אני מרגישה סוג של חובה לכתוב פוסט לשרביט החם, פשוט כי ספורט הוא אחד הדברים שהופכים את החיים שלי לכל כך טובים.
אני מאוד אוהבת ספורט. מגיל צעיר הייתי מאוד פעילה, למרות שמעולם לא רשמו אותי לחוג ספורט כלשהו. בגיל קטן, זה היה בעיקר לטפס על עצים, לרוץ, לרכב על האופניים שסבתא קנתה לי. בכיתה א' היא גם קנתה לי סקייטים ובכיתה ג' קיבלתי רולרבליידס. כיתה ה' היתה הפעם הראשונה שהתחלתי להשתתף במסגרת כלשהי. המורה לספורט שם לב שאני רצה מהר, למרות שבכלל רצתי עם נעלי הרים. הוא ארגן לי איכשהו נעלי ריצה של ריבוק, והתחלתי להשתתף בתחרויות ריצה לילדים בירושלים. בחטיבה המשכתי לייצג את בית הספר בתחרויות, וגם בתיכון בו הייתי כשלמדתי בפנימיה.
מספיק עם הילדות, ואעבור לחיי בגרות. לפני שאני מפרטת, כדאי לציין שבשנה הראשונה באוניברסיטה אובחנתי עם היפר אקטיביות.
אני מאוד אוהבת ספורט ועושה פעילות כלשהי כל יום. בבקרים אני עושה ריצה או הליכה של 7 ק"מ או רכיבה של 15-25 ק"מ (יש ימים שאני עושה יותר, אבל זה כשאני הולכת לעבודה). ככה בעצם מתחיל היום שלי, כי את הפעילות הראשונה אני עושה לפני ארוחת הבוקר. אם זה משהו מאוד מאומץ, אני שותה שלוק חלב לפני היציאה ולפעמים (כמו שבוע שעבר, כשרכבתי מוינה לHainburg an der Donau) אני צריכה לעצור באמצע כדי לאכול משהו שיתן לי קצת אנרגיה. בערב או אחה"צ אני עושה עוד ספורט, בדרך כלל בסגנון של מה שעשיתי בבוקר.
חוץ מזה, וזה אני עושה נטו בשביל הבריאות, כי אני יודעת שזה חשוב, זה אימוני כוח. אני מנסה לחזק את השרירים ועובדת עם משקלים נמוכים יחסית (משקוליות של 8 קילו) כדי לבנות מסת שרירון קטן. אמנם הרגליים שלי מאוד חזקות, אבל החלק העליון פחות, ולכן מאוד חשוב שאתמיד.
במהלך היום, הזמן היחיד בו אני יושבת הוא בארוחת הערב או אם אני נוסעת ברכב. כמובן שגם על האופניים אני יושבת, אבל גם אז אני לא ממש יושבת, כי יותר קל להאיץ (ובאמת, אני נוסעת מאוד מהר. שבוע שעבר ראיתי באפליקציה שהגעתי ל56 קמ"ש בירידה. בעיר!). אני עובדת בעבודה משרדית אבל יש לי שולחן עמידה, אופני כושר, משקוליות ומזרון יוגה. אופני הכושר במשרד (ויש לי גם זוג בסלון) בשימוש יומיומי.
צילמתי הבוקר שתי תמונות כדי להראות למוטי, אבל אם אני כבר כותבת אז... זה המשרד:
ונסו להתעלם מהבלאגן.
חוץ מהשגרה, אני מאוד אוהבת טיולים. לפעמים אני גם עושה ספרינטים ונהנת מזה שאני מצליחה לרוץ מאוד מהר. לא ברור לי איך ולמה, אבל אני גם מאוד טובה בטיפוס. אני מטפסת לפעמים על עצים כדי לקטוף פירות. בתקופת הסגר גם טיפסתי לדירה שלי (קומה שניה) דרך הגינה של השכנים כי בטעות נתקעתי מחוץ לדירה והדלת ננעלה מבפנים.
משום מה בספורט קבוצתי יותר קשה לי להתמיד. זה כאילו אני צריכה את הלבד שלי. זה קצת חבל, אבל זה מה יש. אני מניחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה