לקבל הודעות מאנשים שאמרו לי ש"You made it on the main page of Spiegel!". בשעה הראשונה הייתי ממש בהיסטריה ונורא התפדחתי מהתמונה. אחרי שאח שלי אמר שהתמונה בסדר (אני סומכת עליו שהוא תמיד אומר לי את האמת), נרגעתי והצלחתי לקרוא.

בסוף סיפרו רק על החקירה עצמה, בלי כל המסביב. אבל הכתב סיפר את זה בצורה שממש הצליחה לסחוף את הקוראים. אם בדרך כלל רוב התגובות הן של מתלהמים שתוקפים כל דבר שנכתב, הפעם באמת שבערך 95% מהתגובות (היו קצת יותר מ700) היו לגמרי לטובתי וממש נגד המכון. בשלב מסויים המגיבים התחילו לפרסם קישורים לתקציר של הפרסום שלי (התפרסמו לפני שהוא הורד מהאינטרנט), וזה אפילו עורר עוד יותר את התמיכה. 

רק כדי להזכיר, העמידו אותי תחת חקירה של וועדת אתיקה אחרי שקבוצה של חוקרים כתבו שבגלל שאני ישראלית, המכון צריך לחקור האם אני ממומנת על ידי ממשלת ישראל כדי לקדם פרופגנדה ממשלתית. בפרסום עצמו, ניתחתי את השתנות מחירי המזון בעזה והשוותי את התנודות במחירי המזון לתנדות של אותם מוצרים בגדה המערבית. חלק מהמסקנות היו שהמצב בעזה גרוע יותר בגלל חסימות חוזרות ונשנות של נתיבי הסחר ופגיעה ביכולת המקומית לייצור מזון, אבל גם בגלל התנהלות מושחתת של ממשלת החמאס. כל בעל מוח בתפקוד מינימלי מבין מיד שזו ממש לא פרופגנדה פרו ישראלית. כלומר, התלונה נגדי, וככל הנראה גם החקירה, היו ממניעים אנטישמיים. התגובות מאוד עודדו אותי.

בערב חבר שלי ראה שמישהו כבר הספיק לערוך את עמוד הויקפדיה הגרמני של המכון ולכלול בו את הכתבה תחת סעיף שלא היה קיים בו קודם: ביקורת. זה בעיקר היה מצחיק.

באמצע הלילה L שלחה מייל לכל המכון (M), כולל לשגרירי המדינות החברות. הורדתי חלקים שמסגירים יותר מדי מידע אבל נראה לי שהרעיון מובן. למנהל של M נקרא שף. 

Dear colleagues,

With this email, we would like to inform you that the Austrian newspaper Spiegel published an article today about Ur’s experience at M.

The article discusses her policy brief on XXXXX in Gaza from April 2024. When a complaint was filed against it by other researchers, her policy brief was taken down while the Ethics Committee reviewed her work. Spiegel questions if there was bias against Ur’s work because she is from Israel and questions why she was not protected by M management in the face of such accusations.

Here is the link to the article (in German):LINK

The journalist approached the M Communications and External Relations Department with questions, to which M has provided the following response:

M’s position on this matter:

1. M rejects the implication of any bias against Ur because she is from Israel.

2. M doesn’t comment on internal procedures for good reason. That is to protect M’s staff and scientists. M has internal measures that ensure that publications that leave M cohere with the highest standards and follow internal procedures.............

3. Since Ur’s policy brief was published, M has not published any other policy briefs. M needs new and better procedures to make sure mistakes don’t happen.

4. Ur won the competition for the fellowship by ......... Her current research is therefore funded by ....... M acted as her host institution. This means the funding to support her research was transferred to M. In the meantime, Ur has requested that her funds be transferred to XXXXXXXUNIVERSITY.

5. Ur started at M in 2022 as an M-program post doctoral research fellow. ........

6. M is a neutral platform for scientists from all over the world. It stands for scientific excellence and draws on BLABLABLA

7. Ur was very welcomed at M. We wish her success in her scientific career.

Chef will offer an interview to Spiegel.

Kind regards,

L, on the behalf of M Executive

כל כך הרבה מילים ריקות ושוב, שום מילה על העיקר - למה חקרו אותי במשך יותר מחצי שנה רק בגלל שאני ישראלית? למה פרסמו את עצם קיום החקירה באתר האינטרנט הרשמי? למה מעולם לא פרסמו שלא נמצאו שום עדויות לכל ההאשמות ההזויות? למה לא החזירו את הפרסום? למה לא נעשה שום דבר נגד אותם כל החוקרים שפיברקו את אותן האשמות? וזה כמובן רק לגבי מה שפורסם. את כל עניין הפוסטים נגדי בטוויטר לא כתבו. גם לא על היחס המחפיר של מחלקת משאבי אנוש ושל ראש התוכנית אליה אני משוייכת.

דבר אחד שכן לקחתי איתי מאותו מייל הוא סעיף 4. יש לי הרגשה שהפעם L החליטה לקחת את העניינים לידיים ובכוונה כתבה שביקשתי לעבור לאוניברסיטה. זה בעצם להגיד לכולם (שווה ערך להתחייבות) שאני אעבור. זה בעצם למנוע את האפשרות שראש התוכנית, זו שבגללה ההעברה לא בוצעה בסוף מרץ, תמשיך לסכל את המעבר שלי רק כדי לקושש עוד כמה יורו.

האמת שממש רציתי לכתוב לה משהו. לא התכוונתי שהעניין יגרום לה לעבודה, וזה בכלל הזוי שהיא זו שכתבה את המכתב, ולא שף, שהוא המנהל הראשון. ממש רציתי לכתוב, אבל בסוף לא כתבתי כלום. 

למחרת קיבלתי הודעה מאחת העובדות (לא חוקרת) שכתבה לי שהיא מבינה אותי, אבל שכדאי שאדע שהמעשה שלי היה אגואיסטי ושאני מעמידה את המשרה של מאות אנשים בסכנה. ההודעה הזו מאוד העציבה אותי ובאמת שגרמה לי להתחרט על מה שעשיתי. אבל למחרת פתאום הבנתי משהו, ואז עניתי לה - במשך כל כך הרבה זמן כל כך הרבה אנשים ידעו מה קורה. ועדיין, אף אחד לא אמר מילה, אפילו לא באופן אנונימי. על זה היא ענתה לי שלפעמים צריך גם לדעת להפסיד.

אני יודעת שקשה לי להפסיד אבל אני גם תוהה לעצמי עד כמה הכל יכול היה להיות קל יותר אם מהתחלה הייתי מוותרת, לא שולחת תלונות, נחקרת בשקט, לא פוצה פה על כל מה שקורה.

השנה הזו היתה מאוד קשה בשבילי, ואני לא בטוחה כמה זמן באמת יקח עד שאצליח לחזור לעצמי.

חוץ מזה קיבלתי כמה תגובות מחוקרים שמה שעשיתי מאוד אמיץ.

סיפרתי כמה פעמים על אחת מהחברות הוועדה, נקרא לה A, שלא מבינה מה היא עשתה. כתבתי שאני מאוד אוהבת אותה אבל שבאמת לא ברור לי איך היא כל כך עיוורת ולא מבינה שכל הסיפור בכלל לא נוגע למחקר. אז היא הפסיקה לדבר איתי. אני פתאום מבינה שכנראה היה ברור לה מהתחלה מה באמת קורה. פשוט היה לה נוח לשקר לי. עכשיו היא כבר לא יכולה להעמיד פנים שאין לה מושג. אז היא "כועסת" עליי כי... כי סיפרתי מה קרה?

מאז אותו פרסום המכון הפסיקו להטריד אותי מהמוני מיילים ופגישות. קיבלתי מייל שהמלגה שלי תעבור בסוף מאי ושהם גם ישלמו לי את ימי החופש שלא ניצלתי.

שבוע שעבר שלחתי לL הודעה ושאלתי אם אפשר לשלוח לה משהו. היא ענתה שברור. שלחתי לה ברכה לקראת החג עם ארנב משוקולד. אין לי מושג אם היא קיבלה את זה אבל אחר כך הרגשתי עצובה. זה גרם לי להבין שעדיף לי להתרחק לגמרי. לא ברור לי למה לא עשיתי את זה עד עכשיו. כמו שאמפי כתבה לי כבר לפני חצי שנה - היא סוג של נחש שכדאי להזהר ממנה. "חברה" שגורמת לי להיות עצובה כנראה מביאה עמה משהו שממש לא נכון לי. במיוחד צרם לי שהיא לא הזהירה אותי לפני שהיא שלחה את אותו מייל לכולם. לפני שהכתב התקשר למכון כן נתתי לה התראה. אמרתי לה שזה לא מערב פרסום שמות ושלא יהיה בזב שום פן הנוגע לחוק, ככה שזה יפול עליה. כל מה שעשיתי היה תוך כדי לקיחה בחשבון של מינימום מאמץ עבורה. מרגיש לי כאילו המאמצים הם יותר מהצד שלי, למרות שבאמת ברור לי שהיא מצילה אותי כרגע מבחינת האפשרות לעבור (יותר היה קל להם כרגע פשוט לפטר אותי).

אני באמת מנסה לחשוב עם עצמי איך אני יכולה לשקם את החלקים השבורים שבי. אין לי מושג איך...

אני כרגע בכנס בדרום צרפת מאז סוף השבוע, ומחר יבקרו אותי כמה חברים מתקופת הלימודים. בתחילת החודש, כשהיה ברור שלא אעבור לאוניברסיטה, רופא המשפחה הנפיק עבורי אישור מחלה בלתי מוגבל, כדי שלא אצטרך ללכת לM. אני יודעת שהם ממש לא מרוצים מהמצב, אבל באמת שאין לי שום כוונה להתקרב למקום הזה. 

בסוף השבוע נחגוג, חבר שלי ואני, ליל סדר מאוחר בשילוב עם האיסטר. ביום של האיסטר אירגנתי כמה חובבי טיפוס וניפגש בפארק\יער כדי לעשות ציד ביצים על העצים. בשלישי בבוקר אלך שוב לרופא כדי להאריך את אישור המחלה (האישור בלתי מוגבל אבל צריך לבקר אצלו כל 10 ימים כדי להחתים) ואז אסע להרים להתנתק לכמה ימים. אני מרגישה שכל מה שאני צריכה זה להיות far away מכל הלחץ, מכל הדיבורים, מכל האנשים, מכל המחשבות. אני באמת מקווה שאצליח להתגבר על התקופה הזו, ושהתקופה הזו תסתיים כבר. 

אפילו התחילו לצוץ לי בראש מחשבות על מעבר לתעשיה. עבודה בהיי טק - באה לעבודה, עוזבת בערב, מרוויחה יפה ולא נקשרת כל כך לפרוייקטים. אבל אלה מחשבות שצצו מתוך שבר. אני באמת צריכה להרגע, לחשוב, לחזור לעצמי.