10 אפריל 2020

יהודי ונוצרי חוגגים יחד חירות בעוצר

פסח השנה היה נהדר ומיוחד.
קודם כל, אספר שבית חב"ד של הסטודנטים הביאו לי ביום ראשון האחרון משלוח עם כל המוצרים ההכרחיים לחג - יין, מיץ ענבים, צלוחית סדר, חבילת מצות ומצות שמורות.

השנה, בפעם הראשונה בחיים, אני הייתי זו שעורכת את הסדר. כמו שסיפרתי בפוסט קודם, השנה עשיתי את הסדר עם שכנים קתולים שהתנדבו להיות איתי כדי שלא אהיה לבד. לערוך את הסדר דרש ממני הרבה הכנות (סיפרתי שנה שעברה שאני אוהבת לערוך סדר כהילכתו) וקריאה. הבונוס השני הוא שאין להם מושג מה זה פסח ויכולתי להביא דברים שאני יותר מתחברת אליהם.לדוגמה: במקום חרוסת, השתמשנו ברסק תפוח-אגס עם קינמון ובמקום הזרוע הבאתי שיבולי חיטה כי עכשיו זו ממש העונה ואני ממש לא בקטע של לשים בצלחת בשר לאלוהים שבשמיים. יש לו מספיק בשר מכל היהודים האחרים. ואני צימחונית אז הוא בטח אפילו תומך. שינוי נוסף הוא שהכנסתי להגדה קצת שוויוניות. לדוגמה, במקום ארבעת האחים, היו ארבע אחים ואחיות - חכמה, רשע, תמה וזה שאינו יודע לשאול.

את הסדר התחלנו בזה שהסברתי להם שפסח הוא חג החירות, בו אנו מספרים את סיפור יציאת מצרים, שהיא היציאה מעבדות לחירות. השנה, בגלל המצב המיוחד שנקלענו אליו, חג החירות מקבל משמעות שונה כי אנחנו לא באמת חופשיים. ובכל זאת, אנחנו נמצאים במצב שונה - בני ישראל נולדו לעבדות ולכן הם היו כלואים גם בגוף וגם בנפש. אנחנו נולדנו כאנשים חופשיים אבל עכשיו, בגלל המצב, אנחנו כלואים במבחינה גופנית. אנחנו חוייבים לצאת עם מסיכה ולזמן ומרחב מאוד מוגבלים. יש אפילו שוטרים שאוכפים את זה אבל, בניגוד לשוטרים המצריים, השוטרים היום מנסים להגן עלינו ולהשליט סדר כדי שנוכל לצאת שוב לחירות בבריאות ובמהרה. זה בעצם אומר שגם אנחנו כלואים, אבל רק מבחינה גופנית.
אמרתי להם גם שבפסח נוהגים לשאול שאלות ככה שאם הם לא מבינים משהו או חושבים על משהו, כדאי מאוד שישאלו.

את הברכות הקראתי בעברית ולהם היו אגדות עם אותיות לטיניות, כדי שיוכלו לעקוב. בסוף כל ברכה, פירשתי את מה שאמרתי לצרפתית כדי שהם גם יבינו וגם כדי לאתגר את עצמי (😉). בכנות, זה היה החלק הכי קשה כי הרמה שלי עדיין רחוקה מלהיות טובה. העברתי את הסדר עם טאבלט והרבה פעמים הייתי צריכה לחפש מילים במילון.

את השירים שרנו ביחד ובסוף מה נשתנה הוספנו קטע שכל אחד צריך להגיד מה נשתנה הסדר הזה מכל סדר פסח נורמלי, כשכל אחד צריך לחשוב על דבר חיובי וגם דבר שלילי. אני אמרתי שהשנה הסדר מצומצם אבל שבזכות זה אני מכירה עכשיו הרבה יותר טוב את ההגדה ואת כל ההסברים והחוקים. הם כמובן אמרו שזו הזדמנות בשבילם לחגוג ולהכיר את פסח.

עם האפיקומן הוספתי שאנחנו מקווים למצוא את האפיקומן כסמל למציאת החירות שלנו במהרה. בוהיא שעמדה הוספתי שהקדוש ברוך הוא יצילנו גם מלהיות חולים (לא רמזתי שנתחתן בבית קברות או נעשה תפילות המוניות 😜) ובמצה דווקא הבאתי סיפור מהשואה, בו היהודים עשו סדר בגטאות ושנה לאחר מכן במחנות ההשמדה, בהם לא היו מצות או יין וגם היתה סכנה להדליק אור. מעבר לזה, הם חיו בתנאי רעב. אז חשבנו ביחד אם באותם תנאים  כדאי לעשות סדר כמו שצריך או לאכול לחם. כולם הסכימו שעדיף היה לאכול לחם.

חוץ מזה גם שאלו אותי למה אוכלים פרי האדמה עם מי מלח, למה אוכלים ושותים בהסבה, למה חייבים לאכול את המר עם מתוק ובכלל היה מצחיק שכל פעם הם אכלו ושתו לפני הזמן והיו צריכים למלא שוב את כוס היין והבאנו עוד נגלה של חסה.
מעבר לזה, אני מרגישה שליחה של ממש כי גרמתי להם להאמין שהיהדות היא דת שוויונית (חכמה ותמה) שמביאה את כל ההיסטוריה כסיפורים שנוגעים לנו היום (כל ההקשר למצב הנוכחי).

נראה לי מיותר לציין שהכל היה די ארוך. אמנם התחלנו מוקדם אבל עד שסיימנו את השולחן עורך כולם היו עייפים. אז סיכמנו שנסיים הכל מחר בערב, אחרי שנקשט את הדירה לכבוד הפסחא :)

בקיצור, היה ליל סדר מאוד כיף ומיוחד. כל כך כיף שקבענו שנעשה שוב יחד בשנה הבאה.





07 אפריל 2020

עדכון ושחרור קיטור

הקורונה הפכה למין שגרה מוזרה ולרוע המזל המשטרה גם מפטרלת ביער עם כלבים. אז במקום ההליכות ביער אני חייבת עכשיו לעשות הליכות בעיר עצמה, שמבחינה אישית אין בזה שום הגיון. כאן מותר להתרחק ברדיוס של עד ק"מ מהבית. זה האמת משהו שמוזר לי עם הסגר בארץ, הרי זה לא באמת שלהרבה אנשים יש סופר שנמצא במרחק של פחות מ-100 מטר מהבית... בכל אופן, הכנתי לי שני אישורים עם שתי כתובות שונות, שכל אישור נמצא בכיס אחר ומאפשר לי שוטטות במרחב שונה. בנתיים אף שוטר לא ביקש לראות אותם אבל חשוב לקחת ליתר ביטחון.
המנחה החדש שלי מאוד נחמד ומתקשר כל כמה ימים (סקייפ) כדי לשאול מה נשמע, גם עם הלימודים וגם מבחינה אישית. גם המורה לצרפתית נמצאת בקשר ואפילו המשפחה שאירחה אותי בכריסמס.
מהמחלקה עצמה (המנחה החדש הוא ממחלקה אחרת) אני בקשר עם אחת הסטודנטיות שאיתי במשרד וקיבלתי מייל אחד מראש המחלקה שבוע שעבר ששאל בקצרה מה נשמע, אמר לי לשמור על קשר וכמובן שלא הגיב מעבר. הרגיש מין סוג של "יש לי סטודנטית זרה במחלקה וכדי להראות טוב בפרוטוקול, אשלח לה מייל". אני תוהה לעצמי אם זה משהו בתרבות הצרפתית להיות ככה. או שבעצם אני סתם מכלילה ופשוט לא התחברתי מספיק לאנשים מהמחלקה.

הפוסט של קנקן, בו הוא כתב שמשרד הבריאות מנחה אנשים להכין מסכות מבגדים ממש זעזע אותי. כתבתי כבר הרבה פעמים שאני לא מאמינה למילה שיוצאת לפוליטיקאים שלנו מהפה אבל זו כבר הגזמה פראית - איך הם נותנים הוראה כזו מסוכנת בזמן שארגון הבריאות העולמי מזהיר בפירוש לא להשתמש במסכות עשויות בגדים???


ולא, אין שום הנחיות יותר חדשות שמוסתרות טוב טוב מעיניי הציבור - הגוף היחיד שמשנה הנחיות כל 10 דקות הוא הממשלה הישראלית. אבל הפעם זה כבר סכנה ממשית. לא עדיף להמליץ לאנשים כבר לקחת מנטוס? לפחות זה לא יהרוג אותם. ובכלל, במקום לקחת גרפיקאי שיכין פוסטר על מסכות בד ולצלם סרטון שמראה איך להכין מסכה מבנדנה ביתית בשלוש שפות שונות, לא היה יותר מהר, זול ופשוט, פשוט להכנס לאתר של ארגון הבריאות העולמי, לקרוא מה הם אומרים ולתרגם לעברית? שר הבריאות דובר אנגלית אבל, גם אם לא, בשביל זה יש Google Translate. ובכלל, איפה כל המסכות שהגיעו עם "רכבת אווירית" ואמורות להספיק לכל עם ישראל לפחות לשלושה דורות? אני לא אופתע לדעת אם יש לאנשים מסויימים בדרגות מסויימות סטוקים של אלפי מסכות אצלם בבית.
בכל אופן, התחלתי בלשלוח לחברים ואחים לא להשתמש במסכות מבדים ובהמשך שלחתי מייל לתמר זנדברג, שהבטיחה להעלות את המידע בדיון שיערך (נערך?) בנושא. נחכה ונראה...
עכשיו, אני תוהה לעצמי. כל כך הרבה אנשים איבדו אמון בממשלה, כל כך הרבה אנשים יודעים שכל מה שהממשלה שלנו עושה נובע איכשהו מאינטרס אישי כלשהו, איך זה שאף אחד ממליוני האנשים שחיים בישראל לא טרח להכנס לאתר של ארגון הבריאות העולמי ולהציץ בהנחיות שם?

כל המצב הזה הזוי ועוד משהו הזוי הוא שאני לא מבינה למה אני ממשיכה להתרגש. למה עדיין אכפת לי?