הפעם, במדור השרביט החם, מוטי שואל "האם יש לכם העדפות, בחירות או הגבלות באוכל?"
אתחיל מקטע שדי הצחיק אותי: אצל היהודים יש רבים שאוכלים כשר.
לפני כמה שנים מישהי דתייה שאלה אותי אם אני אוכלת כשר. עניתי לה שברור, והיא היתה מרוצה. תקופה מסויימת אחרי אותו מקרה, היה איזה אירוע וסיפרתי על איזו גלידת זבובים שאכלתי (כאילו זו פשוט גלידה והוסיפו לה חלבון ממקור זבובים). והיא אמרה לי, אבל חשבתי שאת אוכלת כשר. ושוב אמרתי לה, "ברור שאני אוכלת כשר" רק שהפעם הוספתי "לא אכפת לי שמשהו כשר. זה לא מפריע לי". בואו נגיד שהיא ממש לא שמחה מהתשובה שלי.
ולענייני הנושא.
אני מאוד אוהבת לאכול מאכלים קשים ויש לי העדפה לטעם מתקתק (לא מתוק מוגזם. נגיד גלידות בגלידריות ומשקאות מתוקים מרגישים לי מתוקים מדי). זה בעצם אומר שאני מאוד אוהבת ירקות קשים, כמו גזר, מלפפון, קולורבי, שומר, קישוא, ברוקולי, כרוב. בעצם, אני אוהבת את כל הירקות חוץ מירקות מרים, כמו רוקולה או אנדיב, או ירקות חריפים. היום, לדוגמה, אכלתי אחרי הרכיבה קערה עם דלעת מקולפת. בעקרון, אני רוצה לאכול גם את הקליפה אבל שמתי לב שהיא מאוד מנפחת לי את הבטן, והדיאטנית אמרה לי לבשל את הקליפה לפני שאני אוכלת. אז שמרתי בצד, ואוכל את הקליפה מחר.
את הפירות שלי אני נוהגת להקפיא. עכשיו זה מתחיל להיות בעייתי, כי הטמפרטורות ירדו אבל, עדיין, אני יכולה לאכול פירות קפואים אחרי ספורט. כנראה שבקרוב מאוד גם זה לא יתאפשר. בכל מקרה, עדיין יש לי במקפיא ענבים ותאנים שקטפתי במהלך הקיץ. את האגסים זרקתי שבוע שעבר.
במסגרת המאכלים הקשים, במהלך כל סתיו אני קוטפת תירס. התירס מגודל לייצור אנרגיה (אתנול) ולהאבסת בהמות. זה בעצם אומר שהגרעינים קשים ופחות מתוקים (כן, גם תירס מהסופר מתוק לי מדי 😉). אז שוב, אני מאוד אוהבת לאכול את זה אבל גם כאן אני צריכה להזהר כי זה מנפח את הבטן.
אני גם מאוד אוהבת ביצים. אני אוכלת כל יום חלבוני ביצה. בערך 6 ביום, וגם יוגורט לבן קפוא. בגזרת הלבנים, אני גם מאוד אוהבת קוטג'.
בעקרון אני צמחונית אבל חרקים נחשבים חריגים מעיני. לפי מה שקראתי, לחרקים כמו מקקים, זבובים וכו' אין רגשות. יש להם מבנה פשוט יחסית שעוזר להם בעיקר לצרכי השרדות. איכשהו לא יוצא לי לאכול חרקים כמעט (אלא אם הם השתחלו לי לאוכל), אבל יצא לי לאכול ואין לי בעיה. חוץ מאותה גלידה, היה גם מקרה בו ידיד טוב* ואני הכנו לחם. בזמן הכנת הבצק ראינו מקק. ידיד שלי הרג אותו, ייבשנו אותו בתנור, פוררנו והכנסנו לבצק. יצא לי גם כמה פעמים לאכול שרימפס. אני אוהבת, כנראה גם בגלל המרקם הקשה, אבל שמתי לב שזה עושה לי כאבי בטן ובחילות.
יש לי מגבלה מסויימת, שהגוף שלי לא מעכל שומן. בעצם, כשאני אוכלת מאכלים עם שומן, השומן יוצא. כשזה בכמות קטנה (נגיד קצת חלב בקפה), זה לא נורא אבל, כשמדובר בכמות גדולה יחסית, כמו סלטים, מרקים, מאכלים מטוגנים, או אפילו כמות גדולה של חלב או לחם שהוסיפו לו שמן, התוצאה מאוד מאוד לא נעימה, וזה כבר הוביל לכמה אשפוזים בעבר. אבל למדתי לחיות עם זה, ואני מרגישה סבבה.
---
* לגבי הידיד: היינו ידידים מאוד טובים. הוא מבית לחם וגרנו יחד במשך שנה לפני שעזבתי לצרפת. בשלב מסויים הוא נעלם ואין לי מושג מה איתו, איפה הוא ואם הוא בסדר. אני ממש מקווה שהוא בסדר...
---
עדכון לגבי הסאגה: עברתי לאוניברסיטה בוינה. אין לי חשק לספר בדיוק מה קרה (אספר בהמשך) אבל אגיד שאני מרגישה נבגדת והרבה פעמים אני מתחילה לבכות באמצע הלילה או אפילו תוך כדי רכיבה על אופניים או בהליכה (ריצה אני חייבת לעצור כשאני בוכה). באוניברסיטה מאוד נחמדים אליי ואנחנו מחכים שהמלגה שלי תעבור באופן רשמי כדי להגיש תלונה באיחוד הארופאי נגד המכון. אני לא יודעת אם זה באמת יצא לפועל כי יש לי הרגשה שהמכון לא יבחל בשום אמצעים כדי לצאת מהסיפור הזה הכי נקי שאפשר.
בנתיים אותה אחת שוב כתבה עליי פוסט בטענה שיש לי ניגוד אינטרסים. הפעם היא קראה לי "Zionist white woman"
---
בגזרת ראש השנה, ממש לא היה לי מצב רוח השנה. פשוט אראה את צלחת ראש השנה של שנה שעברה ואת זו של השנה. המצוברח משנה שעברה הוא חבר שלי. אבל זה כבדיחה כי האוסטרים בכללי אוהבים להתלונן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה