פוסט ההתבכיינות הגדול

שוב נפצעתי בברך (הפעם השניה) כשהייתי בדרך לעבודה. לא אספר את כל הסיפור, אבל מסתבר שזו תאונת עבודה כי זה קרה בדרך לעבודה, וזה אומר שאני לא צריכה לשלם על כלום. המסקנה המיידית היתה שגם הפציעה שלי משנה שעברה היא תאונת עבודה, רק שאף אחד לא טרח לעדכן אותי על זה ואני סבלתי (פיזית, כי דחיתי ייעוץ רפואי עד שכבר לא יכולתי יותר וכלכלית כי כל הסיפור עלה כמה מאות יורו) לחינם.

אז פינו אותי לבית החולים וכשהשתחררתי הלכתי לבית המרקחת, קניתי כל מה שצריך, שילמתי יותר מ-100 יורו תוך ידיעה שהכל יוחזר.

אבל אז מסתבר שהרוקחת ניצלה את חוסר ההבנה שלי ודחפה לי מלא דברים שאני לא צריכה, שעליהם לא אוכל להזדכות. יום למחרת ניפגשתי עם רופא בשיחת וידאו  (30 יורו) כדי שיתן לי אישור לקביים, שגם עליהם שילמתי, אמנם סכום סמלי. 

אתמול היתה לי פגישה עם הרופא (סכום סמלי) שבמהלכה מסתבר שבכלל היו אמורים לתת לי איזשהו דף למלא ושלא הייתי אמורה להוציא אפילו אגורה. זה בעצם אומר שכל מה ששילמתי לא יוחזר. מסתבר גם שהרופאה בבית החולים נתנה לי יום מחלה אחד, שהוא אותו היום בו פוניתי לבית החולים. לא ברור איך בדיוק היא ציפתה שאלך לעבודה אם לא יכולתי ללכת.

אוף. וכן, משכורת סטודנט.

אז כרגע אני מדדה לי וכל תנועה קצת לא נכונה מורגשת בכאב חד. הרופא הסביר לי שקיבלתי שוק ואחת העצמות זזה, מה שגורם לזה שאני מרגישה מאוד כל צעד. הוא אמר שהברך אמורה להשתקם בחודש הקרוב אבל בכל מקרה שאגיע לביקורת בסוף החודש (והפעם עם טפסים כדי לא לשלם!).
אני שוקלת אפשרות של להפסיק להגיע לאוניברסיטה בתקופה הקרובה אבל יודעת טוב מאוד שהיעילות שלי מבחינת עבודה תרד משמעותית.

ואני גם בחיפושי דירה. התכנון היה לעבור לגור עם ידיד במעונות מחוץ לפריז. פעם זרקתי למנחה שלי שאלה כבדרך אגב, בסדר שאעבור לשם. הוא כנראה חשב שאני לא רצינית אז הוא אמר שברור. עכשיו שאמרתי לו שאעבור לשם הוא קלט שזו החלטה רצינית ופתאום אמר שמש לא כדאי ושחשוב שאשאר בפריז כדי שנוכל לעבוד יחד בתדירות גבוהה. אני לגמרי מבינה ומעריכה אותו על זה. מסתבר שהוא דאג לקבל משרד בבניין בו אני נמצאת כדי שנוכל לעבוד כמה שיותר במרץ, בגלל כל הסיפור עם המנחה הקודם. אם אחליט לעזוב, זה בעצם ממש לא אחראי מצידי. אז אשאר.
הבעיה היא שבפריז הרבה יותר קשה למצוא דירה (או מעונות) ושהמחירים גבוהים לפחות פי 2, וזה במקרה הכי טוב. אבל זו הקרבה לצורך השקעה. אני מקווה...

אם לסכם את המצב, מצב הרוח שלי ברצפה כבר כמעט שבועיים. כל המצב הזה, ובמיוחד חוסר היכולת שלי לעשות ספורט או אפילו ללכת כמו שצריך, ממש קשה לי. אני מאוד לא אוהבת להתבכיין ולהתמסכן אבל באמת שלא כיף.