כריסמוכה

אחרי פוסט הנקודות שכתבתי, אני יכולה להרחיב.

אני עובדת קשה מאוד לקראת וועדת התזה אבל מרגישה שאני נשחקת. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מבזבזת זמן על שטויות לא מועילות כמו עיצוב גראפים ויצירת צבעים מגניבים בתרשימים. זה לא באמת מועיל ולא מרשים אף אחד. אסור לי לתת לדברים כאלה לקרות באופן תדיר, פשוט כי זה בזבוז זמן שלא באמת יש לי. אם רק הייתי יודעת איך להתפקס...
בסופו של דבר הוחלט שהמנחה המקורי יגיע לוועדת ההתקדמות כי הוא המנחה שלי וזו חובתו. באמת שעשיתי הכל כדי שהוא לא יגיע, אפילו ארגנתי את הוועדה, כולל תאריך, שעה וחדר, בלי להזמין אותו. מה שכן, ראש המחלקה עשה לו שיחה, כנראה רצינית, והבטיח לי שהוא לא יכשיל אותי. אני מאוד מקווה שזה מה שיקרה. בנתיים נקודת האור שלי היא שהוא לא ירד עליי אחד על אחת, ככה שאולי זו התחלה של מגמה חדשה.
המנחה החדש דואג כל הזמן לומר מילה טובה אבל קשה לי להאמין לו. אני מרגישה שהוא מנסה לעודד אותי פשוט כי הוא אדם טוב. ברור לי לגמרי שבוועדה עצמה הוא יתמוך בי ב100% וזה מה שנותן לי תקווה גדולה שכן אצליח לעבור את המכשול הזה ולא אנשור. בנתיים גם שלחתי אבסטרקט לאיזה כנס בינלאומי כלשהו (כתבתי על זה?) ולפני שבוע קיבלתי הודעת קבלה. יש לי הרגשה שזה גם משהו שעומד לזכותי.

אחרי הבדידות שחשתי שנה שעברה, הבנתי שאני חייבת לחגוג את הכריסמס. מה לעשות שאין לי יותר מדי חברים יהודים. ככה אני מרגישה לגמרי את כל אווירת החג ועוד יותר מרגישה בודדה מעצם הידיעה שכולם יחד. במקור, הידיד\תלמיד הזמין אותי אליו הביתה (הוא גר עם אמא שלו) ומאוד שמחתי מעצם ההזמנה. הוא אפילו קנה לי מתנה ונראה לי שגם הכין אוכל במיוחד. בפועל, השביתה כאן הותירה אותי בחוסר וודאות. הוא גר 50 ק״מ מפריז, ככה שאין מצב לנסוע אליו באופניים. ניסיתי לדבר איתו כמה פעמים על הנושא אבל הוא רק אמר ״אל תדאגי״ ו״תסמכי עליי״ אבל לא באמת הציע פתרון. כמה פעמים הוא אמר שבמקרה הכי גרוע, הוא יאסוף אותי מתחנת הרכבת. אבל איך אני אמורה להגיע לתחנת הרכבת בעיירה שלו אם אין רכבות? בקיצור, אני נלחצתי מהאופציה של להשאר בדד ובראשון שעבר הלכתי לאחת הכנסיות ושאלתי את הכומר אם יש איזו אפשרות להצטרף לארוחה. אמרתי לו שאני סטודנטית זרה ושהמשפחה שלי לא בצרפת. הוא שאל כמה שאלות:

1. האם אני מגיעה למיסות בכנסיה: לא.
2. האם שנה שעברה הלכתי לכנסיה בכריסמס: כן, אבל לא היה לי חג וגם לא דיברתי\הבנתי אז צרפתית אז היה קצת לא משהו.
3. מאיפה אני: ישראל.
4. את נוצריה: אמממממ נולדתי יהודיה אבל עברתי הטבלה בירדן.
   מה הסיפור? ברור שנולדתי יהודיה ולא שיקרתי - באמת עברתי הטבלה בירדן. מה שקרה הוא שהייתי בטיול בבקעה ופתאום ראיתי קבוצת תיירים. יש לי נטייה להצטרף לקבוצות תיירים במין סוג של השתלבות שאפילו הם לא יודעים שאני לא שייכת. אז ככה היה גם אז. שילמתי 10 דולר וכמו כולם, קניתי שמלה של ישו, הכומר השפריץ עליי ממי הירדן המזוהמים וזהו, הוטבלתי. ידיד שהיה איתי אמר שאני מבזה את הדת. אולי? אבל כל עוד אף אחד לא נפגע, במי זה פוגע? האמת היא שבהתחלה אותו כומר לא ממש התרשם מסיפור ההטבלה. תוך כדי שיחה התברר לי שהתנצרות היא תהליך ארוך, בדיוק כמו תהליך גיור, אבל הוא מבחינתו החליט שאני מתנצרת. סבבה.

יאמר לזכותי שכמו שקראתי הרבה על היהדות, ככה גם קראתי הרבה על הנצרות והאיסלם (פעם גם ״התאסלמתי״ אבל אל אכתוב על זה עכשיו). בערב הכריסמס עצמו השתלבתי די יפה ואפילו לא הפגנתי בורות יוצאת דופן בדת שלהם. בהתחלה הייתי במיסה ואחר כך הלכתי עם הכומר ויתר בעלי התפקידים לצד השני של הכביש כדי לעשות את סעודת החג. מסתבר שכל עובדי הכנסיה גרים במתחם של דקה הליכה מהכנסיה, ממש כמו לגור במעונות הסטודנטים. מסתבר שכולם שם מאוד נחמדים. הם מאוד התעניינו בי ושאלו הרבה שאלות. המתופף אפילו סיפר לי שאחותי התגיירה לפני כמה שנים ושעכשיו היא חרדית וגרה באשדוד. חוץ מזה, גם הציעו לי להצטרף לאיזו קבוצה של צעירים מקצועיים (תרגום חופשי ל jeunes professionnels) שנפגשים בכל ראשון בערב ומקיימים ארוחת ערב ודיונים. בהחלט שאנסה את זה. זו נראית לי הזדמנות יוצאת דופן לשפר את יכולות התקשור שלי וגם על הדרך להכיר חברים חדשים ולהחשף לעולם לא מוכר. האמת היא שזה די משעשע שאני תמיד משתלבת בין אנשי הדת השונים. בכל אופן, זה כיף לי ומעניין, אז למה לא?

אחרי הארוחה היתה שוב מיסה שהתחילה בחצות ואחריה שוב ארוחה. ב-2 בלילה נשברתי והלכתי הביתה. האמת שהייתי יכולה להשאר עוד אבל ידעתי שאני צריכה לקום מזמן. וזה מוביל להזמנה להתארח אצל משפחה צרפתית ביום החג עצמו.

לפני שאעבור לחג עצמו, אספר שיום לפני ערב החג הודעתי לידיד שלא אגיע כי השביתה ממשיכה ולא בא לי להתקע בנסיעה של שעתיים לכל כיוון. בצהרי ערב החג הוא פתאום שלח לי הודעה שהוא מצא לי טרמפ ושידידה שלו תבוא לאסוף אותי מאיפה שאני נמצאת. הרגשתי (ואני עדיין מרגישה) סופר לא נעים. ממש היה חשוב לו שאני אגיע ואני, בגלל פוסט טראומת הבדד משנה שעברה, נלחצתי ולא סמכתי עליו כשהוא הבטיח שיהיה בסדר :\ מעבר לזה שהכל התברר באותו היום, מבחינתי זה גם היה קצת לא במקום כי לא התארגנתי. אם הייתי יודעת שאני הולכת אליו, הייתי לוקחת איתי את כל הדברים לפקולטה (ערב החג הוא לא יום חופש). ממש ממש התנצלתי ואמרתי לו שאני מקווה שפעם הבאה לא תהיה שביתה והכל יהיה יותר ברור. מאז לא דיברנו ואני חוששת שהוא קצת כועס\נעלב\התאכזב.

לגבי החג עצמו, הפעם לא הסתפקתי בהרשמה לפרוייקט הממשלתי שמצרף סטודנטים זרים למשפחות. כמה ימים לפני החג לא קיבלתי שום רמז לפתרון ויצרתי קשר ישיר עם מי שאחראית לפרוייקט. מזל גדול כי מסתבר שהשנה הפרוייקט בכלל לא נכלל בפריז. אותה עובדת היתה מאוד נחמדה וגם התעניינה אם אני מקבלת עזרה כספית מאותו משרד ממשלתי (לא, בכל שנה השלוחה הישראלית מעניקה 2 מלגות וכנראה מי שכבר ככה ממומן לא בדיוק נמצא בראש סדר העדיפויות). אחרי כמה ימים קיבלתי מייל מאשה צרפתיה שאמרה שהם גרים ליד פריז וישמחו לארח אותי לחג. אחלה. גם אני גרה ליד פריז (מרחק חציית כביש מהעיר). שדיברנו באותו ערב אמרתי לה שגם אם השביתה תמשך, אין בעיה כי אני יכולה להגיע גם ברגל או באופניים ושרק תשלח לי את הכתובת. אז מסתבר שליד זה יחסי - היא גרה 50 ק"מ מהעיר! בכפר נידח! (בקצה השני מה-50 של הידיד) מין הסתם שאפילו אין שם עמדות אופניים. אז, כאמור, השביתה לא הסתיימה ויום לפני החג הודעתי לה שאאלץ לוותר פשוט כי אין לי איך להגיע. כנראה שהיא מאוד רצתה שאגיע כי היא מיד אמרה שזו לא בעיה כי היא תשמח לבוא לאסוף אותי.
כאן האמת היה קטע קצת מצחיק. המונח ללאסוף מישהו הוא chercher, שזה אותו פועל כמו לחפש. התגובה שלי היתה שהיא לא צריכה לחפש אותי כי באמת אין לי איך להגיע, ורק שהיא אמרה cherche מהבית שלי, הבנתי שלאותו פועל יש שתי משמעויות (כל יום לומדים משהו חדש 😉).
אז בבוקר החג היא אכן באה לאסוף אותי על הבוקר. אני הייתי ממש ממש עייפה אבל גם מאוד התרגשתי. שהגעתי אליהם הביתה עזרתי לה ולבן זוגה (מסתבר שהוא חוקר באוניברסיטת האם אליה אני רשומה פה) להכין דברים ולערוך את השולחן. היה גם קטע ממש מגניב שהם החליטו לא לקנות עץ ובמקום היא הכינה 3 עצים מבד, אותם הם קישטו בהרבה נורות - היה מקסים! ↓

בכלל, הבית שלהם מאוד יפה. היא עובדת כמעצבת פנים ובהחלט רואים את זה. אפילו יש להם אח אמיתית. הם צחקו שסיפרתי להם שבישראל הדבר הכי קרוב שראיתי לאח הוא מסך עם סרטון יוטיוב של להבות שמוקרנות בסלון ויוצרות אווירה חורפית וחמימה.
אחר כך כל המשפחה הגיעה. המוני המוני אנשים (סתם, בסביבות ה-25 אנשים לדעתי). הארוחה עצמה היתה עצומה. ספרתי 8 מנות שונות. לא תבשילים, מנות! המון יין, גבינות, בשר ומלא מלא דברים שבחיים לא שמעתי עליהם בכלל (מרק פירות עם יין? שומן אווז - זה חוקי עדיין?). היא קצת התבאסה שלא אכלתי מרוב הדברים. בעצם הדבר היחיד שאכלתי הוא לחם, והרבה ממנו. אכלתי מהבאגט, לחם מקמח כוסמין (נראה לי) עם אגוזים, לחם מחמצת (שוב, נראה לי) עם תאנים, לחם עם תפוז מיובש. הכל היה טעים, רק שדי מהר גם ירד לי מכל הלחם הזה.
לקראת סוף הארוחה הגיע שלב פתיחת המתנות. כולם התנפלו על העץ וחיפשו את המתנה שלהם. די הופתעתי לקבל מתנה בעצמי. הם נתנו לי שוקולד שמקושט במקרונים :) הם שמחו מהמתנה שלי - ספר ושוקולד והכל היה כיף ומגניב.
היה לי מאוד נחמד איתם וגם היה נחמד לגלות שגם אני וגם אם המשפחה מאוד אוהבות טיולים וטבע. היא אמרה שנעשה יחד טיולים וגם די התלהבה שיומיים אחר כך שלחתי לה תמונות של הלקט היומי שלי מהיער (היא לא ידעה שעדיין יש פירות).

אפרופו לקטים, שבוע שעבר ראיתי את הכתבה הזו בYNET וזה הזכיר לי משהו שאני מצאתי באותה דרך בדיוק, רק ששלי לא גדל בחממה.

הצטרפתי לאיזו קבוצת צעירים יהודים שעושים יחד שבתות דרך בית הכנסת הליברלי. נראה איך זה. די ירד לי מבית חב"ד אחרי הגזענות שהפגינו כלפי ידיד שלי ובכלל, לא מתאים לי להיות "האישה", זו שאסור לה לברך, זו שאסור לה ואסור לה ואסור לה. בבית הכנסת הליברלי כולם יחד וכולם שווים, בין אם הם בהירים, כהים, מלוכסנים, נשים או גברים. יותר נחמד לי ככה. הפעילות עדיין לא התחילה אבל אני מקווה שיתחילו בקרוב.

נראה לי שזהו בנתיים. אחזור לי לכתוב את המאמר שאני אמורה לשלוח לשופטים לפני הוועדה ובקרוב אלך להדלקת הנרות האחרונה לחג.