מצב רוח מוזר, כאילו התחלתי לחשוש מהלא נודע.
קיבלתי אתמול מייל מהמנחה ששאל מתי אסיים את תהליך הרישום האינטרנטי לאוניברסיטה. אופס, עם כל המעברים, העבודות והנסיעות, זה לגמרי ברח לי מהראש. התנצלתי וחזרתי לטופס. הכל נורא מסובך, הכל בצרפתית ואני לא מבינה כלום. אני אמורה לשלם 380€ ואין לי מושג איך לעשות את זה ונראה לי שבטעות תרמתי לחיי סטודנטים או משהו כזה. בכל אופן, לא הצלחתי לשלם את הסכום שאני אמורה לשלם. זה האישור שקיבלתי על התשלום ↓
המצב הזה די מפחיד אותי. הלימודים באנגלית ועד עכשיו נראה היה שכולם מתקשרים איתי באנגלית אבל כל הטפסים הרשמיים, כולל האתרים של האוניברסיטה והממשלה, כתובים בצרפתית. הדבר היחיד שאני מקווה הוא שהקושי הזה יקל עליי בלימוד השפה. מה אני עושה לעצמי? אני כאילו קופצת ראש לאוקיינוס סוער. אני מאוד מקווה לא להשבר...
דיברתי עם ידיד טוב שלי היום. הוא כרגע בירדן ולא זכאי יותר לקבל מלגה ובגלל שהוא על תקן סטודנט ירדני, הויזה שלו לא מאפשרת לו לעבוד. אני מקווה שאצליח לראות אותו בקרוב ואני עוד יותר מקווה שאצליח לראות אותו בעתיד...
הפלא ופלא, התחושה הזו שתקפה אותי היום באה לידי ביטוי גם בתחושות לא נעימות ומחשבות הרסניות כלפי הגוף שלי. באופן אירוני לחלוטין, אם אכנע לאותן מחשבות, המצב הזה רק יישמר ואפילו יחריף. אני חייבת הזכיר את זה לעצמי כדי לא להגיע לשם.
חוץ ממצב הרוח הירוד שיש לי עכשיו השבוע עצמו היה נהדר. מאוד כיף לי בקיבוץ ומאוד כיף לי במקום בו עבדתי השבוע. בקיבוץ יצא לי לדבר עם הרבה חברים (מלשון members) שעד היום לא דיברו איתי. כולם מתעניינים, פתוחים ושואלים שאלות. במקום העבודה המצב מאוד דומה ואפילו הזמינו אותי לסיור מקצועי ואחריו לפגישה עם כל ראשי הקיבוצים באזור ונציגים של המשרד הממשלתי. אחד החוקרים נתן לי במתנה ספר מקצועי שעוסק בנושא אותו אחקור בדוקטורט. אני אמנם לא נוהגת לקרוא ספרים שהם לא בebook אבל נראה לי שמצאתי לי חומר קריאה מעולה לימי החגים :) במהלך כל השבוע גם הוזמנתי לאכול צהרים בקיבוץ ליד ועל הדרך גם להכיר הרבה מהחברים בו. היום אפילו הזמינו אותי להצטרף לארוחת שישי אבל את זה העדפתי לעשות בקיבוץ שמארח אותי.
ראש מקום העבודה שלח לי מייל עם יוזמה שהם עובדים עליה. הוא שאל אם ובמקרהשזה יצא לפועל, אם ארצה להשתלב בה אחרי שאסיים את הלימודים. זה משהו שעוסק בדיוק בנושא שעליו כתבתי את המחקר השנתי בפרוייקט שהשתתפתי בו השנה. אני מקווה שזה יצליח. מעבר לזה שזו הזדמנות פז להשתלב באזור הזה בעבודה טובה, זו גם תוכנית שיכולה להיות מאוד מוצלחת ותורמת.
תוך כדי כתיבה נזכרתי פתאום בכל הדברים החיוביים שקרו השבוע ואני כבר מרגישה יותר טוב. מדהים עד כמה הכתיבה עוזרת. נראה לי שזה משהו שאני צריכה לאמץ לעצמי.
קיבלתי אתמול מייל מהמנחה ששאל מתי אסיים את תהליך הרישום האינטרנטי לאוניברסיטה. אופס, עם כל המעברים, העבודות והנסיעות, זה לגמרי ברח לי מהראש. התנצלתי וחזרתי לטופס. הכל נורא מסובך, הכל בצרפתית ואני לא מבינה כלום. אני אמורה לשלם 380€ ואין לי מושג איך לעשות את זה ונראה לי שבטעות תרמתי לחיי סטודנטים או משהו כזה. בכל אופן, לא הצלחתי לשלם את הסכום שאני אמורה לשלם. זה האישור שקיבלתי על התשלום ↓
דיברתי עם ידיד טוב שלי היום. הוא כרגע בירדן ולא זכאי יותר לקבל מלגה ובגלל שהוא על תקן סטודנט ירדני, הויזה שלו לא מאפשרת לו לעבוד. אני מקווה שאצליח לראות אותו בקרוב ואני עוד יותר מקווה שאצליח לראות אותו בעתיד...
הפלא ופלא, התחושה הזו שתקפה אותי היום באה לידי ביטוי גם בתחושות לא נעימות ומחשבות הרסניות כלפי הגוף שלי. באופן אירוני לחלוטין, אם אכנע לאותן מחשבות, המצב הזה רק יישמר ואפילו יחריף. אני חייבת הזכיר את זה לעצמי כדי לא להגיע לשם.
חוץ ממצב הרוח הירוד שיש לי עכשיו השבוע עצמו היה נהדר. מאוד כיף לי בקיבוץ ומאוד כיף לי במקום בו עבדתי השבוע. בקיבוץ יצא לי לדבר עם הרבה חברים (מלשון members) שעד היום לא דיברו איתי. כולם מתעניינים, פתוחים ושואלים שאלות. במקום העבודה המצב מאוד דומה ואפילו הזמינו אותי לסיור מקצועי ואחריו לפגישה עם כל ראשי הקיבוצים באזור ונציגים של המשרד הממשלתי. אחד החוקרים נתן לי במתנה ספר מקצועי שעוסק בנושא אותו אחקור בדוקטורט. אני אמנם לא נוהגת לקרוא ספרים שהם לא בebook אבל נראה לי שמצאתי לי חומר קריאה מעולה לימי החגים :) במהלך כל השבוע גם הוזמנתי לאכול צהרים בקיבוץ ליד ועל הדרך גם להכיר הרבה מהחברים בו. היום אפילו הזמינו אותי להצטרף לארוחת שישי אבל את זה העדפתי לעשות בקיבוץ שמארח אותי.
ראש מקום העבודה שלח לי מייל עם יוזמה שהם עובדים עליה. הוא שאל אם ובמקרהשזה יצא לפועל, אם ארצה להשתלב בה אחרי שאסיים את הלימודים. זה משהו שעוסק בדיוק בנושא שעליו כתבתי את המחקר השנתי בפרוייקט שהשתתפתי בו השנה. אני מקווה שזה יצליח. מעבר לזה שזו הזדמנות פז להשתלב באזור הזה בעבודה טובה, זו גם תוכנית שיכולה להיות מאוד מוצלחת ותורמת.
תוך כדי כתיבה נזכרתי פתאום בכל הדברים החיוביים שקרו השבוע ואני כבר מרגישה יותר טוב. מדהים עד כמה הכתיבה עוזרת. נראה לי שזה משהו שאני צריכה לאמץ לעצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה