לא בטוחה אם אני פועלת נכון

 את הפוסט הזה כתבתי מתוך רגש עמוק של עצב, אשמה ובלבול. התחושות הללו מאוד הציקו לי וגרמו לי לנסות להבין את הסיטואציה לעומק. מהר מאוד הבנתי שמאחורי הנתונים המפורסמים בדוחות אותם קראתי, מסתתרת מציאות סבוכה שמערבת שנים של רעב ברצועת עזה, לעומת עלייה בביטחון התזונתי בגדה המערבית. חוץ מזה, ראיתי שנקודות בהן קיים מחסור במזון ברצועת עזה לא קשורות באופן מובהק למשברים בטחוניים עם ישראל, אלא לעלייה במחירי המזון בשווקים העולמיים. מי שמבין קצת בכלכלה, יכול מיד לעשות אחד ועוד אחד ולהבין שהמשמעות היא שהממשלה העזתית (חמאס) נוהגת באפס אסטרטגיה לטיפוח רווחה בקרב האוכלוסיה העזתית. השוואה עם הגדה המערבית מראה שלמרות השליטה הישראלית, טיפוס מדיניות רווחה דווקא אפשרית ומתקיימת.

אז כתבתי על זה מאמר, ובו הסברתי את המסקנות אליהן הגעתי, הראיתי נתונים וכתבתי כמה המלצות. המאמר נדחה משלושה ז'ורנלים עד שהחלטתי לפרסם אותו בpreprint (בנסיון הראשון, הוא נדחה אפילו משם). בימים הראשונים, כמו כמעט כל preprint, אף אחד לא קרא את המאמר. וזה בסדר, לא ציפיתי שמישהו באמת יקרא. אבל, אחרי כמה ימים, התחלתי לראות תנועה חריגה בעמוד הresearchgate שלי וגם כניסות והורדות של אותו מאמר. הבנתי שמשהו קורה, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. אז מנהלת התוכנית שלי פה הציעה להפוך את המאמר לPolicy Brief שיפורסם באתר של המכון. הסכמתי והמהלך בוצע תוך זמן קצר. אחרי כמה ימים, פורסמו ידיעות על אותו פרסום גם בכמה עיתונים שוליים שאף אחד לא באמת קורא.

פתאום כמה חוקרות התחילו להסתכל עליי במבטים שונאים אבל לא אמרו מילה. יום אחד הגיעו לכאן שתי נשים משוגעות ושפכו צבע אדום והאשימו את הארגון בשיתוף פעולה עם רצח עם (פונו תוך כמה דקות על ידי יותר מדי שוטרים). ואז חבר שלי מצא שמישהי מהמכון פירסמה את המאמר שלי בטוויטר וכתבה שאני ממומנת על ידי ממשלת ישראל כדי לעשות פרופגנדה ישראלית (לא ולא). איכשהו, זה גם הגיע לקולגות ולמנחים של ידיד טוב שהודיתי לו בסוף המאמר (הוא בכלל זואולוג מאוקספורד) ועכשיו הוא מקבל המון האשמות. הוא ביקש שאסיר את השם שלו מהמאמר. אתמול שמתי לב גם שהמכון בו אני נמצאת הסירו את השם שלי ככותבת הPolicy Brief מהעמוד הראשי (השאירו על המסמך עצמו), וברור לי שזה נעשה כדי להגן עליי. אני לא בטוחה מה קורה, אבל אני יודעת שזה משהו לא טוב.

אני לא בטוחה אם אני פועלת נכון. ברור לי שאני מושכת אליי אש אבל גם ברור לי שבסך הכל פירסמתי דברים נכונים. אני לא יודעת אם אני מסכנת כרגע את העתיד שלי כחוקרת.

שבוע שעבר גם קיבלתי מייל מעורך הז'ורנל בו המנחה לשעבר העתיק חלקים מהתזה שלי. הוא הציע לי לשלוח את המאמר לפרסום כמאמר דיעה (לא אומר שזה יפורסם, אבל זה כרגע תחת review).

בכל אופן, אני עדיין לא בטוחה אם אני פועלת נכון ובעיקר מאוד מבולבלת.