לפני הפוסט רק אגיד שיש יותר מדי הערות שוליים וסוגריים. סימנתי אותם באפור.
כולם חזרו מהחופשה ולי נותר רק לחכות לשנה הבאה. ניתן לומר שלמדתי כמה דברים:
1. לצאת מפריז בתקופת הכירסמס או, לחלופין, לדאוג שיבואו אליי אורחים.
2. לא לקחת חופש בתקופת החופשה של יולי-אוגוסט: זו התקופה הכי טובה בשנה דווקא כן להשאר.
3. לקחת חופש בתקופות הכי עמוסות של השנה.
אז את החופש שלי החלטתי לקחת בנובמבר. אחד התלמידים (מוזר לכתוב את זה) שלי לעברית מאוד רוצה לבקר בישראל. הוא נוצרי-אוהב יהודים הדוק אבל לא מדבר מילה באנגלית או עברית. בנתיים היו לנו רק 2 שיעורים והוא כבר למד את כל האותיות וסימני הניקוד :) בכל אופן, אני לגמרי מבינה את החשש שלו - לא מדבר שום שפה שימושית ובנוסף לזה, הוא גם שחור (ממרטיניק). אמרתי לו שאין לו מה לחשוש ושיש הרבה שחורים בישראל אבל האמת היא שאני קצת חוששת שהוא יחווה גילויי גזענות.
אקח אותו לטיול נוצרי של כמה ימים ברחבי הארץ. לא בדיוק תכננו, אבל יכול להיות, אם הוא ירצה עוד, שהוא יאלץ להמשיך לבד. בהמשך אני אבקר את החברים והמשפחה ואעשה טיול של כמה ימים באזור הרי אילת או הבקעה (תלוי מזג האוויר).
דבר מוזר שקרה הוא שההורים אמרו שהם רוצים לראות אותי, שאבא שלי יבקש חופש מהעבודה והם יבואו לבקר. בסופו של דבר אבא שלי החליט שלא בא לו לטוס אז כנראה שלא יהיה ביקור או שאמא שלי אולי תבוא לפה לבד מתישהו. אני רק אסביר בהערת שוליים - ההורים שלי לא דוברים שפות מלבד עברית, ככה שבחו"ל הם די אבודים, למעט אם הם יוצאים בטיול מאורגן. בכל אופן, הם הציעו שנשלב ביקור שלי בארץ כדי לקחת אותי לחופשה של כמה ימים באיזה אזור שאבחר. זה כבר מאוד מוזר לי. נתחיל בזה שלא זכור לי מתי יצאתי איתם לחופשה משפחתית בפעם האחרונה. "יצאתי" איתם בפעם האחרונה בגיל 14 וחצי לסופ"ש (חוויה סיוטית) אבל זה היה רק בגלל שזו היתה תקופה בה חשבו שאני צורכת\סוחרת סמים וקצינת המבחן הורתה שלא אשאר לבד. הערת שוליים נוספת: היה סיפור שלם אחרי שההורים דיווחו למשטרה שאני סוחרת בסמים. בסופו של דבר הבינו שבסך הכל הייתי ילדה טובה והשופט מבית הדין לנוער החליט להפסיק את לווי קצינת המבחן, את בדיקות הסמים ולהמשיך בפגישות דו שבועיות עם עו"ס. עוד החלטה היתה להוציא אותי ואת אחיי הקטנים למסגרת חלופית, במקום מרוחק מהבית. נמשיך בזה שלפני שעזבתי את הארץ, לא הרבנו לבלות יחד. הייתי מבקרת אותם למשך שעתיים בתדירות של פעם-פעמיים בסמסטר וככה הייתי נמנעת משגעונות לא צפויים. חוץ מזה, היינו מתראים מדי פעם בארועים כמו אזכרה (אזכרה לסבתא שלי היא חתיכת אירוע. היא לא קבורה בארץ אבל בנו לכבודה אנדרטה בקיבוץ בצפון. יש במקום גם מסעדת שף ותמיד מגיעה המשפחה הקרובה והמשפחה שאימצה את סבתא שלי. בקיצור, משהו מיוחד) או מפגש כלשהו, שאליהם הייתי מגיעה עם הדודים (שהיו האפוטרופוס שלי אחרי הסיפור הגדול). לא ברור לי איך נצא יחד לחופשה ואני מקווה שהכל יעבור בשלום. אני, מבחינתי, אבוא ללא ציפיות למשהו טוב ואשמור על המצב כדי שיהיה כמה שיותר רגוע - לא אעיר, לא אתווכח, אסכים לכל דבר, לא אלחץ, לא אספר יותר מדי, לא אגיד שום דבר שהוא לא ניטרלי לחלוטין ובקיצור אעשה כל שביכולתי כדי לא ליצור מצב שיכול להוביל לשינוי מצב רוח.
עם המשפחה המאמצת עדיין לא דיברתי מאז השיחה ההיא. מצד אחד, זה קצת באשמתי. הם התקשרו כמה פעמים ולא עניתי. מצד שני, הם התקשרו אחרי 12 בלילה (ישנתי) או ביום שישי בצהרים (יודעים שאני עובדת) ולא ענו כשאני התקשרתי. לא יודעת מה קורה אבל כן יודעת שאמרתי שאני רוצה לדבר כשבאמת יהיה להם זמן לדבר ולא סתם תוך כדי נסיעה או בזמן של הכנת אוכל.
המורה לצרפתית חזרה ושאלה אם נהניתי מהשהייה אצלה בדירה. כמובן שאמרתי לה שלא הייתי שם כי קשה לי בלי אור ושהשקיתי את העציצים עם פנס (לא באמת ידעתי איך אומרים פנס. קראתי לזה Stuk de lumière, שזה מין שיבוש ושילוב של הולנדית והמילה "אור" בצרפתית. בכל אופן, היא הבינה אותי ואמרה שקוראים לה Lampe de poche), ואז הסתבר שזה לא שהיא אוהבת חושך, אלא שפשוט נשרפה הנורה בדיוק לפני שהיא יצאה והיא שכחה להחליף. בכל אופן, היא מאוד הודתה לי וגם הודתה לי על כל הקפה שהשארתי לה ואמרה שהוא מאוד טעים. היא מאוד הופתעה כשאמרתי לה שהכל דיקאפ :) שוב אסביר, לא מזמן היא הפסיקה לעשן והתחילה לשתות הרבה מאוד קפה. פשוט החלטתי להשאיר לה קפה נטול כדי שתנסה להמיר חלק מהקפאין לללא קפאין. קניתי לה כמה סוגי קפה של החברות הכי טעימות והשארתי לה בתוך מעטפה גדולה עם סמיילי ואיחולי ברוכה הבאה.
עכשיו אחזור לכתוב את הדו"ח עבור הוועדה. אני מקווה שהכל יעבור השלום...
וסליחה אם חפרתי 😉
כולם חזרו מהחופשה ולי נותר רק לחכות לשנה הבאה. ניתן לומר שלמדתי כמה דברים:
1. לצאת מפריז בתקופת הכירסמס או, לחלופין, לדאוג שיבואו אליי אורחים.
2. לא לקחת חופש בתקופת החופשה של יולי-אוגוסט: זו התקופה הכי טובה בשנה דווקא כן להשאר.
3. לקחת חופש בתקופות הכי עמוסות של השנה.
אז את החופש שלי החלטתי לקחת בנובמבר. אחד התלמידים (מוזר לכתוב את זה) שלי לעברית מאוד רוצה לבקר בישראל. הוא נוצרי-אוהב יהודים הדוק אבל לא מדבר מילה באנגלית או עברית. בנתיים היו לנו רק 2 שיעורים והוא כבר למד את כל האותיות וסימני הניקוד :) בכל אופן, אני לגמרי מבינה את החשש שלו - לא מדבר שום שפה שימושית ובנוסף לזה, הוא גם שחור (ממרטיניק). אמרתי לו שאין לו מה לחשוש ושיש הרבה שחורים בישראל אבל האמת היא שאני קצת חוששת שהוא יחווה גילויי גזענות.
אקח אותו לטיול נוצרי של כמה ימים ברחבי הארץ. לא בדיוק תכננו, אבל יכול להיות, אם הוא ירצה עוד, שהוא יאלץ להמשיך לבד. בהמשך אני אבקר את החברים והמשפחה ואעשה טיול של כמה ימים באזור הרי אילת או הבקעה (תלוי מזג האוויר).
דבר מוזר שקרה הוא שההורים אמרו שהם רוצים לראות אותי, שאבא שלי יבקש חופש מהעבודה והם יבואו לבקר. בסופו של דבר אבא שלי החליט שלא בא לו לטוס אז כנראה שלא יהיה ביקור או שאמא שלי אולי תבוא לפה לבד מתישהו. אני רק אסביר בהערת שוליים - ההורים שלי לא דוברים שפות מלבד עברית, ככה שבחו"ל הם די אבודים, למעט אם הם יוצאים בטיול מאורגן. בכל אופן, הם הציעו שנשלב ביקור שלי בארץ כדי לקחת אותי לחופשה של כמה ימים באיזה אזור שאבחר. זה כבר מאוד מוזר לי. נתחיל בזה שלא זכור לי מתי יצאתי איתם לחופשה משפחתית בפעם האחרונה. "יצאתי" איתם בפעם האחרונה בגיל 14 וחצי לסופ"ש (חוויה סיוטית) אבל זה היה רק בגלל שזו היתה תקופה בה חשבו שאני צורכת\סוחרת סמים וקצינת המבחן הורתה שלא אשאר לבד. הערת שוליים נוספת: היה סיפור שלם אחרי שההורים דיווחו למשטרה שאני סוחרת בסמים. בסופו של דבר הבינו שבסך הכל הייתי ילדה טובה והשופט מבית הדין לנוער החליט להפסיק את לווי קצינת המבחן, את בדיקות הסמים ולהמשיך בפגישות דו שבועיות עם עו"ס. עוד החלטה היתה להוציא אותי ואת אחיי הקטנים למסגרת חלופית, במקום מרוחק מהבית. נמשיך בזה שלפני שעזבתי את הארץ, לא הרבנו לבלות יחד. הייתי מבקרת אותם למשך שעתיים בתדירות של פעם-פעמיים בסמסטר וככה הייתי נמנעת משגעונות לא צפויים. חוץ מזה, היינו מתראים מדי פעם בארועים כמו אזכרה (אזכרה לסבתא שלי היא חתיכת אירוע. היא לא קבורה בארץ אבל בנו לכבודה אנדרטה בקיבוץ בצפון. יש במקום גם מסעדת שף ותמיד מגיעה המשפחה הקרובה והמשפחה שאימצה את סבתא שלי. בקיצור, משהו מיוחד) או מפגש כלשהו, שאליהם הייתי מגיעה עם הדודים (שהיו האפוטרופוס שלי אחרי הסיפור הגדול). לא ברור לי איך נצא יחד לחופשה ואני מקווה שהכל יעבור בשלום. אני, מבחינתי, אבוא ללא ציפיות למשהו טוב ואשמור על המצב כדי שיהיה כמה שיותר רגוע - לא אעיר, לא אתווכח, אסכים לכל דבר, לא אלחץ, לא אספר יותר מדי, לא אגיד שום דבר שהוא לא ניטרלי לחלוטין ובקיצור אעשה כל שביכולתי כדי לא ליצור מצב שיכול להוביל לשינוי מצב רוח.
עם המשפחה המאמצת עדיין לא דיברתי מאז השיחה ההיא. מצד אחד, זה קצת באשמתי. הם התקשרו כמה פעמים ולא עניתי. מצד שני, הם התקשרו אחרי 12 בלילה (ישנתי) או ביום שישי בצהרים (יודעים שאני עובדת) ולא ענו כשאני התקשרתי. לא יודעת מה קורה אבל כן יודעת שאמרתי שאני רוצה לדבר כשבאמת יהיה להם זמן לדבר ולא סתם תוך כדי נסיעה או בזמן של הכנת אוכל.
המורה לצרפתית חזרה ושאלה אם נהניתי מהשהייה אצלה בדירה. כמובן שאמרתי לה שלא הייתי שם כי קשה לי בלי אור ושהשקיתי את העציצים עם פנס (לא באמת ידעתי איך אומרים פנס. קראתי לזה Stuk de lumière, שזה מין שיבוש ושילוב של הולנדית והמילה "אור" בצרפתית. בכל אופן, היא הבינה אותי ואמרה שקוראים לה Lampe de poche), ואז הסתבר שזה לא שהיא אוהבת חושך, אלא שפשוט נשרפה הנורה בדיוק לפני שהיא יצאה והיא שכחה להחליף. בכל אופן, היא מאוד הודתה לי וגם הודתה לי על כל הקפה שהשארתי לה ואמרה שהוא מאוד טעים. היא מאוד הופתעה כשאמרתי לה שהכל דיקאפ :) שוב אסביר, לא מזמן היא הפסיקה לעשן והתחילה לשתות הרבה מאוד קפה. פשוט החלטתי להשאיר לה קפה נטול כדי שתנסה להמיר חלק מהקפאין לללא קפאין. קניתי לה כמה סוגי קפה של החברות הכי טעימות והשארתי לה בתוך מעטפה גדולה עם סמיילי ואיחולי ברוכה הבאה.
עכשיו אחזור לכתוב את הדו"ח עבור הוועדה. אני מקווה שהכל יעבור השלום...
וסליחה אם חפרתי 😉
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה