עדכוני יומיום

ימים מוזרים עוברים עלינו. האמת היא שזה די נחמד לי כי העיר שקטה יחסית ואפילו מזג האוויר התחמם. אם רק היה קיץ, הייתי מרגישה כאילו חזרנו לתקופת הואקאנס של אוגוסט. הדבר היחיד שמפריע לי הוא שסגרו את גינת הצמחים האהובה עליי, כנראה כי וירוס הקורונה מאוד אוהב צמחים. אין לי הסבר אחר למה לסגור גינה אבל להשאיר את הרחוב פתוח.

רוב בתי הקולנוע סגורים אבל האולמות הקטנים נשארו פתוחים וזה הכי VIP :)

באוניברסיטה הודיעו לנו שהעבודה ממשיכה כרגיל אבל מי שחושש, יכול לעבוד מהבית. מקווה שיהיה לי שבוע שקט. דבר נוסף הוא שהרחובות די ריקים ואני יכולה לשיר לי בלי שיחשבו שאני משוגעת 🙂

חוץ מזה עושה רושם שאנשים נכנסו להיסטריה מיותרת. גם אני כמעט נכנסתי להיסטריה עד שעשיתי פאוז, הפסקתי להקשיב לקולות היסטריים והתחלתי לחשוב על הדברים בהיגיון.

1. אנשים לחוצים בטירוף אבל אין באמת דרך להדבק אם שומרים מרחק (בלי תחבורה ציבורית\חנויות צפופות\חיבוקים)

2. מזון אני לא אוגרת. במקרה הכי גרוע, אני גרה ליד היער וגם יש אגם. זאת אומרת שיש צמחי מאכל (כבר ראיתי ניצני שסק וכמובן יש מלא צמחים אחרים), ברווזים ודגים. אבל בואו נגיד שאני לא מאמינה שנגיע לסף רעב ושסוף העולם קרב. ברור לגמרי שהולכים לקראת משבר עולמי אבל בתור אחת שחיה על כדור הארץ, אני יודעת שכל מדינה מפותחת מחזיקה מחסני מזון אדירים בדיוק למצבי חירום כאלה ושהאו"ם מחזיק מאגרי מזון למדינות מתפתחות. יהיה (יש) משבר, אבל זה זמני ודווקא אנחנו לא נהיה אלה שיגוועו ברעב.
אגב, חלק נכבד מהמשבר לא יקרה בהכרח כי אי אפשר לייצר, אלא כי אנשים נכנסים להיסטריה, מושכים יותר מדי כסף מהבנקים וקונים יותר מדי מזון לשעת החירום המומצאת. הם בעצם יוצרים את המשבר בעצמם (סוג של תאוריית הבועה?).

3. תובנות מדברים רציונליים שקראתי: דבר ראשון, אין סיבה להדבק אם שומרים מרחק והיגיינה (זה פי 4 יותר מדבק משפעת. ואין סיבה להדבק משפעת אם לא מתקרבים לאנשים). דבר שני, גם אם איכשהו נדבקתי, רוב הסיוכיים שלא אדע מזה ואז, אם זה חמור, שזה יעבור. אנשים בהיסטריה כי הם קוראים המון תקשורת (שהמטרה שלה זה ליצר היסטריה כדי למשוך קהל) ו"חדשות" פייסבוק, שהן נכתבות על ידי אנשים שמוזנים אחד מההיסטריה של השני. שחושבים על זה ככה, מבינים שאין סיבה להלחץ (כל עוד שומרים מרחק כמובן).

4. הממשלות עצמן סוגרות הכל כי רוב האנשים לא חושבים בהגיון. זה אומר שרוב האנשים ימשיכו להשתמש בתחבורה ציבורית, לחלוק סיגריות, לגעת אחד בשני. הממשלה חייבת לנקוט ביתר זהירות כי היא יודעת שאנשים לא רציונליים וחייבת לייצר פאניקה כדי שאנשים לא רציונליים יכנסו לחרדה ויתחילו לנהוג בזהירות.

חוץ מזה, ההכרח הפתאומי לסגור את מערכת בתי המשפט במקרה בדיוק יומיים לפני המשפט של ביבי הרתיח אותי לגמרי. אמנם ידעתי שהוא זורע את כל הפאניקה המוגזמת בארץ כי הוא סולל לעצמו עוד התחמקות מקבלת הדין אבל אפילו אני לא ציפיתי למהלך כל כך מלוכלך והרסני. בשיא הכנות, אני לא מבינה איך אין בארץ מרד. האביב היהודי, האביב הישראלי, משהו. יש לנו הרבה מה ללמוד מהלבנונים בקטע הזה... בנתיים, אני שמחה שאני לא חלק מהגועל הזה. הפסקתי גם לשלם לביטוח לאומי, למרות שעדיין לא הצלחתי להסביר להם שאני לא גרה בארץ ושאני משלמת פה ביטוח לאומי (אני פטורה מתשלום). אם יום אחד אחזור, זה משהו שאצטרך לטפל בו אבל אני לא בטוחה שאחזור ולא בא לי סתם לשלם. גם ככה בשעת צרה הם לא יעזרו לי.

בעלת הדירה שלי תחזור בביום שלישי מחו"ל. החלטתי לישון אצל השכנים כמה ימים ואחר כך פשוט אשמור ממנה מרחק, בדיוק כמו בתקופה שהיתה לה שפעת. ידיד שלי הציע לי לבוא אליו אבל אני לא בטוחה שבא לי להיות איתו שבועיים שלמים. אני אוהבת אותו באמת ובתמים אבל, איך להגיד בעדינות, הבן אדם היסטרי. אתחיל מלהגיד שהוא סיני, אז זה מובן איכשהו. בכל אופן, הוא היסטרי בטירוף, בטוח שאפוקליפסה עכשיו. הוא כבר הספיק לאגור 30 ק"ג אורז, 10 ק"ג בשר, קמח, נודלס וירקות להחמצה (10 מכל דבר), שתל מלא שום בגינה ואני יודעת שהיום הוא הלך להצטייד גם בתפוחי אדמה.  גם הוא ניזן בעיקר מדיווחי היסטריה והרבה מאוד פייק ניוז. יש לי הרגשה שבמקרה שבעלת הדירה תהיה חולה, אוכל להמשיך להיות עם השכנים אבל במקרה הכי גרוע באמת אלך אליו. חוץ מזה המנחה (החדש, הנחמד) אמר לי לא להסס להתקשר בכל שעה ולהגיד לו אם יהיו בעיות.

מה עוד?

התחלתי ללמוד גרמנית. החלטתי שהצרפתית שלי כבר מספיק בשלה כדי שלא אתבלבל בין השפות. החלטתי וצדקתי. מסתבר גם שגרמנית זו שפה די פשוטה. בלי להכיר מילים, אני יודעת מה אני שומעת\קוראת,  פשוט כי זה כל כך דומה לאנגלית. עם הדיבור אני על הפנים. אני מצליחה להגיד כמה משפטים, אבל עושה מליון טעויות. שוייין (😉), אני רק בהתחלה.

הפסקתי ללמד עברית באולפן של הכנסיה כי אני מרגישה שהם לא רציניים. הם מאוד מתלהבים מעברית אבל לא באמת עושים משהו כדי ללמוד ואין לי רצון להקדיש מהזמן שלי למשהו חסר ערך (זה היה בהתנדבות).

פורים היה חביב. המסיבה של השגרירות בוטלה אבל הוזמנתי למסיבה פרטית על סירה וזה היה כיף. אפילו קיבלתי משלוחי מנות.

עדכון מהשעה האחרונה:
בעלת הדירה הבינה שהיא בקבוצת סיכון גבוהה מדי (נסעה באמצע מחלה, עם אחותה שחולה בסרטן) והחליטה להשאר בחו"ל לחודש הקרוב. נרגעתי כי עכשיו אני יכולה להיות בבית (יצאה הוראה לעבוד מהבית. נראה...) אבל אני לא באמת אוהבת להיות לבד.