אגיע מחר לישראל, אחרי שכמה טיסות התבטלו וברקע הלחץ להגיע מצד האוניברסיטה. בנתיים, חבר שלי דואג הרבה יותר ממני. הפחד העיקרי שלי הוא שתהיינה אזעקות שיעירו אותי בלילה.
החלטתי לא להגיד למשפחה שאני מגיעה, כדי לשמור על שקט נפשי וקיבלתי חדר במעונות של האוניברסיטה, ככה שאפילו לא אצטרך להיות תלוייה בתחבורה. יש גם אופני כביש שמחכים לי (תודה רבה לארגון האופניים המקסימים :)) ובכללי, התחלתי להתרגש. קוסמת לי גם הידיעה שאוכל שוב להיות בחוץ ולא אצטרך לקפוא בקור האוסטרי.
נזכרתי היום שבמלחמה הקודמת, ביליתי כל הזמן עם חברה ובכל פעם שהיתה אזעקה, שמנו את RUNNING של NO-DOUBT ורצנו למקלט בידיים שלובות ובקצב השיר. זה יצר חוויה מצחיקה, אז כבר הטענתי את השיר על הטלפון לסבב הנוכחי.
חברה שלי תבוא לבקר אותי ביום ראשוןו בסופ"ש מישהי מקסימה כבר הזמינה אותי לבלות איתה ועם המשפחה.
ברקע, הכל סודר עם הארגון בו אני עושה את הפוסטדוק ונמשיך להפגש אונליין עד שאחזור. מסתבר שדי מרוצים ממני, וזה כיף לדעת את זה. ראש התוכנית שלי די התלהבה כשסיפרתי לה שהיה חסר לי תקציב כדי לנסוע לכנס, אז החלטתי לנסות את מזלי ולגייס תקציב נוסף וגם להוזיל עלויות. בסופו של דבר, הצלחתי להשיג כל כך הרבה כסף וגם את הכנס בעלות סטודנט, שהצלחתי גם לממן נסיעה שלמה עבור פרוייקט שלה שהיא מחפשת לו מימון בנרות. זה גם נחמד.
אתמול היתה לי פגישה עם ראש המכון כי קיבלתי קידום מR1 (הדירוג הנמוך ביותר לחוקרים) ל-R2. זה נחמד כי זה אומר שגם המשכורת שלי תעלה :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה