אני חייבת לכתוב על משהו שמציק לי.
בעקרון, אני לא אדם שמתרגש יותר מדי ממה שכתוב בעיתונים, במיוחד כי ברור לי שהתקשורת מגזימה, פשוט כי זו העבודה שלה. היום, לעומת זאת, קראתי את הסיפור ההזוי על הפוסט שכתבה רותם סלע והתגובה שהגיב לה הנתניהו. עוד לפני שקראתי מה נאמר על ידי מי, עברה לי בראש המחשבה "למה ראש הממשלה מתעסק בפוסטים שכותבים סלבס למינהם במקום להתעסק בבעיות אמיתיות?". ואז קראתי את הכתבה.
קודם כל, אני חייבת להודות שעד הבוקר רותם סלע היתה בשבילי פרצוף כלשהו ממדור הסלבס, שפשוט לא שווה לבזבז עליו זמן קריאה או, ליתר דיוק, זמן בהייה בתמונות תוך קריאת משפט טפשי. אז קראתי מה שהיא כתבה, והיה לי ברור שהיא צודקת וציפיתי שכמה מגיבי מקלדת יגידו שהיא סמולנית ועוכרת ישראל וכל המחזה הקבוע. מה שלא ציפיתי לו היא התגובה שראש הממשלה של המדינה ה"דמוקרטית" היחידה במזרח התיכון אמר: "ישראל היא לא מדינת כלל אזרחיה. לפי חוק יסוד הלאום שהעברנו, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי - ושלו בלבד".
זה מפחיד אותי. זה באמת מפחיד אותי. אני כל כך מקווה שהממשלה הזו תיפול (כתבתי כמה פעמים לכנסת מיילים בשאלה איך אני יכולה להצביע מחו"ל ולא קיבלתי מענה). אני לא רוצה להיות חלק מדבר כל כך גזעני. אני לא רוצה להיות מזוהה עם הדבר הזה. מתי הממשלה הזו תיפול כבר? אני לא רוצה להיות חלק מזה וברור לי שבמצב הנוכחי אני לשם לא חוזרת.
מה איתי?
בסדר. אני מרגישה שהדוקטורט לא מתקדם כמו שצריך. לא מרגיש לי שאני באמת עושה משהו. אני לומדת קצת מזה, קוראת קצת מזה, מסכמת קצת משם ואז קופצת לנושא אחר. הדבר היחיד שמרגיש שאני טובה בו הוא קליטת השפה - אני פה חמישה חודשים וכבר הגעתי לרמה B1 בצרפתית. זה לא מדהים, אבל בהחלט מאפשר לי לנהל שיחות רדודות ולהיות אדם שניתן לדבר איתו. בקורסים, לעומת זאת, נכשלתי פשוט כי לא הבנתי כמעט כלום ממה שהמרצים אמרו (העובדה שאני לא מצליחה לקרוא כתב יד גם לא ממש תרמה להצלחה שלי). כשהגעתי לכאן לא הבנתי בכלל את השפה וההרצאות כולן מתנהלות בצרפתית. לפני כמה שבועות קיבלתי אישור לקחת קורסים אונליין ואני משתתפת בכמה קורסים של DUKE ופתאום מבינה על מה מדובר בשיעור. את המחקר שלי אני מבשלת ככה שיעסוק בארץ. מאוד בא לי לחקור את אזור המדבר, וזה גם די אירוני בהתייחס למה שכתבתי בתחילת הפוסט. כבר קיבלתי נתונים על נושא שמסתבר שאף אחד לא חקר עד היום בשום מקום בעולם ואני מקווה להצליח לעשות עם זה משהו.
עדיין אין לי הרבה חברים ואיכשהו יצא שהחברים הכי טובים שלי הם ערבים. לא יודעת למה, אבל אליהם פשוט הכי התחברתי. החברה הכי טובה שלי קטארית וחבר מאוד טוב מאלג'יר.
בשבתות אני תמיד הולכת לבית חב"ד של הסטודנטים במטרה לפגוש אנשים ולנהל "שיחות" בצרפתית עילגת ומאוד נהנית מזה. כשאסיים לכתוב את הפוסט אעבור לשם כדי להכין איזה חיבור שאני אמורה לסיים ליום שלישי בבוקר.
בדירה החדשה מאוד נחמד לי. בהתחלה גרתי בדירה שלא ממש הסתדרתי בה אבל עכשיו אני גרה בחדר בדירה של אישה צרפתיה שלא מדברת אנגלית. זה פשוט מעולה לי 😄 בואו נגיד שהיא לא מישהי שהייתי בוחרת כחברה טובה אבל סתם ככה, אנחנו מסתדרות מעולה אחת עם השנייה, על כמה שאנחנו שונות לחלוטין - היא אדם כזה של איפור, מותגים ובעיקר מסתכלת בטלויזיה או משחקת\מתכתבת\וואטאבר בטלפון. ואני לא. אבל עדיין, כיף לי שהיא מדברת איתי רק בצרפתית, כיף לי שהיא אוהבת אותי וכיף לי שיש לי את האופציה להצטרף אליהם לארוחות משפתחתיות כשהילדים שלה מגיעים.
קצת קשה לי מבחינת האוכל פה. אני ממשיכה לאכול הרבה ירקות והתחלתי לאכול יותר לחם, פשוט כי גליתי שאני מאוד אוהבת באגט, אבל איכשהו ירדתי קצת במשקל וזה לא נחמד. זה לא ממש איכשהו. בארץ הייתי אוכלת גלידה כמה פעמים בשבוע וגם גבינה בולגרית, צפתית וקוטג' ושותה חלב עם הקפה, אבל פה אין גלידה או גבינות שאני אוהבת ובפקולטה או בבית חב"ד אין חלב. לבית אין טעם לקנות כי אני בקושי שם. אני מרגישה (ויודעת שאני) רזה מדי ודי מביך אותי לפעמים, במיוחד כשאני רואה את עצמי במראה. אני לא יודעת מה לעשות עם זה...
בעקרון, אני לא אדם שמתרגש יותר מדי ממה שכתוב בעיתונים, במיוחד כי ברור לי שהתקשורת מגזימה, פשוט כי זו העבודה שלה. היום, לעומת זאת, קראתי את הסיפור ההזוי על הפוסט שכתבה רותם סלע והתגובה שהגיב לה הנתניהו. עוד לפני שקראתי מה נאמר על ידי מי, עברה לי בראש המחשבה "למה ראש הממשלה מתעסק בפוסטים שכותבים סלבס למינהם במקום להתעסק בבעיות אמיתיות?". ואז קראתי את הכתבה.
קודם כל, אני חייבת להודות שעד הבוקר רותם סלע היתה בשבילי פרצוף כלשהו ממדור הסלבס, שפשוט לא שווה לבזבז עליו זמן קריאה או, ליתר דיוק, זמן בהייה בתמונות תוך קריאת משפט טפשי. אז קראתי מה שהיא כתבה, והיה לי ברור שהיא צודקת וציפיתי שכמה מגיבי מקלדת יגידו שהיא סמולנית ועוכרת ישראל וכל המחזה הקבוע. מה שלא ציפיתי לו היא התגובה שראש הממשלה של המדינה ה"דמוקרטית" היחידה במזרח התיכון אמר: "ישראל היא לא מדינת כלל אזרחיה. לפי חוק יסוד הלאום שהעברנו, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי - ושלו בלבד".
זה מפחיד אותי. זה באמת מפחיד אותי. אני כל כך מקווה שהממשלה הזו תיפול (כתבתי כמה פעמים לכנסת מיילים בשאלה איך אני יכולה להצביע מחו"ל ולא קיבלתי מענה). אני לא רוצה להיות חלק מדבר כל כך גזעני. אני לא רוצה להיות מזוהה עם הדבר הזה. מתי הממשלה הזו תיפול כבר? אני לא רוצה להיות חלק מזה וברור לי שבמצב הנוכחי אני לשם לא חוזרת.
מה איתי?
בסדר. אני מרגישה שהדוקטורט לא מתקדם כמו שצריך. לא מרגיש לי שאני באמת עושה משהו. אני לומדת קצת מזה, קוראת קצת מזה, מסכמת קצת משם ואז קופצת לנושא אחר. הדבר היחיד שמרגיש שאני טובה בו הוא קליטת השפה - אני פה חמישה חודשים וכבר הגעתי לרמה B1 בצרפתית. זה לא מדהים, אבל בהחלט מאפשר לי לנהל שיחות רדודות ולהיות אדם שניתן לדבר איתו. בקורסים, לעומת זאת, נכשלתי פשוט כי לא הבנתי כמעט כלום ממה שהמרצים אמרו (העובדה שאני לא מצליחה לקרוא כתב יד גם לא ממש תרמה להצלחה שלי). כשהגעתי לכאן לא הבנתי בכלל את השפה וההרצאות כולן מתנהלות בצרפתית. לפני כמה שבועות קיבלתי אישור לקחת קורסים אונליין ואני משתתפת בכמה קורסים של DUKE ופתאום מבינה על מה מדובר בשיעור. את המחקר שלי אני מבשלת ככה שיעסוק בארץ. מאוד בא לי לחקור את אזור המדבר, וזה גם די אירוני בהתייחס למה שכתבתי בתחילת הפוסט. כבר קיבלתי נתונים על נושא שמסתבר שאף אחד לא חקר עד היום בשום מקום בעולם ואני מקווה להצליח לעשות עם זה משהו.
עדיין אין לי הרבה חברים ואיכשהו יצא שהחברים הכי טובים שלי הם ערבים. לא יודעת למה, אבל אליהם פשוט הכי התחברתי. החברה הכי טובה שלי קטארית וחבר מאוד טוב מאלג'יר.
בשבתות אני תמיד הולכת לבית חב"ד של הסטודנטים במטרה לפגוש אנשים ולנהל "שיחות" בצרפתית עילגת ומאוד נהנית מזה. כשאסיים לכתוב את הפוסט אעבור לשם כדי להכין איזה חיבור שאני אמורה לסיים ליום שלישי בבוקר.
בדירה החדשה מאוד נחמד לי. בהתחלה גרתי בדירה שלא ממש הסתדרתי בה אבל עכשיו אני גרה בחדר בדירה של אישה צרפתיה שלא מדברת אנגלית. זה פשוט מעולה לי 😄 בואו נגיד שהיא לא מישהי שהייתי בוחרת כחברה טובה אבל סתם ככה, אנחנו מסתדרות מעולה אחת עם השנייה, על כמה שאנחנו שונות לחלוטין - היא אדם כזה של איפור, מותגים ובעיקר מסתכלת בטלויזיה או משחקת\מתכתבת\וואטאבר בטלפון. ואני לא. אבל עדיין, כיף לי שהיא מדברת איתי רק בצרפתית, כיף לי שהיא אוהבת אותי וכיף לי שיש לי את האופציה להצטרף אליהם לארוחות משפתחתיות כשהילדים שלה מגיעים.
קצת קשה לי מבחינת האוכל פה. אני ממשיכה לאכול הרבה ירקות והתחלתי לאכול יותר לחם, פשוט כי גליתי שאני מאוד אוהבת באגט, אבל איכשהו ירדתי קצת במשקל וזה לא נחמד. זה לא ממש איכשהו. בארץ הייתי אוכלת גלידה כמה פעמים בשבוע וגם גבינה בולגרית, צפתית וקוטג' ושותה חלב עם הקפה, אבל פה אין גלידה או גבינות שאני אוהבת ובפקולטה או בבית חב"ד אין חלב. לבית אין טעם לקנות כי אני בקושי שם. אני מרגישה (ויודעת שאני) רזה מדי ודי מביך אותי לפעמים, במיוחד כשאני רואה את עצמי במראה. אני לא יודעת מה לעשות עם זה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה