אני רוצה לעדכן אבל גם לא ממש בטוחה איך. הסיפור עם המכון עדיין רחוק מלהסתיים ויש לי תחושה שהחזרה על אותו סיפור יוצרת תחושה של "אוקיי, תתקדמי", אבל זה באמת ממש לא ככה.
החודשים האחרונים היו מאוד עמוסים, בעיקר בכתיבת הצעות מחקר. לא ידעתי, וכנראה שהאוניברסיטה לא אמרו לי כדי לא להלחיץ, אבל המכון לא העביר שקל מהמלגה שלי. הם פשוט גנבו את כולה. זה בעצם אומר שהייתי אמורה לבוא עם תקציב, שהאוניברסיטה בנתה עליו, אבל בפועל היא מכסה את כל העלויות שלי. אמרו לי את זה רק כי המחלקה לא יכולה לשלם עליי יותר. פשוט מאוד אין כסף.
בעצם אני נמצאת במצב הזה:
1. המלגה שלי תסתיים בסוף מאי, וחלק נכבד ממנה בוזבז על זמן בו הייתי תקועה במכון ולא ממש יכולתי לעבוד. זה גרע מהפרודוקטיביות שלי.
2. אני כרגע נמצאת תחת מלגה שבפועל לא משלמת לי כלום ובמקביל גם אוסרת עליי לקבל מימון חיצוני. זה בעצם אומר שכדי להשתתף בכנסים, אני חייבת להיות מוזמנת (זה קרה רק פעם אחת) והוצאות על תוכנות שאני חייבת למחקר, אני משלמת מכספי הפרטי.
בכל מקרה, כתבתי כמה הצעות ואני מקווה לקבל לפחות מלגה אחת שתוכל למממן אותי החל מיוני 2026.
אני לא בדיוק בטוחה מה קורה ומה יקרה. זה כאילו הכל זז נורא נורא לאט. בעקבות השאילתה הפרלמנטרית (Parlamentarische Anfrage), כאילו לא קרה כלום. משרד המדע פרסם תשובה מביכה והסיפור כאילו נשכח. מה שלא ידעתי הוא שזה היה רק למראית עין ובמקביל קרו כמה דברים:
1. קרן המדע הוינאית הזמינה אותי להציג את המחקר שלי בפני מנהלי הקרן. הם מאוד התעניינו במחקר שלי וביקשו שאשלח להם את הצעת המחקר הגדולה ששלחתי, שמתארת אסטרטגיית מחקר לחמש שנים. הם סיפרו לי על פרוייקטים עתידיים ואמרו לי בדיוק לאיזה קולות קוראים כדי שאתמודד. הם אמרו לי שכרגע הם מנועים מלעשות סנקציות על המכון, כי עדיין אין הוכחה ברורה (בית משפט) לכל מה שהם עושים לי, אבל בפועל הם כבר לא נותנים להם מלגות.
2. סיפרתי שאחרי פרסום הכתבה שנה שעברה פנו אליי כמה אנשים. אחד מהם הוא אדם שעושה הרבה רעש. אני לא בטוחה באמת מה המקצוע שלו. אני פשוט יודעת שיש לו משרד ונראה שמה שהוא עושה כל היום זה לכתוב בטוויטר ולהשתלח בכל העולם ואשתו. בכל מקרה, כנראה שזה עובד כי הוא מבל הרבה מאוד יחס. לפני כמה שבועות הוא הזמין אותי אליו למשרד והשבוע הוא העביר את המכתב שלי לשרת המדע. אני לא באמת מבינה מה קורה כי היא כביכול קיבלה מכתב אחר שלי כבר לפני כמה חודשים.
אחת מהצעות המחקר ששלחתי הוגשה ממש בשיא של לחץ, ואחר כך גיליתי שהיו בה טעויות. האמת שזה היה די טריקי כי כל מערכת ההגשה היא בגרמנית (ההצעה עצמה נכתבת באנגלית) ובלי אפשרות לעשות תרגום או העתק-הדבק של הטקסט, כדי לתרגם בגוגל טרנסלייט. אז את כל התקציב בניתי לבד ומסתבר שכתבתי שאני צריכה אנליסט ביורפואי שיעזור לי במודל. התכוונתי לדאטה אנליסט, כמובן, אבל זה הכל נכתב בראשי תיבות ובגרמנית, ופשוט התבלבלתי. כדי לעשות את ההגשה עצמה, S הגיע לפני העבודה כדי לעזור לי. הקטע שהוא היה מאוד לחוץ בזמן ושינה הרבה טעויות שעשיתי בגרמנית. בין היתר, הוא איכשהו עשה uncomment למסמך ההצעה שלי (אני כותבת בLATEX) ויצא שנכנסה פיסקה שממש ממש לא היתה אמורה להיות שם. ניסיתי מאוחר יותר לשלוח את ההצעה כמו שהיא צריכה להיות, אבל לא קיבלו אותה כי זה מנוגד לחוקים. נקודה שכן נספרת לטובתי היא שהצגתי את המודל שלי במסגרת שהיו נוכחים בה כמה אנשים ממשרד הכלכלה ומשרד החקלאות. הם מאוד אהבו את העבודה שלי ואמרו שהם מעוניינים לראות איך אפשר לשלב את המודל כחלק מהעבודה הממשלתית באוסטריה - משהו כמו WASDE, רק הרבה יותר מפורט ודינאמי (המודל שלי מעדכן את עצמו בכל שימוש ומסביר את השוק בפשטות, בעזרת גרפים שגם ילדים** הצליחו להבין). אז בעצם הם הצטרפו להצעת המחקר במתכונת של 0%. כלומר, הם תומכים אבל לא צריכים תקציב.
בקיצור - אני מאוד מקווה להשיג מימון או שמלגת הפוסטדוק שלי תוארך בגלל כל סיפור המכון.
הטיפול הפסיכולוגי החדש מאוד עוזר לי. זו פסיכולוגית במומחית בטיפול בטראומה והטיפול עצמו מאוד שונה מכל מה שהיה לי עד עכשיו. האוניברסיטה הקצתה לי חמש פגישות, שמאוד עזרו אבל לא הספיקו. הבעייה היא שמדובר במטפלת פרטית (בכל זאת, טיפול דרך ספורט) והעלות ממש יקרה. מסתבר שהטראומה שלי מהמכון חזקה הרבה יותר משחשבתי, והיא חשפה גם נקודות חבויות מהתקופה בה גרתי ברחוב ובמשפחות שונות, אז הפסיכולוגית יצרה קשר עם האוניברסיטה כדי שיקצו לי עוד פגישות. בנתיים גם נפגשתי עם הפסיכולוגית הקבועה שלי. ממש שפכתי בפניה שהיא בכלל לא עזרה לי בזמן שהייתי צריכה אותה יותר מתמיד. אמרתי לה שהיא נטשה אותי ונתנה לי להקש לL, למרות שהיה אמור להיות לה ברור, כפסיכולוגית, כמה זה לא נכון. גם אם L היתה בן אדם טוב (והיא לא!), זה עדיין לא נכון להקריב את עצמי בשביל מישהו שפוגע בי. בעצם היו לנו שתי פגישות. את מה שכתבתי עכשיו אמרתי לה בסוף הפגישה הראשונה. היא ממש הופתעה וראיתי שעלו לה דמעות בעיניים. היא אמרה לי שהיא ממש מצטערת ושאלה מה לדעתה היא צריכה היתה לעשות. זה היה בסוף הפגישה, אז את הפגישה הבאה היא עשתה כפולה וחצי והתחלנו אותה ממש מוקדם (ב-7:30 בבוקר. הייתי ראשונה, והיא קבעה אותי ל8:30, אז יצא שעתיים). במהלך השיחה שוחחנו והיא ניסתה להבין איך היא יכולה לעזור לי. בסופו של דבר הבנו שהיא לא יכולה והיא אמרה שכדאי שאמשיך עם טיפול לטראומה וכשאסיים, נמשיך אנחנו בטיפול, שהוא יותר לפתרונות ארוכי טווח ולא לטיפול במשבר נקודתי.
בנתיים בארץ, אמא שלי היתה כמה שבועות בבית חולים. אחים שלי העבירו אותי לסוג של בית אבות גריאטאי כי די ברור שהיא לא יכולה להשאר בבית.
השבוע הגיע החורף, נראה לי שבאופן רשמי. הבנתי את זה כשיצאתי בבוקר ואחרי כמה מאות מטרים התרסקתי על הכביש בגלל קרח. פשוט ניסיתי לפנות והאופניים החליקו. למזלי לא היו מכוניות וגם עבר בחור שמיד עזר לי. לא קרה כלום כי לא נסעתי מהר ואני מאוד חושדת שגם הבגדים העבים הגנו עליי. בקיצור, בהנתי שבחורף כנראה לא רוכבים כמו בקיץ והתחלתי לקרוא. מסתבר שזה לא כזה מסובך - אני חייבת לרכב רק באזורים שבהם כבר נסעו מכוניות. אם אני יוצאת ממש מוקדם בבוקר, זה על הכביש ואם לא, כבר לא אמורה להיות בעיה. מה שזה כן אומר זה שאני חייבת להשאר בתחומים סלולים - אין יותר רכיבות ביער ובDonauradweg. אז הנה אני מהיום, אחרי שהחלפתי השבוע רשמית לבגדי חורף. היום אפילו התחיל לרדת שלג.
נראה לי שזהו. עכשיו אני צריכה לכתוב שוב תלונה על המכון עד יום ראשון, להגיש עוד הצעת מחקר ביום חמישי ולסיים את המאמר שאני משפצת גם עד יום חמישי. בשישי בבוקר אסע לטיול של כמה ימים בקפריסין. התלבטתי בין טראק לטיול אופניים, ובסוף החלטתי על טיול רגלי, ומסיבה די פשוטה - מסובך לטוס עם אופניים, במיוחד כשזה כל כך קצר. S לא רצה להצטרף (כלומר, הוא רצה אבל רק אחרי שקבעתי כבר הכל. הוא אמר בהתחלה שאם אין שלג לסנואובורד, הוא לא רוצה.) אז קבעתי את זה עם רחוק משפחה שגר בפולין ואני לא מכירה (יצרתי קשר אחרי ה7 באוקטובר כי המשפחה שלו גרה בבארי). אמרנו שזו תהיה הזדמנות להכיר.
במרוקו היה כיף מבחינה של היה כיף, ואפילו שמרתי על קשר עם מישהו שהכרתי שם. מבחינה מקצועית, לא ממש ברור לי מה קרה כי קבענו שנשאר בקשר אבל לא חזרו למיילים שלי.
--------------------------------------------------------
** כתבתי כאן ממש בקצרה ולא פירטתי. הצגתי את המודל שלי ביריד מדע בבריסל ובעצם לימדתי ילדים בגילאי בית ספר על סחר עולמי במזון דרך משחק. הציפייה שלי היתה שהם ישתעממו (היו דוכנים הרבה יותר מגניבים - כסאות מעופפים, לייזרים ולא זוכרת מה עוד) אבל איכשהו לא. המשחק ממש הלהיב אותם. הם באמת התחלקו לקבוצות, התחילו לחשב, להתווכח ואפילו לנסות לרמות (סימן להתלהבות). במהלך היריד כבר היתה רשימה של מורים שביקשו לכלול את המשחק בתוכנית הלימודים וכרגע הוא בתהליכי הקמה לאתר רשמי של המחלקה שמארגנת את האירוע וכבר נשלח לכמה בתי ספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה