בהמשך לפוסט הקודם, המצב די בקרשים. לא עדכנתי הרבה זמן ומאוד רציתי לכתוב פוסט על סיום הפרשה, אבל לא נראה שזה יסתיים בקרוב.
מסתבר שאותה אחת שכתבה עליי בטוויטר גם הגישה נגדי תלונה רשמית לוועדת אתיקה בדיוק עם אותן האשמות, וגם ארגנה שבעה אנשים שיחתמו על המסמך ההזוי. ברור שזה אבסורד וברור שזה לא נכון. הבעייה היא שוועדת האתיקה חדשה וזה המקרה הראשון שלהם. התוצאה: אף אחד מהוועדה לא קרא את התקנון של עצמם, והם מיד פתחו בחקירה. מה שבאמת היה צריך לקרות הוא שהוועדה היתה אכן אמורה לפתוח בחקירה, אבל נגד מי שהגיש תלונה עם האשמות מפוברקות (דוגמה אחת מני רבות: "written by an Israeli national, must be well substantiated to avoid reflecting possible Israeli government propaganda.").
למען האמת, אין לי אפילו חשק לכתוב את כל הפרטים. בקצרה, מנהל המכון החליט להגן על הוועדה ועל הדרך, הוא גם לא עשה שום דבר ממשי כדי להגן עליי. זה גרם לזה שהאנטישמים הבודדים ראו כי טוב והתחילו לפעול גם לא ממש מתחת לפני השטח. המאמר שכתבתי הורד מהאתר של המכון כי "הוא תחת חקירה", פוסטר שהייתי אמורה להציג "נעלם" וכל מיני דברים משונים שנועדו לבודד אותי התחילו לקרות. נראה שגם חבר שלי סובל כי פתאום התחילו לקרות "טעויות" עם דיווח השכר שלו, שנפגע באופן די רציני. הסגנית של המנהל מנסה לעזור לי באופן פרטי, אבל נראה לי שהיא די חסרת יכולת לעשות משהו ללא אישור מגבוה. במקביל, התקבצה חבורה של בכירים שמנסה להגן עליי ואוניברסיטה בוינה כתבה מכתב רשמי שאני יותר ממוזמנת לעבוד אצלם. סידרו לי משרד בתוך פחות משבוע ונראה לי שהחבורה של החוקרים הבכירים מארגנים תלונה נגדית מול וועדת האתיקה הארצית. תוך כדי סידור כל העדויות לכל המקרים, וכתיבת הסברים בסדר כרונולוגי, גם התחלתי להבין שכנראה ההנהלה לא באמת עושה משהו כדי להתמודד עם המקרה כי מבחינת המנהל הבכיר, הפתרון הכי טוב יהיה להפטר מהבעיה. כלומר, לפטר את מי שגרם לה ואותי. מה שבטוח הוא שאני לא אוותר כל כך בקלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה