אתמול בבוקר קיבלתי מייל המודיע לי שכל הטפסים ששלחתי לפני שבועיים אושרו ואני זכאית לקבלת שירותי רפואה וביטוח סוציאלי.
מי שקרא כאן בעבר בטח יודע שכבר מזמן שלחתי את כל הטפסים, ושאני מחכה כבר כמעט שנה לקבלת הביטוח, אז איך רק לפני שבועיים שלחתי?
מסתבר שכל הזמן הזה שלחתי את כל הטפסים למשרד הלא נכון. מסתבר שלא היה בכלל צורך להוציא כל כך הרבה כסף על נוטריון שתתרגם את תעודת הלידה שלי מאנגלית לצרפתית ועוד מסתבר שהכל כתוב במדריך לסטודנטים הזרים. בצרפתית.
לא ברור לי למה המדריך לסטודנטים זרים כתוב בצרפתית. איך הם מצפים שסטודנט זר שלא יודע מימינו ומשמאלו, ושהדבר היחיד שהוא יודע על העם הצרפתי הוא נפוליאון ושיש צרפתים בנתניה, ושבטח ובטח לא יכול לקרוא את המדריך (המאוד ארוך, יש להוסיף) יבין איך לבצע דברים מנהליים שכאלה. ואז, נגיד שהם באמת לא מסוגלים לכתוב גם מדריך באנגלית, למה אין אף גורם באוניברסיטה שיכול לסייע בנושאים הללו? אם מישהו דובר צרפתית היה מסתכל 3 דקות במדריך, הייתי יכולה לקבל את הביטוח מיד עם ההגעה ולחסוך את כל הבלאגן של:
אבל, סוף טוב, הכל טוב, עכשיו אני כבר יכולה לקרוא צרפתית בכוחות עצמי, וככה בעצם גיליתי לאן צריך לשלוח את הטפסים. קיבלתי את הביטוח ובקרוב אקבל החזר מכובד על כל ההוצאות 😊 (ואיזה כיף שלמדתי שאפשר להוסיף אימוג'ים בווינדווז בלחיצת כפתור במקלדת 😉).
בהמשך למה שכתבתי בפוסט הקודם, על המשפחה שלא יודעים עדיין מה יעשו בחגים, אתמול התקשרו אליי, כבכל שבוע, כדי לדבר ולאחל שבת שלום ואני דיברתי אליהם בשיא הקרירות. הם שאלו אותי כמה פעמים במהלך השיחה אם זה זמן לא טוב וממש ניסיתי לדבר כרגיל אבל פשוט לא הצלחתי. כאילו האכזבה הגדולה מאי ההזמנה ניתקה אצלי איזה חוט של חום ואהבה ובאמת שלא הצלחתי לשמוח מהשיחה. כשאני חושבת על זה עכשיו, אפילו לא טרחתי להתעניין מה חדש אצלם ולאן בסוף יסעו בחופשת הדוסים השנתית (השבועיים של אחרי ט' באב). בסופו של דבר הם אמרו שכבר נדבר כשאהיה פנוייה והשיחה הסתיימה.
אני לא ממש מבינה מה קרה אצלי ומאיפה נובעת האכזבה הכה גדולה הזו. הרי ברור שהם לא המשפחה האמיתית שלי ושזכותם להחליט מה יעשו בחגים גם יום לפני החגים, גם אם זה אומר שאני כבר לא אוכל להגיע לארץ. אני לא רוצה להגיד להם שהתשובה שלהם כל כך אכזבה אותי (כבר הודעתי שהחלטתי לא להגיע לארץ וכתבתי ש"כבר אבקר מתישהו כשיזדמן ואמשיך להתגעגע מרחוק") כי זה פשוט לא הוגן כלפיהם, כי הם, כאמור, לא חייבים לי כלום. זו נקודה שחשוב שאעבוד עליה עם עצמי.
עד כאן, המהגרת שהפכה לחוקית לכל דבר ועניין :)
מי שקרא כאן בעבר בטח יודע שכבר מזמן שלחתי את כל הטפסים, ושאני מחכה כבר כמעט שנה לקבלת הביטוח, אז איך רק לפני שבועיים שלחתי?
מסתבר שכל הזמן הזה שלחתי את כל הטפסים למשרד הלא נכון. מסתבר שלא היה בכלל צורך להוציא כל כך הרבה כסף על נוטריון שתתרגם את תעודת הלידה שלי מאנגלית לצרפתית ועוד מסתבר שהכל כתוב במדריך לסטודנטים הזרים. בצרפתית.
לא ברור לי למה המדריך לסטודנטים זרים כתוב בצרפתית. איך הם מצפים שסטודנט זר שלא יודע מימינו ומשמאלו, ושהדבר היחיד שהוא יודע על העם הצרפתי הוא נפוליאון ושיש צרפתים בנתניה, ושבטח ובטח לא יכול לקרוא את המדריך (המאוד ארוך, יש להוסיף) יבין איך לבצע דברים מנהליים שכאלה. ואז, נגיד שהם באמת לא מסוגלים לכתוב גם מדריך באנגלית, למה אין אף גורם באוניברסיטה שיכול לסייע בנושאים הללו? אם מישהו דובר צרפתית היה מסתכל 3 דקות במדריך, הייתי יכולה לקבל את הביטוח מיד עם ההגעה ולחסוך את כל הבלאגן של:
- דלקת חריפה בעין שנגרמה מזיהום האוויר בפריז (כמה שבועות אחרי שהגעתי). במקרה הזה, המשפחה אצלה גרתי הכירו רופא יהודי שנתן לי בדיקה חינם ואז חוקרת באוניברסיטה, שגם במקרה סבלה מאותה דלקת בדיוק, נתנה לי את הטיפות שהוא רשם לי.
- להיות עם שבר במיניסקוס ולדחות את הבדיקות עד שכבר לא יכולתי יותר, ואז לשלם כמעט 400 יורו (בית חולים, צילום וMRI. על חוות הדעת של רופא וויתרתי וחברה שלומדת רפואה כבר בדקה את התוצאות ואמרה לי אילו תרפות לקחת. גם את התרופה הזו קוששתי).
- להיות עם צלע שבורה וללא טיפול מקצועי (כאן קראתי באינטרנט מה לעשות ולמזלי הגדול זה עבד).
אבל, סוף טוב, הכל טוב, עכשיו אני כבר יכולה לקרוא צרפתית בכוחות עצמי, וככה בעצם גיליתי לאן צריך לשלוח את הטפסים. קיבלתי את הביטוח ובקרוב אקבל החזר מכובד על כל ההוצאות 😊 (ואיזה כיף שלמדתי שאפשר להוסיף אימוג'ים בווינדווז בלחיצת כפתור במקלדת 😉).
בהמשך למה שכתבתי בפוסט הקודם, על המשפחה שלא יודעים עדיין מה יעשו בחגים, אתמול התקשרו אליי, כבכל שבוע, כדי לדבר ולאחל שבת שלום ואני דיברתי אליהם בשיא הקרירות. הם שאלו אותי כמה פעמים במהלך השיחה אם זה זמן לא טוב וממש ניסיתי לדבר כרגיל אבל פשוט לא הצלחתי. כאילו האכזבה הגדולה מאי ההזמנה ניתקה אצלי איזה חוט של חום ואהבה ובאמת שלא הצלחתי לשמוח מהשיחה. כשאני חושבת על זה עכשיו, אפילו לא טרחתי להתעניין מה חדש אצלם ולאן בסוף יסעו בחופשת הדוסים השנתית (השבועיים של אחרי ט' באב). בסופו של דבר הם אמרו שכבר נדבר כשאהיה פנוייה והשיחה הסתיימה.
אני לא ממש מבינה מה קרה אצלי ומאיפה נובעת האכזבה הכה גדולה הזו. הרי ברור שהם לא המשפחה האמיתית שלי ושזכותם להחליט מה יעשו בחגים גם יום לפני החגים, גם אם זה אומר שאני כבר לא אוכל להגיע לארץ. אני לא רוצה להגיד להם שהתשובה שלהם כל כך אכזבה אותי (כבר הודעתי שהחלטתי לא להגיע לארץ וכתבתי ש"כבר אבקר מתישהו כשיזדמן ואמשיך להתגעגע מרחוק") כי זה פשוט לא הוגן כלפיהם, כי הם, כאמור, לא חייבים לי כלום. זו נקודה שחשוב שאעבוד עליה עם עצמי.
עד כאן, המהגרת שהפכה לחוקית לכל דבר ועניין :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה