שוב, הרבה זמן לא כתבתי. שוב, תקופה לחוצה ומתוחה ובעיקר שוב, וועדת שיפוט שמתקרבת בצעדי ענק.
היום יצאתי מוקדם מהעבודה (מוקדם, כלומר 17:30) ועכשיו אני כותבת מהבית. גם הודעתי לשכנים שהיום לא אגיע לארוחת שישי, ככה שיש לי את הערב לנוח עם עצמי, שזה משהו שלא עשיתי מאז אוגוסט.
עברה עלי תקופה קצת לא טובה, הרבה בגללי. לא קל לחיות כאשר יש מישהו שמזכיר לי מדי בוקר כמה אני גרועה, במיוחד כשהמישהו הזה הוא אני. למזלי הגדול אמפי המקסימה (תודה אמפי! 😍) כתבה לי כמה דברי חוכמה ואפילו נתנה לי שני תרגילים שאוכל לעשות כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי. וזה עובד :)
חוץ מזה, לא קורה יותר מדי. דחיתי את החופשה המתוכננת לאחרי הוועדה כי אני לא מרגישה שנכון כרגע לבזבז שליש מהחודש שנותר לי על חופשה, שגם ככה לא תנוצל בראש שקט. בעקבות פוסט שכתבה נגה בישראבלוג עליו השלום, החלטתי לבקר בפעם הראשונה בחיי בדיסני. אבל גם הביקור הזה נדחה לאחרי הוועדה. לפחות על שגרת הספורט אני מצליחה לשמור, וגם לקולנוע אני הולכת לפעמים. שבוע שעבר צפיתי ב- la belle époque המצוין שיגיע לארץ ממש עוד מעט (מומלץ מאוד, על אף שלא הצלחתי להבין הכל) ומחר בערב אני הולכת ללשבור את הקרח 2, מהר מהר לפני שהגרסה המדובבת תוצג רק בשעות הבוקר.
משהו מוזר קורה באוניברסיטה. אחד העובדים, שהפך לידיד שלי, העיר לי במשך כמה חודשים טובים שאני חיוורת ורזה ומרזה ולא נראית טוב. האמת היא שזה די נכון. מאז שהגעתי לצרפת ירדתי כמה קילו, וגם ככה עזבתי את הארץ בתתון משקל קליל. בכל אופן, בשבועות האחרונים הוא התחיל להביא לי ארוחת צהרים כמעט כל יום. זה לא שלא הייתי אוכלת צהרים - כל יום הייתי קונה משהו מהסופר או בקפיטריה של האוניברסיטה, אבל הוא מביא ארוחת צהריים מלאה כזו, כמו שאוכלים בקיבוץ. אני לא יודעת מה לחשוב על זה. מצד אחד זה סופר נחמד שיש לי ארוחה טעימה ומזינה ואני באמת כבר לא רעבה כמו שהייתי קודם. מצד שני, וול, זה קריפי... הצעתי כמה פעמים לשלם לו אבל הוא מסרב. אחרי כמה זמן פשוט התחלתי להשחיל לו כסף שיכסה בערך עלות של ארוחה כזו (במשרד, בתיק, בכיס) בלי שהוא ישים לב. אני לא יודעת אם הוא שם לב שפתאום צץ לו כסף אבל לפחות לי זה מרגיש יותר הגון.
לפני כמה שבועות החבר מהארץ הגיע לבקר והיה מאוד כיף ביחד. הוא הגיע לזמן קצר ביותר אבל ניצלנו אותו כמו שצריך. אכלנו אוכל טעים, עשינו טיול אופניים סובב פריז ועלינו לאייפל. הוא עלה במעלית ואני רצתי עד לקומה השנייה בלי מנוחה (אני גאה בעצמי 😉) והגעתי ממש אחריו. אבל, הכי כיף ובאמת הכי כיף, היה פשוט להיות שוב ביחד. מאוד התגעגעתי ללהיות עצמי, וזה קרה.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ועכשיו לנושא שונה לחלוטין - פוליטיקה. לא ברור לי מה קורה בארץ אבל ברור לי שזה לא משהו טוב. היו בחירות והבחור המנוצח מונע מהבחור המנצח וממפלגתו להקים ממשלה. ברור שהבחור המנוצח רוצה להשאר בשלטון, והוא עושה הכל כדי להשאר שם. הייתי רוצה להטיל את האשמה עליו או על שרה או אולי יאיר אבל, במדינה דמוקרטית עם הפרדת רשויות מאוד ברורה, לא אמור בכלל להווצר מצב שאדם אחד צובר כל כך הרבה כוח. איפה הכוחות שאמורים לרסן אותו? איך זה יכול להיות שהיועץ המשפטי קבע שהוא פושע ועדיין אין אף סמכות שיכולה להוריד אותו (למה הוא עדיין שם? הוא הפסיד בבחירות!) מכסא המלכות שכבר מזמן קיבל את צורת הישבן הרחב שלו. ישנם גם דיבורים על ״נסיון להפיכה שלטונית״. רגע, מה? איך בכלל קורה שהמושג הזה, ששמור למדינות מונרכיות, הפך לנורמה במדינה דמורקטית כביכול? ושוב, איפה הכוחות שאמורים לרסן התבטאויות כאלה? כל הסיטואציה הזו מאוד מכעיסה אותי. אני מקווה שהמצב ישתנה. בנתיים אין לי יותר מדי מה לעשות. אבל יש לי כבר שנה וקצת מחוץ לארץ כדי להגיע למצב שאני בכלל רשאית לוותר על האזרחות שלי. אם המצב לא ישתפר, מאוד ברור לי שזה מה שהולך לקרות.
היום יצאתי מוקדם מהעבודה (מוקדם, כלומר 17:30) ועכשיו אני כותבת מהבית. גם הודעתי לשכנים שהיום לא אגיע לארוחת שישי, ככה שיש לי את הערב לנוח עם עצמי, שזה משהו שלא עשיתי מאז אוגוסט.
עברה עלי תקופה קצת לא טובה, הרבה בגללי. לא קל לחיות כאשר יש מישהו שמזכיר לי מדי בוקר כמה אני גרועה, במיוחד כשהמישהו הזה הוא אני. למזלי הגדול אמפי המקסימה (תודה אמפי! 😍) כתבה לי כמה דברי חוכמה ואפילו נתנה לי שני תרגילים שאוכל לעשות כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי. וזה עובד :)
חוץ מזה, לא קורה יותר מדי. דחיתי את החופשה המתוכננת לאחרי הוועדה כי אני לא מרגישה שנכון כרגע לבזבז שליש מהחודש שנותר לי על חופשה, שגם ככה לא תנוצל בראש שקט. בעקבות פוסט שכתבה נגה בישראבלוג עליו השלום, החלטתי לבקר בפעם הראשונה בחיי בדיסני. אבל גם הביקור הזה נדחה לאחרי הוועדה. לפחות על שגרת הספורט אני מצליחה לשמור, וגם לקולנוע אני הולכת לפעמים. שבוע שעבר צפיתי ב- la belle époque המצוין שיגיע לארץ ממש עוד מעט (מומלץ מאוד, על אף שלא הצלחתי להבין הכל) ומחר בערב אני הולכת ללשבור את הקרח 2, מהר מהר לפני שהגרסה המדובבת תוצג רק בשעות הבוקר.
משהו מוזר קורה באוניברסיטה. אחד העובדים, שהפך לידיד שלי, העיר לי במשך כמה חודשים טובים שאני חיוורת ורזה ומרזה ולא נראית טוב. האמת היא שזה די נכון. מאז שהגעתי לצרפת ירדתי כמה קילו, וגם ככה עזבתי את הארץ בתתון משקל קליל. בכל אופן, בשבועות האחרונים הוא התחיל להביא לי ארוחת צהרים כמעט כל יום. זה לא שלא הייתי אוכלת צהרים - כל יום הייתי קונה משהו מהסופר או בקפיטריה של האוניברסיטה, אבל הוא מביא ארוחת צהריים מלאה כזו, כמו שאוכלים בקיבוץ. אני לא יודעת מה לחשוב על זה. מצד אחד זה סופר נחמד שיש לי ארוחה טעימה ומזינה ואני באמת כבר לא רעבה כמו שהייתי קודם. מצד שני, וול, זה קריפי... הצעתי כמה פעמים לשלם לו אבל הוא מסרב. אחרי כמה זמן פשוט התחלתי להשחיל לו כסף שיכסה בערך עלות של ארוחה כזו (במשרד, בתיק, בכיס) בלי שהוא ישים לב. אני לא יודעת אם הוא שם לב שפתאום צץ לו כסף אבל לפחות לי זה מרגיש יותר הגון.
לפני כמה שבועות החבר מהארץ הגיע לבקר והיה מאוד כיף ביחד. הוא הגיע לזמן קצר ביותר אבל ניצלנו אותו כמו שצריך. אכלנו אוכל טעים, עשינו טיול אופניים סובב פריז ועלינו לאייפל. הוא עלה במעלית ואני רצתי עד לקומה השנייה בלי מנוחה (אני גאה בעצמי 😉) והגעתי ממש אחריו. אבל, הכי כיף ובאמת הכי כיף, היה פשוט להיות שוב ביחד. מאוד התגעגעתי ללהיות עצמי, וזה קרה.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ועכשיו לנושא שונה לחלוטין - פוליטיקה. לא ברור לי מה קורה בארץ אבל ברור לי שזה לא משהו טוב. היו בחירות והבחור המנוצח מונע מהבחור המנצח וממפלגתו להקים ממשלה. ברור שהבחור המנוצח רוצה להשאר בשלטון, והוא עושה הכל כדי להשאר שם. הייתי רוצה להטיל את האשמה עליו או על שרה או אולי יאיר אבל, במדינה דמוקרטית עם הפרדת רשויות מאוד ברורה, לא אמור בכלל להווצר מצב שאדם אחד צובר כל כך הרבה כוח. איפה הכוחות שאמורים לרסן אותו? איך זה יכול להיות שהיועץ המשפטי קבע שהוא פושע ועדיין אין אף סמכות שיכולה להוריד אותו (למה הוא עדיין שם? הוא הפסיד בבחירות!) מכסא המלכות שכבר מזמן קיבל את צורת הישבן הרחב שלו. ישנם גם דיבורים על ״נסיון להפיכה שלטונית״. רגע, מה? איך בכלל קורה שהמושג הזה, ששמור למדינות מונרכיות, הפך לנורמה במדינה דמורקטית כביכול? ושוב, איפה הכוחות שאמורים לרסן התבטאויות כאלה? כל הסיטואציה הזו מאוד מכעיסה אותי. אני מקווה שהמצב ישתנה. בנתיים אין לי יותר מדי מה לעשות. אבל יש לי כבר שנה וקצת מחוץ לארץ כדי להגיע למצב שאני בכלל רשאית לוותר על האזרחות שלי. אם המצב לא ישתפר, מאוד ברור לי שזה מה שהולך לקרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה