כבר תקופה שקשה לי לחיות עם עצמי בידיעה של מה שקורה כאן, ושאני חלק ממנו. כתבתי אתמול משהו שנחשד כפריצה לבלוג, אז אני מוסיפה גם משהו בעברית. אני באמת מתפרקת מהידיעה שמליוני אנשים גוועים ברעב בגלל משהו שאני חלק ממנו. זה כל כך לא בסדר ויאכשהו, קשה לי לבטא בעברית מה שאני מרגישה. רק להבהיר שזה שכל כך כואב לי על חפים מפשע שמתים כמו זבובים בצד הדרום\דרום מערבי של הגדר, לא אומר שלא אכפת לי מחפים מפשע שנחטפו ונהרגים, גם הם כמו זבובים (חלקם עם רובה שאולי יהרוג מישהו במקומם, ואולי לא), והכל במטרה לקדם אדם או כמה בודדים ובידיעה ברורה שהרבה ימשיכו למות אחריהם.
וזה מה שכתבתי במקור ונחשד כפריצה לבלוג:
I can't bear it anymore. I can't just live here, pretending as if everything is not so wrong. I am so sorry, and I wish there was something I could do. I am sorry. I am sorry, and I am sorry for being exactly like those who stood by and watched my family being slaughtered. I am not different. I am here, and they are also here, only a few kilometers away, starving to death. I am sorry. 😞
אין תגובות:
הערות חדשות אסורות.