את הפוסט הקודם סיימתי בזה שנחגוג את יום ההולדת שלי בצ'כיה. נסענו רק ליומיים אבל באמת שהיה ממש כיף.
כאמור, התכנון היה להפגש בקראמס. רק כדי להסביר, הדונאו הוא נהר שחוצה את אירופה דרך כמה מדינות. אני לא יודעת לגבי כולו, אבל בכל החלק שעובר באוסטריה, סלובקיה, הונגריה, יש שביל אופניים שאפשר לרכב (או ללכת) לאורך כולו ממש בקלות.
אני יצאתי מוקדם בבוקר ואיכשהו היה לי מזל גדול מבחינת מזג האוויר. הימים שקדמו לחופשה היו מאוד חמים ויבשים אבל באותו בוקר טיפטף קצת גשם. הרכיבה היתה ממש נחמדה. הבעיה היתה שאיכשהו הסתבכתי בדרך והייתי צריכה להודיע לS שאני מתעכבת. עצרתי בעיירה בשם טולן ושאלתי זוג מבוגרים שרכב על אופניים אם יש מקום מוצל בו אפשר לנוח. כשהתקשרתי לS הסתבר שהוא ממש קרוב לטולן אז אותו זוג הסביר לו בדיוק איפה אנחנו והציע לו להגיע לקפה שהיה בסביבה, ושהם ידריכו אותי איך להגיע. איכשהו התחלנו לדבר וסיפרתי להם שאנחנו נוסעים לצ'כיה והם שאלו הרבה שאלות. די מהר הם שאלו מאיפה אני במקור. אני כבר לא יודעת מי חושב מה, אז פשוט אמרתי שאני ממדינה שכרגע לא פופולרית במיוחד. הם הסתכלו עליי בהיסוס ואז הגבר שאל אם אני מרוסיה. אמרתי שלא. והוא אמר "אז מה כבר יכול להיות?". אז אמרתי שאני מישראל ושניהם לא הבינו למה אמרתי שישראל מדינה לא פופולרית, הרי ברור שכולם אוהבים את ישראל. אם ככה, הכל טוב :)
הם הובילו אותי לבית הקפה ומאוד שמחו שהצענו להם להצטרף אלינו. ישבנו בערך שעה והם ממש התעקשו להזמין אותנו. הם באמת זוג מקסים ומעניין. הם שניהם פנסיונרים שגרים בכפר קטן באוסטריה התחתונה (ממש ליד טולן). הם סיפרו לנו על הטיולים שלהם ונתנו לנו עצות לאן כדאי לנו לטייל. בסוף קבענו שנפגש שוב.
המשכתי לי עם האופניים עד קרמס ושם אכלנו ארוחת בוקר אמיתית. מכאן המשכנו ברכב של S ונסענו למוזיאון השמש שממוקם בכפר או עיירה קטנה בשם גרוסשונאו (Großschönau). נראה לי שזה מוזיאון לילדים אבל היה מאוד כיף. זה בעצם מוזיאון שמעביר את המבקרים בהיסטוריה של שימוש האדם באנרגיה, מימי הפרה היסטוריה ועד העתיד. בחצר המוזיאון יש המוני פירות וירקות שאפשר לקטוף ולאכול במקום. אני אכלתי אוכמניות ומלפפונים שהיו טעימים ברמות.
אחרי המוזיאון כבר הייתי גמורה. נסענו לאכסניה, שיחקנו קצת קלפים, עשינו ארוחת ערב ולא הצלחתי להחזיק את עצמי ערה מעבר ל19:30. חבל שבאותו יום לא צילמתי. בכל מקרה, הכפר בו היינו היה שקט ומקסים. פגשנו שם מישהו צ'כי שמטייל עם הרכב ברחבי אירופה. הוא לא הבין איך הגענו לכפר הזה וממש צחק כשסיפרתי לו שקלוד אמר לי ללכת לשם. אומר בקצרה שזה כפר עם נופים מדהימים ועם אפס תשתיות. אפילו סופר לא היה שם והכבישים נראו כאילו נלקחו מתקופת הקומוניזם. אבל היה שקט, האנשים נחמדים וזה מה שחשוב.
למחרת בבוקר שוב יצאתי מוקדם, הפעם עם תכנון להפגש בדורנשטיין. היה לי הרבה מאוד זמן כי S רצה להשאר לארוחת בוקר באכסניה. התחלתי את היום ברכיבה לוואיטרה, שזו עיירה מימי הביניים שלא הייתי מודעת אליה עד הביקור במוזיאון השמש. שלושת התמונות הראשונות הן גבול אוסטריה-צ'כיה. וכן, הכביש קטן כמו שהוא נראה. בכל הזמן שנסעתי מהאכסניה ועד הגבול, עברו איתי אולי 4 או 5 מכוניות.
שלוש התמונות הבאות הן מהעיירה וואייטרה. העלייה שרואים היא הדרך לארמון והתמונה התחתונה היא חלק ממסלול החומה שמקיפה את העיר.
טיילתי קצת אבל מהר מאוד נחתי בצל ואכלתי ארוחת בוקר. ישבתי אולי חצי שעה ואז התחלתי ממש את הסיור בעיירה. הופתעתי לראות שליד החומה ממוקמת גם לבנה ענקית שהיא שריד מחומת ברלין.
משם המשכתי לדורנשטיין. דורנשטיין היא גם עיירה מימי הביניים אבל, בניגוד לוואיטרה, היא סופר מתויירת וגם נמצאת כבר על מסלול האופניים של הדונאו. נפגשנו שם ועלינו למבצר בו נכלא הנסיך ג'ון (זה מרובין הוד). האמת היא ששוב הייתי רעבה וחיסלתי תאנים מעץ שמצאתי בזמן שS הסתבך עם תשלום על החנייה. בתמונה רואים את S ואותי בעלייה למבצר. זו עליה מאוד קצרה, של אולי קילומטר וחצי ולאורך כל הדרך יש הסברים. אחד השלטים הסביר שבימי הבייניים האנשים האמינו באלוהים כי ככה אפשר היה להסביר את הלא מוסבר. ואז הסבירו שהאוכלוסיה תמיד התחלקה לשלוש קבוצות - המתפללים, העובדים והלוחמים. בואו נגיד שזה היה משעשע ואפילו הסביר באופן מאוד הגיוני את העובדה שיש עמים שנחלקים למתפללים ולעובדים+לוחמים 😉
אחר כך קפצתי קצת לדונאו כדי להתרענן וחזרנו להסתובב בעיירה. בדרך אפילו ראיתי משפחה ישראלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה