המנחה מצא מי שירכיב את וועדת התזה והיא אמורה להערך בשבועות הקרובים. אני לא מוכנה בעליל ומרגישה שלא באמת הצלחתי לעשות משהו, אבל הוועדה היא חובה ואני מאמינה שזו גם תהיה הזדמנות לשפוך את כל מה שהוא עשה.
למרות שעכשיו אני מרגישה קצת רגשות אשם באם אתלונן. כמו שכתבתי כבר, הוא לא בן אדם רע. הבעיה היא שהוא פשוט חסר אינטלגנציה רגשית מינימלית וקשה לו לקלוט רגשות כלשהם או לחשוב בצורה שהיא לא מתמטית טהורה. כל מה שהוא עשה לא נעשה מתוך כוונה להזיק, אלא מתוך שאיפה לקדם את עצמו ואת הדירוג שלו בתור חוקר.
אני לא בטוחה שכתבתי על זה כאן. לפני שהצגתי את המחקר שלי מול הקרן שמממנת אותי, הוא היה צריך להציג מין הקדמה למחקר. מול כל האנשים שהיו שם (בערך 20), הוא אמר שהסטודנטית שלו לא עובדת בדיוק על מה שצופה ממנה כי היא UNSKILLED לביצוע עבודה תאורטית. אני ישבתי שם ופשוט התחפרתי בכסא ודאגתי שאף אחד לא הראה את הפרצוף שלי מעבר למסך הלפטופ. הרגשתי כל כך מובכת! בסוף היום שאלתי אותו למה הוא אמר דברים כאלה, ועוד מול כולם, והוא בשיא הכנות לא הבין למה זה לא היה בסדר ולמה בן אדם בכלל מרגיש לא בנוח שכל מה שהוא עשה היה להגיד משהו נכון.
מאז גם קרה השברון בברך (עדיין כואב לי. מאוד!) ובשבוע הזה שלא זזתי מהבית, הוא התנהג אליי מאוד יפה ולא לחץ עליי לחזור לעבודה. אפרופו אותו שבוע, אולי זו סתם תחושה, אבל אני מרגישה שהצרפתית שלי הדרדרה כי דיברתי פחות. אני מקווה שזו סתם תחושה לא רציונלית כי המורה לא העירה (האוניברסיטה מאפשרת לי ללמוד שעתיים בחודש עם מורה פרטית).
אז זהו, אני קצת בדלימה לגבי האפשרות של להתלונן. מצד אחד, אני רוצה שיהיה לי מנחה תומך שרוצה לקדם גם אותי ולא רק את עצמו. מצד שני, אני לא רוצה לגרום למשהו לא טוב. כרגע המצב הוא שחוקרת מהמחלקה, שבכלל לא אמורה לעזור לי, עוזרת לי ומתעניינת הרבה יותר מהמנחה. יתר החוקרים פשוט מתעניינים יותר אבל לא ממש בעמדה של לעזור, פשוט כי זה לא התחום שלהם.
בלילה לפני כמה ימים חלמתי שסוף כל סוף הצלחתי להשיג נתונים ושהתחלתי לעבוד. כשקמתי מהחלום הזה הבנתי שאם אין נתונים שמתאימים לרעיון שלי, פשוט אוציא נתונים כלשהם וכבר אמצא נושא שיתאים אליהם. מה שנקרא, אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד. אני מקווה שזו גישה שתעבוד לי. לא ידוע לי על מישהו שבנה ככה מחקר אבל מי יודע... במקביל, אני ממשיכה לכתוב מיילים ולנסות לקבל נתונים שלא נגישים במידע פתוח.
בימים האחרונים שוב גוברים בי הגעגועים לארץ. אני מאוד מתגעגעת לחברים הטובים שלי ולמשפחה שאימצה אותי. אני כותבת את זה וממש עולות לי דמעות.
חבר שלי מגיע לבקר בשישי הקרוב ואני די מתרגשת לראות אותו. תיכננתי לנו כמה דברים לעשות באותו סופ"ש ואני מקווה שיהיה כיף.
והיום בבוקר קמתי להשקות את העציצים שלי ו.... תות! 😀
לא נראה לי שכתבתי כאן. לפני בערך חודש וחצי או חודשיים ראיתי זרוק לו שתיל תות קטנטן. לא הייתי בטוחה אם זה תות או סתם צמח עם עלים דומים אבל לקחתי את הקטן ושתלתי אותו בעציץ במרפסת. אחרי כמה שבועות, שהתחילו לצמוח פרחים לבנים, הבנתי שזה אכן תות. והנה הוא מניב פירות שכל כך כואב הלב לקטוף ;)
למרות שעכשיו אני מרגישה קצת רגשות אשם באם אתלונן. כמו שכתבתי כבר, הוא לא בן אדם רע. הבעיה היא שהוא פשוט חסר אינטלגנציה רגשית מינימלית וקשה לו לקלוט רגשות כלשהם או לחשוב בצורה שהיא לא מתמטית טהורה. כל מה שהוא עשה לא נעשה מתוך כוונה להזיק, אלא מתוך שאיפה לקדם את עצמו ואת הדירוג שלו בתור חוקר.
אני לא בטוחה שכתבתי על זה כאן. לפני שהצגתי את המחקר שלי מול הקרן שמממנת אותי, הוא היה צריך להציג מין הקדמה למחקר. מול כל האנשים שהיו שם (בערך 20), הוא אמר שהסטודנטית שלו לא עובדת בדיוק על מה שצופה ממנה כי היא UNSKILLED לביצוע עבודה תאורטית. אני ישבתי שם ופשוט התחפרתי בכסא ודאגתי שאף אחד לא הראה את הפרצוף שלי מעבר למסך הלפטופ. הרגשתי כל כך מובכת! בסוף היום שאלתי אותו למה הוא אמר דברים כאלה, ועוד מול כולם, והוא בשיא הכנות לא הבין למה זה לא היה בסדר ולמה בן אדם בכלל מרגיש לא בנוח שכל מה שהוא עשה היה להגיד משהו נכון.
מאז גם קרה השברון בברך (עדיין כואב לי. מאוד!) ובשבוע הזה שלא זזתי מהבית, הוא התנהג אליי מאוד יפה ולא לחץ עליי לחזור לעבודה. אפרופו אותו שבוע, אולי זו סתם תחושה, אבל אני מרגישה שהצרפתית שלי הדרדרה כי דיברתי פחות. אני מקווה שזו סתם תחושה לא רציונלית כי המורה לא העירה (האוניברסיטה מאפשרת לי ללמוד שעתיים בחודש עם מורה פרטית).
אז זהו, אני קצת בדלימה לגבי האפשרות של להתלונן. מצד אחד, אני רוצה שיהיה לי מנחה תומך שרוצה לקדם גם אותי ולא רק את עצמו. מצד שני, אני לא רוצה לגרום למשהו לא טוב. כרגע המצב הוא שחוקרת מהמחלקה, שבכלל לא אמורה לעזור לי, עוזרת לי ומתעניינת הרבה יותר מהמנחה. יתר החוקרים פשוט מתעניינים יותר אבל לא ממש בעמדה של לעזור, פשוט כי זה לא התחום שלהם.
בלילה לפני כמה ימים חלמתי שסוף כל סוף הצלחתי להשיג נתונים ושהתחלתי לעבוד. כשקמתי מהחלום הזה הבנתי שאם אין נתונים שמתאימים לרעיון שלי, פשוט אוציא נתונים כלשהם וכבר אמצא נושא שיתאים אליהם. מה שנקרא, אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד. אני מקווה שזו גישה שתעבוד לי. לא ידוע לי על מישהו שבנה ככה מחקר אבל מי יודע... במקביל, אני ממשיכה לכתוב מיילים ולנסות לקבל נתונים שלא נגישים במידע פתוח.
בימים האחרונים שוב גוברים בי הגעגועים לארץ. אני מאוד מתגעגעת לחברים הטובים שלי ולמשפחה שאימצה אותי. אני כותבת את זה וממש עולות לי דמעות.
חבר שלי מגיע לבקר בשישי הקרוב ואני די מתרגשת לראות אותו. תיכננתי לנו כמה דברים לעשות באותו סופ"ש ואני מקווה שיהיה כיף.
והיום בבוקר קמתי להשקות את העציצים שלי ו.... תות! 😀
