מלחמת המפרץ זכורה לי כתקופה קסומה. זה התחיל בהכנות, כשקישטנו את כל החלונות בהרבה סלוטייפ. תמיד אסור היה לקשקש על החלונות והקירות, ופתאום אפשר להדביק מלא סלוטייפ. זה בהחלט היה כיף, במיוחד לאור העובדה שאפילו הרשו לי לצבוע את אותו מגן סלוטייפ. בבקרים סבתא היתה לוקחת אותי לגן של גילה ואיריס בשכונת בית וגן, עוד לפני שהפכה לחרדית. לפעמים היא היתה נשארת איתי כל היום ומכינה בשבילי כל מיני חיות מפלסטלינה, שמשום מה הרגשתי צורך להשטיח באגרוף. זו היתה התקופה של ט"ו בשבט. איך אני זוכרת? כי בטלויזיה שידרו כל הזמן זהו-זה ששרו "ט"ו בשבט הגיע, חג למסיכות".
בלילות בכלל היה כיף. היינו קמים באמצע הלילה ורצים לחדר השינה של ההורים. לי היתה מסיכה "של גדולים", עם אפשרות לחבר אליה קשית. הקשית הזו היתה עשויה מגומי שחור והשאירה טעם דוחה בכל דבר ששתיתי ועדיין, תמיד התעקשתי לשתות איתה, אפילו כשלא הייתי צמאה. חוץ מזה, היה לי תפקיד מאוד חשוב באותה מלחמה. הרי כל המלחמה פרצה בגלל שסדאם חוסיין ניסה ללכלך את שמלת הקטיפה האדומה שלי, אז הייתי חייבת להגן עליה. השמלה היתה מונחת לי על המיטה, ממש ליד הראש ותמיד נכנסה איתי לחדר המוגן. הקפדתי תמיד להשאר עירה כדי שחס וחלילה השמלה לא תהיה בסכנה.
בפינת החדר היה אח שלי, בתוך ה"מסיכה של קטנים". זה בעצם היה סוג של לול שקוף, והוא ישן שם.
אני לא זוכרת כמה זמן נמשך כל הסיפור אבל אני זוכרת שבסוף סדאם חוסיין הפסיד והשמלה שלי נשארה נקייה ולא נפל עליה אפילו טיל אחד!
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
עדכון לימודים: ממשיך ללכת לי יותר בסדר מקודם. הקורס מאוד עוזר לי ותהליך כתיבת הקוד עובר הרבה יותר ביעילות. נקבעה לי וועדת התקדמות אחרונה לאמצע חודש מרץ, וגם הפעם ראש המחלקה יגיע כדי לוודא שהמנחה הראשון לא מחבל לי בתואר.
בנתיים המנחה החדש הציע לי להמשיך איתו לפוסט דוק, שזה נחמד בהתחשב בזה שהייתי בטוחה שהוא חושב שאני חסרת סיכוי. הוא אפילו הציע משהו שיעניין אותי יותר מהנושא שהוכרחתי לעבוד עליו בדוקטורט. אני מקווה רק שנשיג מלגה.
ותמונה מסוף השבוע שעבר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה