השריטות שלי

 אהבתי את הנושא החדש של השרביט. אני בכללי לא אדם מאוד שגרתי אבל נראה לי שכמה מהשריטות שלי יוצאות דופן במיוחד.

1. תזזיתיות. אני כל הזמן חייבת לשחרר אנרגיות וזה מתבטא בתזוזות מאוד תכופות. את הבקרים אני מתחילה בהליכה\ריצה\טיול. אפילו אם זה יום בו אסתובב בעיר או במוזיאון, אני חייבת לשחרר קודם קצת אנרגיות אצורות, פשוט כי קצב התזוזה של אנשים נורמליים גורם לי לחוש לחץ באזור הברכיים ואז, גם אם אקפוץ הרבה, נורא קשה להשתחרר ממנו. אבל, כאמור, שחרור בבוקר עוזר מאוד. 
   אני בעבודה משרדית, שהיא די ההיפך הגמור מהתזזיתיות הזו אבל המשרד מצוייד ברצועות TRX, כדור פילאטיס ומזרן. חוץ מזה שמדי פעם אני לוקחת הפסקת ריצה קלה ופעם ביום גם הפסקת שחרור. אתמול ידיד שלי גם שלח לי הודעה שהוא החליט להביא לי את אופני הכושר שלו כי אני האדם היחיד שמשתמש בהם.
   אני זוכרת שפעם עשיתי ניסוי במכון ויצמן בו הייתי אמורה לא לזוז במשך שעה. החוקרת קשרה אותי לכסא וביקשה שאזיז רק את האצבע. אין בעיה, קלי קלות. אלא שאחרי חצי שעה היא אמרה לי להפסיק לזוז. אמרתי לה שאני לא זזה והיא אמרה לי שכן. אז ניסיתי מאוד ולמרות שבאמת לא זזתי, היא שוב אמרה לי, הפעם בכעס, להפסיק לזוז. אמרתי לה שאני באמת לא זזה. היא הסתכלה עליי, הסתכלה על המחשב וראתה שאני אמנם לא זזה אבל איכשהו השרירים שלי מתכווצים בצורה לא רצונית. היא הבינה שאין סיכוי לעשות איתי את הניסוי, כעסה עליי מאוד שהרסתי לה אותו, שילמה לי ולא קראה לי יותר להשתתף בניסויים שלה.
2. הסקרנות הרגה את החתול. אני סקרנית. מאוד. תמיד חייבת לחקור ולחפש, תמיד חייבת לאמת את מה שאני שומעת\קראת, אפילו אם זה בכלל לא תחום עניין. יוצא לי לקרוא המון היסטוריה, ללמוד על תרבויות שונות, להכיר את המקומות בהם אני גרה על שלל הסיפורים שבהם, למצוא דברים שבדרך כלל עוברים לאנשים "מעל הראש" ולנסות דברים שאנשים לא חושבים לנסות. מצד אחד, זה נחמד כי ככה יוצא לי ללמוד, להכיר ולמצוא המון דברים ולא ליפול למלכודת הפייק-ניוז. אבל, מצד שני, זה אוכל זמן ולפעמים גם מסוכן. יוצא לי הרבה פעמים לקרוא משהו ואז לחפור כדי לראות אם הוא אמיתי או לא, אפילו אם זה נושא טפשי. קורה גם לא פעם שאני רואה משהו ואז חייבת ללכת כדי לראות אותו מקרוב. יצא לי כמה פעמים לאבד את הדרך ולחזור איכשהו באפיסת כוחות. השיא היה שרציתי לחקור איזו דיונא ליד קיבוץ לוטן ולא הספקתי לחזור לפני רדת החשכה. לא היתה לי ברירה אלא לזחול במדבר עד שהגעתי לנקודה בה שוב יכולתי לראות. היתה גם פעם שטיפסתי על גדר כדי להגיע ליער ברומא וביציאה שברתי צלע בלי שיכולתי לגשת לקבלת טיפול רפואי.
   חשוב להגיד שאלה רק דברים לא אישיים. בכל מה שקשור לחיים פרטיים, אני בדיוק ההיפך. אני אף פעם לא אלחץ על מישהו לספר משהו שהוא לא רוצה ואני לא שופטת אנשים או קובעת שהם "מסכנים" רק כי הם משהו שלי נראה לא כיף או לא נכון. למשל, אני לעולם לא אצליח להבין איך אפשר לסגוד לאלוהים ולהקדיש לו את כל החיים. מצד שני, אני גם מבינה שזה שאני לא מצליחה להבין, זה לא אומר שאי אפשר. זה פשוט אומר שיש אדם בחושב בצורה אחרת ממני ובהתאם לזה, אין בכלל מקום להתחיל להסיק מסקנות, כי הרי נקודת המוצא (אפשר להגיד "הנחה מקדימה") שלנו שונה.
3. אני נגעלת בקלות מדברים שאמורים לגעת לי בפה או קשורים באוכל. נראה לי כתבתי על זה פעם בבלוג. קורה הרבה פעמים שמישהו משנה לי משהו באוכל ופשוט מוציא לי את כל התאבון. זה יכול להיות אם קילפו לי את הירק, עירבבו לי את האוכל, הגישו לי משהו לא כמו שצריך (לפעמים נגיד מסעדות מניחות גלידה במקפיא בתחילת ההזמנה כדי לא להצטרך להתעסק איתן כשהגיע זמן הקינוח. הבעיה היא שהגלידה משנה את כל המרקם שלה וזה פשוט הורס אותה) או טוחנים לי את המרק, מתבלים את האוכל או מבשלים אותו יותר מדי. טוב, די מובן שאני נגעלת מהרבה דברים. וזה עוד לפני שמדברים על דברים שהם כנראה פיזיולוגייים, כמו יין שרק מלהריח אותו אני מתחילה להשתעל ולהרגיש שאני נחנקת או העובדה שאני מרגישה ומריחה דברים שאנשים אחרים לא שמים לב אליהם. זה אמנם עוזר מאוד בגילוי של אוכל לא טרי אבל גם אומר שאני ארגיש חריפות או מרירות אם מישהו השתמש בקרש חיתוך או סכין שלא נוקו כמו שצריך או אריח אם לא רחץ ידיים אחרי האוכל או אם מישהו מעשן איפשהו שרדיוס מאוד גדול ממני (גם אם אני בקומה חמישית והוא ברחוב).
   מהצד השני, דברים שאנשים נגעלים מהם בדרך כלל עוברים אצלי חלק. אין לי גועל מחרקים, עכברים\ושים, תולעים, חלזונות, גוויות של חיות שמתו בטבע (סיפרתי על הגוגולת שמצאתי והבאתי למעבדה או על המקרה בו טיילתי בשמורת טבע ומצאתי שלד אמיתי של בן אדם בתוך מערה? נראה לי שלא), וגם אין לי בעיה לטעום או לאכול דברים שאני מוצאת ביער, על שיח ברחוב, שגדל על האדמה או בכלל דברים שאנשים לא חושבים בכלל לאכול. לפעמים זה לא נגמר טוב (לא סיפרתי כאן על ההרעלה הנוראית שכמעט הרגה אותי לפני חודשיים, אחרי שליטקתי שלל פטריות רעילות לארוחת צהריים) אבל בדרך כלל אני בסדר.
4. אני מחמירה עם עצמי וזה גורם לי הרבה פעמים לחוסר בטחון. לא ארחיב על זה כי נראה לי שכל הבלוג שלי די משקף את זה אבל יש לי נטייה בלתי נשלטת לחשוב שאני טפשה. אלה תחושות אמיתיות וזה מאוד קשה להרגיש כל כך טפשה לעיתים כל כך תכופות...

יש לי עוד המון שריטות אבל נראה לי שאסיים כאן