דברים שבראש

לפני הפוסט רק אגיד שיש יותר מדי הערות שוליים וסוגריים. סימנתי אותם באפור.

כולם חזרו מהחופשה ולי נותר רק לחכות לשנה הבאה. ניתן לומר שלמדתי כמה דברים:
1. לצאת מפריז בתקופת הכירסמס או, לחלופין, לדאוג שיבואו אליי אורחים.
2. לא לקחת חופש בתקופת החופשה של יולי-אוגוסט: זו התקופה הכי טובה בשנה דווקא כן להשאר.
3. לקחת חופש בתקופות הכי עמוסות של השנה.

אז את החופש שלי החלטתי לקחת בנובמבר. אחד התלמידים (מוזר לכתוב את זה) שלי לעברית מאוד רוצה לבקר בישראל. הוא נוצרי-אוהב יהודים הדוק אבל לא מדבר מילה באנגלית או עברית. בנתיים היו לנו רק 2 שיעורים והוא כבר למד את כל האותיות וסימני הניקוד :) בכל אופן, אני לגמרי מבינה את החשש שלו - לא מדבר שום שפה שימושית ובנוסף לזה, הוא גם שחור (ממרטיניק). אמרתי לו שאין לו מה לחשוש ושיש הרבה שחורים בישראל אבל האמת היא שאני קצת חוששת שהוא יחווה גילויי גזענות.
אקח אותו לטיול נוצרי של כמה ימים ברחבי הארץ. לא בדיוק תכננו, אבל יכול להיות, אם הוא ירצה עוד, שהוא יאלץ להמשיך לבד. בהמשך אני אבקר את החברים והמשפחה ואעשה טיול של כמה ימים באזור הרי אילת או הבקעה (תלוי מזג האוויר).
דבר מוזר שקרה הוא שההורים אמרו שהם רוצים לראות אותי, שאבא שלי יבקש חופש מהעבודה והם יבואו לבקר. בסופו של דבר אבא שלי החליט שלא בא לו לטוס אז כנראה שלא יהיה ביקור או שאמא שלי אולי תבוא לפה לבד מתישהו. אני רק אסביר בהערת שוליים - ההורים שלי לא דוברים שפות מלבד עברית, ככה שבחו"ל הם די אבודים, למעט אם הם יוצאים בטיול מאורגן. בכל אופן, הם הציעו שנשלב ביקור שלי בארץ  כדי לקחת אותי לחופשה של כמה ימים באיזה אזור שאבחר. זה כבר מאוד מוזר לי. נתחיל בזה שלא זכור לי מתי יצאתי איתם לחופשה משפחתית בפעם האחרונה. "יצאתי" איתם בפעם האחרונה בגיל 14 וחצי לסופ"ש (חוויה סיוטית) אבל זה היה רק בגלל שזו היתה תקופה בה חשבו שאני צורכת\סוחרת סמים וקצינת המבחן הורתה שלא אשאר לבד. הערת שוליים נוספת: היה סיפור שלם אחרי שההורים דיווחו למשטרה שאני סוחרת בסמים. בסופו של דבר הבינו שבסך הכל הייתי ילדה טובה והשופט מבית הדין לנוער החליט להפסיק את לווי קצינת המבחן, את בדיקות הסמים ולהמשיך בפגישות דו שבועיות עם עו"ס. עוד החלטה היתה להוציא אותי ואת אחיי הקטנים למסגרת חלופית, במקום מרוחק מהבית. נמשיך בזה שלפני שעזבתי את הארץ, לא הרבנו לבלות יחד. הייתי מבקרת אותם למשך שעתיים בתדירות של פעם-פעמיים בסמסטר וככה הייתי נמנעת משגעונות לא צפויים. חוץ מזה, היינו מתראים מדי פעם בארועים כמו אזכרה (אזכרה לסבתא שלי היא חתיכת אירוע. היא לא קבורה בארץ אבל בנו לכבודה אנדרטה בקיבוץ בצפון. יש במקום גם מסעדת שף ותמיד מגיעה המשפחה הקרובה והמשפחה שאימצה את סבתא שלי. בקיצור, משהו מיוחד) או מפגש כלשהו, שאליהם הייתי מגיעה עם הדודים (שהיו האפוטרופוס שלי אחרי הסיפור הגדול). לא ברור לי איך נצא יחד לחופשה ואני מקווה שהכל יעבור בשלום. אני, מבחינתי, אבוא ללא ציפיות למשהו טוב ואשמור על המצב כדי שיהיה כמה שיותר רגוע - לא אעיר, לא אתווכח, אסכים לכל דבר, לא אלחץ, לא אספר יותר מדי, לא אגיד שום דבר שהוא לא ניטרלי לחלוטין ובקיצור אעשה כל שביכולתי כדי לא ליצור מצב שיכול להוביל לשינוי מצב רוח.

עם המשפחה המאמצת עדיין לא דיברתי מאז השיחה ההיא. מצד אחד, זה קצת באשמתי. הם התקשרו כמה פעמים ולא עניתי. מצד שני, הם התקשרו אחרי 12 בלילה (ישנתי) או ביום שישי בצהרים (יודעים שאני עובדת) ולא ענו כשאני התקשרתי. לא יודעת מה קורה אבל כן יודעת שאמרתי שאני רוצה לדבר כשבאמת יהיה להם זמן לדבר ולא סתם תוך כדי נסיעה או בזמן של הכנת אוכל.

המורה לצרפתית חזרה ושאלה אם נהניתי מהשהייה אצלה בדירה. כמובן שאמרתי לה שלא הייתי שם כי קשה לי בלי אור ושהשקיתי את העציצים עם פנס (לא באמת ידעתי איך אומרים פנס. קראתי לזה Stuk de lumière, שזה מין שיבוש ושילוב של הולנדית והמילה "אור" בצרפתית. בכל אופן, היא הבינה אותי ואמרה שקוראים לה Lampe de poche), ואז הסתבר שזה לא שהיא אוהבת חושך, אלא שפשוט נשרפה הנורה בדיוק לפני שהיא יצאה והיא שכחה להחליף. בכל אופן, היא מאוד הודתה לי וגם הודתה לי על כל הקפה שהשארתי לה ואמרה שהוא מאוד טעים. היא מאוד הופתעה כשאמרתי לה שהכל דיקאפ :) שוב אסביר, לא מזמן היא הפסיקה לעשן והתחילה לשתות הרבה מאוד קפה. פשוט החלטתי להשאיר לה קפה נטול כדי שתנסה להמיר חלק מהקפאין לללא קפאין. קניתי לה כמה סוגי קפה של החברות הכי טעימות והשארתי לה בתוך מעטפה גדולה עם סמיילי ואיחולי ברוכה הבאה.

עכשיו אחזור לכתוב את הדו"ח עבור הוועדה. אני מקווה שהכל יעבור השלום...
וסליחה אם חפרתי 😉

סתם כי התחשק לכתוב

אני מרגישה שמתחשק לי לכתוב אבל אני לא ממש יודעת על מה.
עם המשפחה עדיין לא דיברתי. כתבתי להם שאני רוצה לדבר ושוב קיבלתי תשובה לקונית. יש לי הרגשה שהם יודעים שקצת התבאסתי והם מנסים להרוויח קצת זמן עד שאני "אשכח" מהעניין.

השקיית העציצים של המרצה שלי התגלה כאתגר לא פשוט. התכנון המקורי היה ללכת אליה אחרי העבודה, להשקות ולהשאר שם או לחזור הביתה. בפועל, מסתבר שהאור היחיד בדירה הוא בשירותים ובכניסה. ניסיתי להאיר קצת עם הטלויזיה, אבל זה לא ממש עובד. זה בעצם אומר שאני חייבת להשקות בשעות היום ושהדבר האחרון שבא לי הוא להשאר לישון שם. לא ברור לי העניין שאין אור. אולי היא אוהבת חשוך?

עם הלימודים התקדמתי קצת. חבר מהלימודים (מתואר שני בחוג אחר) עזר לי קצת וזה פתאום פתח אצלי רצף של הבנה. מה שהוא הסביר לי התגלה כלא נכון אבל זה לימד אותי המון על איך לעבוד עם הדברים. הבוקר היתה לי פגישה עם החוקר שעובד איתי וסיכמנו מה בדיוק אעשה בשבועיים בהם הוא יוצא לחופשה. יש לי הרבה עבודה, אבל אני רואה את זה כדבר חיובי - זו עבודה שמקדמת אותי לקראת היעד.

בעלת הדירה שלי החליטה לנסוע לישראל וביקשה ממני עצות לאן בדיוק ללכת. היא אמרה שהיא רוצה לבקר בבניאס ובראש הנקרה. היא אמרה גם שהיא לא מכירה טוב את ירושלים ושאלה אם יש דברים לראות באזור תל אביב. אז בניתי לה מסלול של שלושה ימים בצפון, ארבעה ימים בירושלים ויום אחד בתל אביב (יפו). אממה, כשהסברתי לה על התכנון היא פתאום נזכרה שאין לה נעלי הליכה, היא לא אוהבת לקום מוקדם (לא קמה לפני 10 וזה בעצם לא תצא לפני הצהרים), היא לא מוכנה לשכור רכב או לילה בהוסטל, היא פוחדת ממקומות שיכולים להיות בהם ערבים (?) ובעצם שללה כמעט כל דבר אפשרי. אם ככה, הצעתי לה את האופציה הכי פשוטה ועדיין לא רעה בכלל - מוזיאון ישראל. אבל גם זה לא בא לה. בסופו של דבר שלחתי לה לינק לlonely planet הגירסה הצרפתית ושתעזוב אותי. אני בטוחה ב93% שהיא לא תטרח לקנות את הספר ויש לי הרגשה שהיא לא תעשה שום דבר מיוחד ושוב תתבאס. מאז שעברתי אליה היא נסעה כבר פעמיים ובשתי הפעמים התלוננה שהיא לא יכלה לעשות כלום כי היה קר מדי בשביל הים. טוב, עכשיו היא פשוט תוכל ללכת לחוף בנתניה, אני מניחה.

בין מסעותי ומציאת פירות וצמחים מגניבים, נתקלתי בשיח קישואים מפלצתי. לפני שבועיים קטפתי ממנו קישוא גדול שהספיק לי לכמה ימים. בשבת האחרונה חזרתי לאותו שיח וחפרתי, לראות אולי במקרה הקישואים האחרים שהיו עליו קצת גדלו.
וזה מה שמצאתי:

קישוא ענק וכבד במיוחד. למרבה ההפתעה, הוא אפילו מאוד טעים :)

המהגרת קיבלה את זכותה לשירותי רפואה

אתמול בבוקר קיבלתי מייל המודיע לי שכל הטפסים ששלחתי לפני שבועיים אושרו ואני זכאית לקבלת שירותי רפואה וביטוח סוציאלי.
מי שקרא כאן בעבר בטח יודע שכבר מזמן שלחתי את כל הטפסים, ושאני מחכה כבר כמעט שנה לקבלת הביטוח, אז איך רק לפני שבועיים שלחתי?
מסתבר שכל הזמן הזה שלחתי את כל הטפסים למשרד הלא נכון. מסתבר שלא היה בכלל צורך להוציא כל כך הרבה כסף על נוטריון שתתרגם את תעודת הלידה שלי מאנגלית לצרפתית ועוד מסתבר שהכל כתוב במדריך לסטודנטים הזרים. בצרפתית.
לא ברור לי למה המדריך לסטודנטים זרים כתוב בצרפתית. איך הם מצפים שסטודנט זר שלא יודע מימינו ומשמאלו, ושהדבר היחיד שהוא יודע על העם הצרפתי הוא נפוליאון ושיש צרפתים בנתניה, ושבטח ובטח לא יכול לקרוא את המדריך (המאוד ארוך, יש להוסיף) יבין איך לבצע דברים מנהליים שכאלה. ואז, נגיד שהם באמת לא מסוגלים לכתוב גם מדריך באנגלית, למה אין אף גורם באוניברסיטה שיכול לסייע בנושאים הללו? אם מישהו דובר צרפתית היה מסתכל 3 דקות במדריך, הייתי יכולה לקבל את הביטוח מיד עם ההגעה ולחסוך את כל הבלאגן של:

1. דלקת חריפה בעין שנגרמה מזיהום האוויר בפריז (כמה שבועות אחרי שהגעתי). במקרה הזה, המשפחה אצלה גרתי הכירו רופא יהודי שנתן לי בדיקה חינם ואז חוקרת באוניברסיטה, שגם במקרה סבלה מאותה דלקת בדיוק, נתנה לי את הטיפות שהוא רשם לי.
2. להיות עם שבר במיניסקוס ולדחות את הבדיקות עד שכבר לא יכולתי יותר, ואז לשלם כמעט 400 יורו (בית חולים, צילום וMRI. על חוות הדעת של רופא וויתרתי וחברה שלומדת רפואה כבר בדקה את התוצאות ואמרה לי אילו תרפות לקחת. גם את התרופה הזו קוששתי).
3. להיות עם צלע שבורה וללא טיפול מקצועי (כאן קראתי באינטרנט מה לעשות ולמזלי הגדול זה עבד).

אבל, סוף טוב, הכל טוב, עכשיו אני כבר יכולה לקרוא צרפתית בכוחות עצמי, וככה בעצם גיליתי לאן צריך לשלוח את הטפסים. קיבלתי את הביטוח ובקרוב אקבל החזר מכובד על כל ההוצאות  😊 (ואיזה כיף שלמדתי שאפשר להוסיף אימוג'ים בווינדווז בלחיצת כפתור במקלדת 😉).

בהמשך למה שכתבתי בפוסט הקודם, על המשפחה שלא יודעים עדיין מה יעשו בחגים, אתמול התקשרו אליי, כבכל שבוע, כדי לדבר ולאחל שבת שלום ואני דיברתי אליהם בשיא הקרירות. הם שאלו אותי כמה פעמים במהלך השיחה אם זה זמן לא טוב וממש ניסיתי לדבר כרגיל אבל פשוט לא הצלחתי. כאילו האכזבה הגדולה מאי ההזמנה ניתקה אצלי איזה חוט של חום ואהבה ובאמת שלא הצלחתי לשמוח מהשיחה. כשאני חושבת על זה עכשיו, אפילו לא טרחתי להתעניין מה חדש אצלם ולאן בסוף יסעו בחופשת הדוסים השנתית (השבועיים של אחרי ט' באב). בסופו של דבר הם אמרו שכבר נדבר כשאהיה פנוייה והשיחה הסתיימה.
אני לא ממש מבינה מה קרה אצלי ומאיפה נובעת האכזבה הכה גדולה הזו. הרי ברור שהם לא המשפחה האמיתית שלי ושזכותם להחליט מה יעשו בחגים גם יום לפני החגים, גם אם זה אומר שאני כבר לא אוכל להגיע לארץ. אני לא רוצה להגיד להם שהתשובה שלהם כל כך אכזבה אותי (כבר הודעתי שהחלטתי לא להגיע לארץ וכתבתי ש"כבר אבקר מתישהו כשיזדמן ואמשיך להתגעגע מרחוק") כי זה פשוט לא הוגן כלפיהם, כי הם, כאמור, לא חייבים לי כלום. זו נקודה שחשוב שאעבוד עליה עם עצמי.

עד כאן, המהגרת שהפכה לחוקית לכל דבר ועניין :)

יולי אוגוסט

הכל מתנהל פה על מי מנוחות. פריז ריקה באופן מוזר, הרבה חנויות סגורות ובהרבה מקומות יש יותר תיירים ממקומיים. נדמה שאפילו המוני ההומלסים יצאו לחופשה, ואני תוהה לעצמי לאן הם הלכו. אני אוהבת את השקט הזה, שבניגוד לריקנות של תקופת הכריסמס, זו ריקנות מרגיעה.

קשה לי עם הלימודים ואני מרגישה כאילו יש לי חסם במוח - אני פשוט לא קולטת דברים שאמורים להיות לא מסובכים במיוחד. למזלי, יש לי ידיד מוכשר ונחמד שעוזר לי אבל ברור לי שכדאי מאוד שאתחיל להבין דברים בכוחות עצמי.

בזמן האחרון גם המצב החברתי השתפר. נראה לי ששיניתי מסלול והפסקתי לחפש חברים במחלקה עצמה או בבית חב"ד של הסטודנטים. במקום, הצטרפתי לקבוצת מטיילים והתחלתי להתחבר יותר לסטודנטים שלא מהמסלול שלי, ואיכשהו זה עובד. לפני שבועיים אפילו העברתי סיור בנושא צמחי מאכל לקבוצה של 18 אנשים והיה מאוד כיף. הצרפתית שלי אומנם ברמה מביכה מאוד והרבה פעמים לוקח לי זמן עד שאני נזכרת במילה אבל את שמות הצמחים למדתי מראש ואיכשהו זה זרם :)

חשבתי להגיע לארץ לתקופת החגים ושאלתי את המשפחה ה"מאמצת" שלי אם אוכל להיות איתם. ציפיתי ל"ברור, בואי" אבל הם אמרו שהם עדיין לא יודעים מה הם עושים וקצת התבאסתי. אחרי השיחה פתאום נזכרתי ששנה שעברה החגים היו לא משהו (הפוסט עדיין בטיוטות). בראש השנה לא ידעתי עד הרגע האחרון (10 דקות לפני כניסת החג) איפה אהיה ואז החג היה לא משהו. זה ציטוט מחלק ממה שכתבתי ונשמר בטיוטות:

היה לי קצת קשה עם האורחים. התארחו שתי משפחות חרדיות כאלה כבדות והרגשתי ממש לא קשורה. יש קטע כזה של חלק מהחרדים שברגע שהם רואים מישהו שהוא לא כמותם, הם חשים יותר טובים ממנו ומזלזלים בו. הם לא עושים את זה בכוונה, ככה הם גדלו והתחנכו וזה פשוט טבוע בהם ברמה שהם אפילו לא יודעים שהתחושות הללו מקרינות מהם החוצה. באחד מהזוגות, הזוג אפילו לא ענה לי כשבירכתי אותם בשלום ושנה טובה ובמהלך הארוחה האישה, שהושבה לידי, זרקה אליי לפעמים מבט מתנשא (מרחם?) כשסיפרתי כל מיני דברים שקרו לאחרונה. באיזשהו שלב סיפרתי שביום הקודם קטפתי הרבה תמרים מהעץ על ידי זריקת הסנדל שלי על הכבודות התלויות (זה עבד מעולה!) וזכיתי למבטים מתנשאים להפליא, כאילו אני איזה קוף מהשלב הקודם של הציוויליזציה. מאותו שלב הפסקתי לדבר לכיוון של אותם אורחים. לקראת סוף הארוחה, תוך כדי שיחה שלי עם המשפחה שלי, זו שתקעה בי את המבט ששבר אצלי את גב הגמל הבינה שיש לי קשר למישהי חרדית שממונה עליה בעבודה וכנראה מאוד מוערכת אצלם. היא שאלה מה הקשר שלי אליה ואמרתי לה שאנחנו חברות ומאותו רגע היחס שלה אליי השתנה ב-180 מעלות. גועל נפש. 

אחרי ערב החג לא באמת היה לי חג ונראה לי שסתם קראתי מאמרים עם החתולים בפקולטה עד שהלכתי להורים של חבר שלי בערב. ביום כיפור נסעתי עם בית חב"ד של הסטודנטים לנתניה רק כדי לא להיות לבד ובסוכות כבר טסתי. לפני שנתיים בכלל עבדתי ברומא ולא עשיתי חגים. אני זוכרת שטיילתי ברובע היהודי וניסתי להכנס לבית כנסת כלשהו, רק כדי לגלות שזה ערב יום כיפור.

אז לא, כנראה שלא אגיע לארץ בתקופת החגים. חבר שלי בוודאות יגיע אליי מיד אחרי וועדת השיפוט של התזה. כש ואם אגיע לארץ, אני יודעת שאוכל להיות אצל ההורים שלו. הם מאוד נחמדים ואמרו שתמיד נוכל להיות אצלם, אבל עדיין, מרגיש לי קצת לא נעים. אני בעצם לא ממש בטוחה שיש לי משהו אמיתי בארץ...
אגב, כאן המשפחה שהזמינה אותי לפסח התקשרו מוקדם יותר היום והזמינו אותי לראש השנה. קצת צחקתי כי יש עוד המון זמן אבל הודתי להם מאוד. כשהם יחזרו מהחופשה (כן, כן, פריז ריקה) פשוט אגיד להם שאני הולכת לבית חב"ד ואשאל אם אפשר להיות איתם באיזו שבת במקום.

ביום שישי האחרון המרצה שלי לצרפתית שאלה אם אהיה מוכנה להשקות כל יום את העציצים שלה (בזמן שהיא הולכת לחופשה 😉). העניין הוא שהיא גרה רחוק ממני ולכן ההצעה אומרת שגם אשן אצלה. היא גרה באזור מגניב ליד האייפל ומבחינתי זה יכול להיות נחמד, אז כמובן שהסכמתי. מחר אלך אליה כדי לקבל הדרכה.
די מעניין שהיא הציעה דווקא לי. היא אמרה לי כבר כמה פעמים שהיא מאוד אוהבת אותי אבל עדיין, אף מרצה בפועל עדיין לא ביקש ממני משהו כזה. שנה שעברה אחד המרצים שלי ביקש שאשמור לו על החתול, אבל זה היה מרצה לשעבר. בכל אופן, אני מרוצה מהעניין.

חוץ מזה, היה לי רעיון איך להרוויח עוד כמה גרושים ופירסמתי באיזה אתר שאני מלמדת עברית. מהר מאוד פנו אליי שני בחורים ועכשיו אני מלמדת אחד מהם. זה בחור סופר נחמד שהגיע לפני כמה שנים ממרטיניק ועבד עד לא מזמן בצבא הצרפתי. הוא מאוד מתעניין ביהדות ורוצה ללמוד עברית. אתמול נפגשנו בפעם הראשונה ונפגש שוב בשבת הקרובה.