*קרדיט לקנקן על הכותרת.
-----------------------------
מרגיש כאילו החיים שלי התהפכו. תמיד האמנתי שכשאדם נחמד לעולם, העולם יהיה נחמד אליו בחזרה. פתאום זה לא ככה.
המלגה שלי עדיין לא הועברה אבל נראה לי שההסכם אמור להחתם ממש בימים הקרובים. פתאום גם התחלתי לקבל תמיכה, וממקורות לא צפויים.
לפני מה שכן, אתחיל במה שלא.
באוסטריה יש גוף שנקרא IKG, שמטרתו להלחם באנטישמיות. שלחתי להם אינספור פניות בכל דרך אפשרית, והם פשוט לא חזרו אליי. בסוף, אחרי שעשיתי web scraping ושלחתי להם אימייל עם כל הקהילות היהודיות בCC, קיבלתי מהם תשובה שהם לא בטוחים אם המקרה שלי הוא אנטישמיות ולכן לא חזרו אליי. הציעו שיחת טלפון (באמת? למה לא פגישה? למה לא וידאו? התעקשו על טלפון) שאחריה הם שוב נעלמו.
שגרירות ישראל הבטיחו הרים וגבעות ואז, ברגע שהשגריר התערב, וככל הנראה הבין באיזה מוסד מדובר, גם נעלמו. או שאולי סתם לא היה לו חשק להתעסק בעניין פעוט שלא פורסם בכל מדיה אפשרית. באופן לא מפתיע, העניין אפילו לא אכזב אותי. אין לי שום ציפיות ממדינה שמפקירה את אזרחיה באופן שיטתי. הזוי, בשביל המדינה, שאזרחים שלה מקבלים סיוע ממדינות אחרות ולא ממי שבאמת אמור להגן עליהם.
האוניברסיטה מהארץ מעולם לא הציעו סיוע. פתאום הבנתי שהם פשוט הפקירו אותי, בדיוק כמו שהמדינה מפקירה את כלל אזרחיה. באם זה מקום שאני רוצה להיות תחת חסותו? לא נראה לי.
הArbeiterkammer, שזה ארגון לזכויות עובדים באוסטריה חזרו אליי עם מייל לקוני שהם דנים רק במקרים בגרמנית (המכון בו אני עובדת מתנהל באנגלית).
ועכשיו נעבור למה שכן:
לפני כמה שבועות קיבלתי מייל מארגון גרמני שפניתי אליו. הם אמרו שהם לוקחים את המקרה מאוד ברצינות אבל, בגלל שבאוסטריה מערכת המשפט שונה מזו שבגרמניה, הם לא יכולים לעזור לי. בכל מקרה, עשינו פגישה. אז מסתבר שהמכון ממומן, בין היתר, על ידי ממשלת גרמניה. אחד מהמעורבים הבכירים הוא גרמני ומאוד מאוד מפורסם. נראה לאן זה יוביל. במקביל, עורכת הדין שלהם התקשרה לArbeiterkammer, ופתאום כן אפשר לעזור לי. הבטיחו לתת לי סיוע משפטי ופירטו בפניי רשימה שלמה של סעיפים לתביעה, שבכלל לא ידעתי שקיימים (מסתבר שבין היתר אני סובלת מBulling ממסדי) ואמרו שיגישו כתב תביעה נגד המכון ונגד כל מי שחתם על העצומה האנשיטמית. נראה לי שהטוויטרית גם תועבר לתלונה פלילית. נראה. בנתיים נקבעה לנו עוד פגישה לתחילת מרץ.
שבוע שעבר קיבלתי פתאום גם תשובה מארגון אמריקאי שהודיע לי שהם רואים את המקרה כמקרה בינלאומי וביקשו ממני רשות להעביר את הפרטים הלאה. אין לי מושג מה קורה עם זה מכאן.
סיפרתי בעבר שהמכון ממומן על ידי הרבה מדינות חברות, שכל מדינה משלמת סכום מסויים בשנה. לפני כמה שבועות פניתי לשגרירה האמריקאית במכון (היא לא פיזית שם. היא בארה"ב, לא מעורבת בעבודה שנעשית במכון מבחינה מדעית, ומבקרת רק פעמיים בשנה). סיפרתי לה מה קורה והיא ביקשה ממני לשלוח לה מסמכים שמראים את הסיפור. שלחתי לה כל מה שיש לי, כולל הסברים מפורטים שמשלימים מידע שלא נכתב (זוכרים את עניין השיחות הלא רשמיות?). אחרי כמה ימים היא חזרה אליי וביקשה שנדבר. בואו נגיד שהיא היתה בשוק ממה שקורה והיא אמרה שזה לא מקובל עליה. היא רצתה מיד לפעול, אבל הפעם אני זו שביקשה ממנה לחכות. הסברתי לה שאני צריכה להשאר בשקט עד שהמימון שלי יהיה בטוח עם האוניברסיטה. עד אז, קיים סיכוי שהמכון "יפטר" אותי. אז בנתיים היא מחכה אבל היא כבר הודיעה שהיא רוצה לשכור עבורי עורך דין אוסטרי שיעזור לי להתנהל בכל המצב הזה. תהיה לנו שוב פגישה בתחילת מרץ, הפעם עם עוד שני אנשים, כדי להחליט לגבי הצעדים הבאים. דווקא לגבי זה אני לא ממש בטוחה, כי נראה לי שיש לה גם אינטרס לא לפגוע במכון. אני גם לא בטוחה שהיא ממש תשמח לדעת שהסיפור כבר ידוע לכמה וכמה ארגונים וגם יופיע בעיתון.
הפגישה עם העיתונאי תערך שבוע הבא. לפני שבועיים דיברנו בטלפון ובסיום השיחה, הוא אמר שהוא רוצה שנפגש.
הקטע הוא שבנתיים הכל באוויר. המלגה שלי תקועה עדיין עם המכון, וזה נמשך כבר הרבה מאוד יותר מדי זמן.
-----------------
שבוע שעבר חזרתי מכנס ברכבת וחבר שלי הגיע לאסוף אותי מהתחנה. זה היה שישי בערב ורצינו לקנות מצרכים כדי לחגוג ט"ו בשבט. במקרה זה גם היה הוולנטיינז דיי. הוא נתקע במדפים של היין, ועל הדרך גם תקעתי אותו עם המזוודה שלי והלכתי לי בסופר. ופתאום את מי אני רואה? שוב L (אנחנו נתקלות זו בזו הרבה, בהתחשב בזה שוינה היא עיר ענקית). שתינו היינו די בשוק. הפעם לא התעלמתי ממנה, וזה היה מוזר. הרגשתי ממש ריחוק או אולי סוג של חשש. היא שאלה אותי באנגלית מה אני עושה שם. אני עניתי לה בגרמנית שהייתי בגארמיש. עוד לא סיימתי את המשפט וחבר שלי הגיע עם העגלה וכל היין והמצרכים. היא שאלה שוב באנגלית אם אנחנו מתכוננים לוולנטייז. חבר שלי ענה לה ממש בתקיפות NEIN! ודי משך אותי ממנה. עשה לי קצת עצוב לראות אותה. זה גם גרם לי פתאום לחשוש שאולי היא תשתמש במשהו אישי שסיפרתי לה נגדי. אחרי כמה ימים פשוט שלחתי לה זימון לפגישת וידאו וביקשתי ממנה לא לספר דברים אישיים שסיפרתי לה. היא אמרה לי שזה מובן מאליו ופתאום התחלנו ממש לדבר, וזה הרגיש לרגע כאילו הכל נורמלי. אבל ברור שלא. מה שכן, הבנתי שהיא מצטערת על הפגישה האחרונה שלנו, זו שהיא ניסתה במהלכה להשפיע עליי. זה גרם לי להבין למה כדאי להתרחק כמה שניתן כרגע. היא יודעת שאני לא הולכת לשתוק, התפקיד שלה הוא להגן על המכון בכל מחיר, והיא מעדיפה פשוט "לא לדעת" ולהעמיד פנים כאילו כלום לא קורה. ברור לי שזה הולך להתפוצץ בקרוב, רק לא ברור איך. סיכמנו שאנחנו מחכות לסיום הפרשה כדי לחזור להיות חברות...
-------------------
בענייני העבודה הולך לי טוב בפנים מסויימים. המאמר שלי נדחה כבר 4 פעמים עוד לפני שעבר לReview, בפעם האחרונה תחת הסבר נורא מטופש ואפילו לא נכון. אני כרגע מכינה אותו להגשה לז'ורנל יותר נחשב מאלה שהגשתי אליהם עד כה, בתקווה שכל העכבה הזו היתה לטובה.
בכנס כולם מאוד התלהבו מהמצגת שלי וקיבלתי אחר כך כמה וכמה מיילים. בנתיים, נקבע לי סמינר במכון מחקר כלכלי כדי שהם ישתמשו במודל שלי לאיזה אתר מקומי. גם קיבלתי הזמנה מחקרת פולנית (אני מאוד אוהבת את פולין 😊) למלא איזה טופס כדי לבקר אצלם במהלך הפוסט דוקטורט, במימון שלהם. זה עדיין לא בטוח בכלל כי זה משהו תחרותי. אבל לפחות היא שלחה לי את הטופס.
יריד המדע יתקיים ממש עוד מעט ובנתיים הפעילות שלי לשם ממש ממש לא מוכנה. עם כל העניים שקורים, החלטתי שהדוכן שלי יהיה הכי low tech שאפשר.
----------------------
אתמול שוב יצאתי לארוחת ערב עם מי שהיתה המנטור שלי, שאחר כך הפכה לחברה בוועדת האתיקה. הפעם האחרונה שדיברנו היתה לפני כמה שבועות, אחרי שסיפרתי לה שהוגשה נגדי עוד תלונה והיא שוב ממש עצבנה אותי. כשהיא שאלה מי הגיש את התלונה, פשוט עניתי לה שזה ממש לא משנה ושזה מאוחר מדי. בסוף היא שלחה לי הודעה ושאלה אם ארצה לדבר. קשה לי איתה. מצד אחד, אני מאוד אוהבת אותה ויש לנו חיבור ממש טוב. אנחנו מבלות ביחד ומדברות על המון דברים. העובדה שגם שתינו מאוד אוהבות אופניים (קניתי בסוף אופניים חדשים) גם מאוד מחברת ביננו. מצד שני, עד כמה בן אדם יכול להיות דביל? כאילו היא באמת לא רואה את עצמה? היא לא מבינה מה היא עשתה? ובן אדם שביצע דבר כל כך נורא מבחינה אתית ואפילו לא מבין את זה, איך היא בכלל יכולה לנהל תוכנית מחקר שעוסקת באתיקה ושיוויון??? לא סגורה מה יקרה אחרי שהעניין יתפוצץ אבל יש מצב שהיא תצטרך להתעמת מול המעשים שלה, ואז היא כנראה תתחיל להבין מה היא עשתה. היא הבטיחה לי שלא משנה מה קורה, היא לא כועסת עליי. הקטע שהיא לא מבינה מה קורה. איך היא תגיב כשהיא תבין?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה