עבר עליי הרבה מאז הפוסט האחרון. בעלת הדירה התהפכה לגמרי. בכל חודש הייתי משלמת לה פעמיים, פשוט כי היא רצתה מזומן ויש מגבלת משיכה. הפעם לא הספקתי לשלם לה את התשלום השני וקרתה התאונה, ככה שלא יכולתי למשוך כסף. היא שאלה אם אני מוכנה לתת לה את הכרטיס שלי ושהיא תמשוך בעצמה. אז נתתי, היא משכה ומהרגע הזה היא פשוט הפכה לאדם מפלצתי. היא התחילה להתייחס אליי בצורה איומה, אמרה לי לצאת מהבית כי "המנקה באה", "הילדים מגיעים", היא רוצה לבשל ולארגן את הבית וכל מיני סיבות כאלה. בנוסף, היא גם התחילה לדרוש ממני כסף על כל מיני דברים מוזרים.
לדוגמה: לא כתבתי כאן אבל בתקופת הסגר ננעלתי יום אחד מחוץ לבית. ניסיתי יחד עם כמה שכנים לפתוח את הדלת עם צילום רנטגן אבל זה לא עבד. בסוף הלכתי לשכנים מהקומה הראשונה וטיפסתי על הקיר דרך הגינה שלהם. אני די טובה בטיפוס, די גמישה ובמזל השארתי את החלון של המטבח פתוח, אז פשוט נכנסתי משם והכל עבר בשלום. כשבעלת הדירה חזרה, סיפרתי לה על זה והיא צחקה שמזל שלא הזמנתי פורץ כי אז המנעול היה נשבר. אחרי שהיא משכה את הכסף, היא פתאום אמרה לי שאני צריכה לשלם לה 500 יורו על הדלת בטענה שהרסתי אותה כשניסיתי לפרוץ עם הרנטגן (שקר). חוץ מזה, היא ביקשה עוד 700 יורו על מיטה חדשה, בטענה שהרסתי את המיטה (שקר#2) ועוד כל מיני דברים מוזרים. ביקשה זו מילה עדינה, זה יותר דרשה.
ביום בו הצלחתי ללכת בלי קביים, קמתי מוקדם מאוד, ארזתי את כל הדברים, העברתי אותם לשכן שנסע יום למחרת לחופשה והתחפפתי. מאותו יום עד ליום שישי שעבר ישנתי אצל המורה לצרפתית, ששוב ביקשה שאשקה את העציצים ואמרה שאני יכולה להשאר לישון. הפעם אמרתי לה לא לשכוח להשאיר לי מנורות תקינות 😉
במקביל חיפשתי חדר ומסתבר שלמצוא חדר בפריז, בתקציב של מתחת ל700 יורו בחודש זו משימה לא פשוטה בכלל. חיפשתי בכל דרך אפשרית, אפילו דרך ארגון נוצרי שמחייב להתייצב לתפילה פעם בשבוע (חדר עם שותפה במין מעונות של כנסייה ב750 יורו עם אפשרות למלגה שמורידה ל-600 יורו). הכי קרוב שהגעתי ללמצוא היה דרך ארגון שמשדך אזרחים ותיקים לסטודנטים. זה היה חדר ב-500 יורו. בהתחלה מאוד התלהבתי אממה:
1. בשיחה עם בעלת הדירה מסתבר שהיא מדברת קצת עברית. היא ניסתה להרשים אותי וכל הזמן דחפה מילים בעברית לשיחה (אני שונאת שעושים לי את זה).
2. השיחה התקיימה בט' באב והיא מאוד התפלאה לראות שאני לא צמה. מסתבר שהיא שומרת כשרות וכל מה שאני מכניסה חייב להיות כשר (אז למה היא משכירה חדר דרך ארגון צרפתי ולא דרך איזה בית חב"ד??????)
3. היא אגרנית. משמע, היא משכירה לי חדר עם מיטה. את הדברים שלי אצטרך לאחסן איפשהו כי אין מקום בבית.
אז אמרתי שנהיה בקשר והודעתי לארגון שלא מתאים.
בין כל הטלפונים שלי לשלל המעונות הקיימים בפריז (אוניברסיטאיים ופרטיים), היו כממה מעונות, דווקא אלה ששייכים לאוניברסיטה, שאף פעם לא היה בהם מענה, לא בטלפון ולא במייל. יום אחד, בעוד אחת מהשיחות למעונות שכן ענו בהם, אמרתי למזכירה שהבנתי שאין מקום אבל שבבקשה תגיד למעונות האחרים שיענו לטלפון. אז מסתבר שהם היו בחופש. ואז בעצם שפכתי עליה הכל - אני דוקטורנטית, אין לי חדר ואני "נאלצת" לגור אצל המורה שלי לצרפתית. זה לא נורמלי. נראה לי שלזה היא לא ציפתה. היא ביקשה ממני לשלוח לה מייל ולהסביר את המצב ובום, כבר באותו יום קיבלתי הודעה שהוקצה לי חדר במועונות של האוניברסיטה. יש! אז אעבור לשם עוד עשרה ימים.
בנתיים אני נודדת לי. ברעיון המקורי היה לסיים את השהות אצל המורה לצרפתית, להיות יומיים אצל חברים ולהשאר עם חברים שגרים במעונות של קמפוס אחר, מחוץ לפריז, עד שאוכל להכנס למעונות. מה שלא תכננתי היה לגלות שיש כנס (אונליין) של הספונסור שלי, שהודיעו לי עליו ממש באותו זמן של התאונה, ושמרוב בלאגן שכחתי להכניס ליומן. אז נשארתי בפריז כדי להכין את המצגת והכל. בזמן הזה ישנתי כל לילה אצל מישהו שהיה שכן שלי ומאוד התחברנו.
***פסקת ביניים. זה שכן שכל הזמן היינו היחידים בבניין שמשתמשים במדרגות ולא במעלית. יום אחד התחלנו לדבר ומסתבר שהוא סורי-כורדי שברח מסוריה. הוא סופר התלהב מזה שאני ישראלית ומעריץ בערך כל דבר שישראל קשורה אליו בדרך כלשהי. בהתחלה הוא כל הזמן היה מראה לי דברים על ישראל, עד שהוא הבין שזה הרבה יותר מלהיב אותו מאשר אותי.
אז ישנתי אצלו. הוא די היה בשוק מכמות הזמן שאני עובדת. זה בעצם היה שבוע מטורף ויצאתי כל יום מהבית בסביבות 6 וחצי- שבע, חזרתי בערך בחצות, עפתי לישון, התעוררתי וחוזר חלילה.
הכנס היה ביום שלישי אחה"צ. לחברים מחוץ לפריז נסעתי בראשון בלילה ובשלישי הצגתי. היה מזעזע! המצגת דווקא היתה טובה אבל בעיות טכניות גרמו לסאונד להיות גרוע עד שבשקופית האחרונה הסאונד פשוט נחתך לגמרי. מבאס. לפחות אבל ראו שעבדתי.
על המקום עצמו - זה פשוט מדהים! מישהו קרא הארי פוטר? זה בדיוק ככה. אני נמצאת במקום שומם. אין פה כלום חוץ מארמון ויער. לא רחוק יש גם שדות חקלאיים אז לפני כמה ימים קטפתי קצת תירס. בבקרים אני עוברת ביער ואוספת פירות לארוחת הצהריים. יש כאן המון סוגים של תפוחים (צריך להסתכל טוב טוב שהתפוח לא הפך לשכונת תולעים!), ענבי בר ממש טעימים, פירות יער. אפילו מצאתי עץ תאנים ועץ חבושים. והכל הכל טבעי לגמרי.
אני זוכרת שפעם הייתי במוזיאון של משפחת אהרונסון והיה כתוב שאהרון למד פה את לימודי האגרונומיה. אני כל הזמן תוהה לעצמי באיזו מעבדה הוא היה, האם הוא גם אהב לטייל ביער ולאסוף פירות ובכלל, איך היה לו פה.
בערבים אני עם החברים. הם שני סינים נחמדים שעל הדרך גם מאוד אוהבים לבשל. אני קצת מיוחדת עם ההעדפות הקולינריות שלי אבל הם מצליחים לבשל אפילו דברים שאני אוהבת. כל פעם מגישים לי אוכל בחשש של "אין לזה טעם" אבל תמיד תמיד תמיד זה מפוצץ בטעמים. שלשום הם הכינו לי ביצים קשות מבושלות ברוטב סויה (אחד הטעימים!) ואתמול מרק עם מלא ירקות, ביצה, פטריות סיניות כלשהן, קצת נודלס וטופו. היה כל כך כל כך טעים.
חוץ מזה, שלחו הבוקר מהאוניברסיטה הודעה שעיריית פריז שמחה להודיע שמהיום, כל תושבי פריז מוזמנים לקבוע תור באחד המעבדות שהוצבו בכל רחבי פריז ולהבדק לקורונה. מלבד אלה שיש להם סימפטומים, כמובן (אלה יבדקו כנראה בבית). כמה דקות אחר כך קיבלתי מייל שהאוניברסיטה שמחה לבשר שהיא מקום נקי מקורונה וכדי להשאר כזו כולנו מוזמנים לבצע בדיקה באחת מהמעבדות, אחרת לא ניתן להכנס לאוניברסיטה. אני כל פעם מתמוגגת מחדש מהפאסיב אגרסיב הצרפתי 😆
בכל אופן, אני תמיד מאוד נזהרת. בשישי האחרון אפילו הוזמנתי לארוחת שישי אצל האחראים לבית חב"ד. ברגע שראיתי שאני לא היחידה שהוזמנה, שמתי מסיכה, שמרתי כמה שיותר מרחק והתחפפתי אחרי הקידוש. תחבורה לא לקחתי מאז התאונה וגם אז, לקחתי מטרו רק מאוד מוקדם בבוקר. ביום ראשון האחרון, שהייתי חייבת לקחת רכבת, עליתי לרכבת של 23 בלילה וישבתי בקרון ריק. ליתר בטחון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה