יום כיפור

 יום כיפור מאוד חשוב לי. לא כי אני דתיה, אלא כי זה נותן לי הזדמנות להסתכל פנימה, להתמודד עם עצמי מול עצמי ולחשוב איפה באמת הייתי לא בסדר. ביום כיפור אני מנסה להתנצל בפני כל מי שפגעתי בו, ובאמת שזה דורש ממני כוחות.

השנה אעשה את יום כיפור עם חברה שעבדה איתי במכון (נקרא לה לר Ler). למען האמת, שנה שעברה יום כיפור התפספס לנו. הייתי כל כך עמוק בבוץ של המכון, שזה כל הזמן נדחה עד שכבר הפך ללא רלוונטי. נעשה את יום כיפור שלנו בשבת הבאה וזה הולך להיות מאתגר במיוחד. אני חייבת סליחה לאנשים שפגעו בי, חלקם עדיין פוגעים בי, ושאני יודעת שרצוי לי לא ליצור עמם קשר. אני לא בטוחה איך לעשות את זה. אתייעץ עם לר בקשר לזה. היא טובה בהתבוננות עצמית וכל הזמן מביעה חרטה על דברים שהיא מתחרטת עליהם באמת, ככה שעבורה יום כיפור קל יותר. לצורך העניין, היא לא יהודיה. היא קתולית מאוד אדוקה ובקשת סליחה היא חלק מהשגרה הדתית, בה מדברים עם הכומר ומתוודים על הכל.

כמובן שאבקש סליחה מS על כל מה שהעברתי אותו בשנה האחרונה, אבל אני חייבת גם סליחה גדולה לL וAG. את AG ניסיתי לשכנע כל כך הרבה לפרוש מוועדת האתיקה. באמת שעשיתי כל מה שיכולתי, והיא אפילו החליטה לפרוש אבל התחרטה ברגע האחרון. היא לא מדברת איתי מאז שפרסמנו את הכתבה באפריל האחרון. וזה למרות שרק כמה שבועות קודם היא הבטיחה לי שמה שלא אעשה, היא לא תכעס עליי. L זו פשוט L. הבטחתי לה שלא אפגע בה ושלא אגרום לה לאקסטרה עבודה. העניינים התגלגלו בצורה כזו שכרגע המכון סוג של צריך לפתוח מחלקה שלמה כדי להתמודד עם ההשלכות של כל מה שהם עשו לי. וL היא כמובן זו שאחראית לזה, והיא גם זו שממשיכה להגן על חברי הוועדה\המכון ולמשוך את הסיפור בלי לספק שבריר של התנצלות או הבעת חרטה.

את יום כיפור האחרון שלי בארץ ביליתי עם בית חב"ד. ארגנו לנו יום כיפור באיזו אכסניה בנתניה, ממש ליד הים, עם הרבה פעילויות של חזרה בתשובה. אני העברתי את רוב הזמן בלימוד צרפתית וטיולים על החולות. כמובן שארגנתי אוכל ושתיה בחדר כדי לא להתייבש. השתתפתי בחלק מהפעילויות בערב עצמו ולקראת מוצאי החג. זו היתה בסך הכל חווייה ממש חיובית.

את יום הכיפור שקדם לו ביליתי ברומא כי עבדתי אז על איזה פרוייקט באו"ם ומה שזכור לי הוא שעשיתי סיור היסטורי בעיר. הפודקאסט שלי המליץ לי להכנס לאיזה בית כנסת מיוחד והשומר בכניסה לא נתן לי להכנס. הוא הסביר שבדרך כלל אכן אפשר לבקר אבל אותו יום בדיוק היה יום כיפור, אז בית הכנסת היה סגור למבקרים. זה משנקרא "אופס".

את ימי כיפור שקדמו לזה העברתי עם המשפחה החרדית שלי. היה מאוד כיף איתם. בילינו את רוב הזמן בבית הכנסת ובשיחות בבית. כמובן שאיתם גם צמתי.

לפני שהכרתי את המשפחה החרדית הייתי מבלה את ימי כיפור בעיקר ברכיבה על אופניים ובצפייה בסרטים עם חברים.

כשהייתי ילדה נהגתי לצום. הפעם האחרונה שצמתי היתה בגיל 18. בגיל 19 כבר אסרו עליי לצום (תת משקל) ומאז זה פשוט הפך לדבר לא חשוב.

וכמובן כנדרש, קישור לשרביט החם.

עדכון 30/9: תכננתי לדבר עם לר אבל יצא שלא יצא לנו לדבר לפני מחר. אז בסוף התייעצתי עם האמא המשפחה החרדית שלי. נקרא לה קורס (Kors). היא גם התלבטה איתי מה לעשות. לגבי L, היא אמרה לי מיד לא ליצור איתה שום קשר כי אי אפשר לדעת איך היא תשתמש בזה נגדי. לגבי AG היא אמרה שאני יכולה לכתוב לה שאני מצטערת שדברים יצאו ככה. בכל מקרה לגבי שתיהן, היא אמרה לי שלא עשיתי שום דבר לא בסדר. לדבריה "הבא להורגך השכם להורגו". אני לא אוהבת את הביטוי הזה...