אם את הפוסט הקודם כתבתי מתוך מצב של מצב רוח רע, אני כרגע שוב בנקודה ההתחלתית של אין לי מושג מה אני רוצה.
בצד היותר פשוט, סיפרתי שחבר שלי השתכנע לעזוב את וינה ולבוא איתי לגור באזור כפרי. מצאנו דירה נחמדה בSchlosspark של לקסנבורג (חלק מהארמון הוא דירות להשכרה), ונכנס אליה בראשון במרץ. זה סוג של קומבינה דרך המכון בו אני עושה את הפוסט כי בדרך כלל חוזה השכרה הוא לטווח הרבה יותר ארוך מ8 חודשים. אני ממש מחכה. המקום שורץ בהמוני איילים, ארנבים, סנאים והמוני ציפורים. כיוון שזה מקום מוגן (כלומר, אסור לצוד שם), החיות מסתובבות באופן די חופשי ולא נדיר לראות משפחות שלמות מטיילות להן בין העצים ומלחכות דשא. אני חוזרת בדיוק בעונה בה אירופה מתחילה להתחדש אחרי החורף (ראשונים מגיעים השום והבצל), וזה בעצם בדיוק מה שתככנתי מבחינת סינכרון עבודה~עונות השנה.
בנתיים, חבר שלי ואני מדברים כל יום. הוא רצה להגיע אבל כל פעם הטיסה שלו התבטלה. בסוף אמרתי לו שחבל להגיע כי אני גם ככה אוטוטו חוזרת. נראה שהוא מתגעגע אליי וקצת קשה לו הלבד הזה פתאום.
בגזרת העבודה, מאוד קשה לי להחליט. מבחינה מקצועית, כל החיצים מצביעים ישראל. אני מקבלת פה אפשרויות ויחס שמעולם לא קיבלתי בשום מקום. בעצם כאן אני אף אחד לא מתייחס אליי כאילו אני משהו לא בכיר מספיק. פעם ראשונה שאני בעמדה העליונה ויכולה קצת לנסות להשפיע. בשבועות האחרונים, לדוגמה, היו כמה ארועים שרק החוקרים הוזמנו אליהם. פשוט קראתי לכל המסטרנטים, שכבר התכוננו לשבת לאכול לבד במעבדה, לבוא וכשהם חששו אמרתי להם שהם חלק בלתי נפרד מהמחלקה ו"בואו". הם כולם הגיעו, אמנם היו קצת אאוטסיידרס, אבל עדיין מאוד שמחתי. שמעתי שכמה עובדות ותיקות מתמרמרות שלמה הסטודנטים שם, אבל אני חושבת באמת שאם יהיה שיח בין הסטודנטים לחוקרים, דברים ירגישו יותר טוב ויוכלו להשתפר. באירועים האלה גם ככה נשאר בסוף מלא אוכל, אז אם יישארו פחות כמה סנדביצים שיעלו עובש, זה אפילו יהיה מבורך. כשהייתי בצרפת, הסטודנטים לתארים מתקדמים תמיד הוזמנו לאירועים, גם רשמיים, וזה יצר תקשורת מאוד חיובית ולדעתי זה גם מה שמאפשר את הארגון הכל כך יעיל שיש שם (סיימתי דוקטורט ב3 שנים. בארץ, דבר זהה היה לוקח בסביבות ה5 שנים, לדעתי). פעם סיפרתי שהסטודנטים השתלטו על הקמפוס כמחאה על הרצון של האוניברסיטה למכור את השטח לחברה פרטית. באותה מחאה, החוקרים היו היחידים שהורשו להכנס לעבוד.
השבוע גם התחיל שלב הJobtalk בגיוס חוקרים חדשים לשנה הבאה. זה בעצם בדיוק מה שאני עשיתי שנה שעברה, בדיוק בתקופה בה היה לי יובש כתיבה, רק שעכשיו אני בצד המקשיב והשואל. יצא שהגיע השבוע מועמד בדיוק בזמן שניתנה הרצאה של מועמדת אחרת. כל חברי הסגל היו חייבים להיות בהרצאה של אותה מועמדת ולא היה מי שיקבל את החדש. ראש המחלקה שאלה אותי אם אכפת לי לקבל אותו, כי אני בעצם היחידה פה שגם ככה לא תבין כמעט כלום מההרצאה (זו מחלקה מולטידיציפלינרית וכרגע אני היחידיה בלי רקע אמיתי במדעי החיים). לקחתי אותו לצהרים ואיכשהו היה לנו ממש כיף ביחד שלא שמנו לב שהזמן עובר והוא איחר בכמעט שעה לפגישה שתוכננה לו. מאוד התנצלתי אחר כך אבל מסתבר שהשארתי עליו רושם מעולה, וכולם שמחו שבחרו דווקא בי לעשות לו את קבלת הפנים.
לפני חודשיים בערך היתה לנו סוג של סדנה לחוקרים חדשים. סיפרו שם שבהתחלה מאוד קשה לגייס סטודנטים ושצריך להשקיע הרבה מאמצים בעניין.
1. לפני חודש בערך פנתה אליי פרופסור מהאוניברסיטה וסיפרה לי שדוקטורנט במחלקה שלה שאל אם הוא יכול לעשות איתי את התזה שלו. היא הכירה ביננו והבחור (בחור? הוא מבוגר ממני ב20 שנה לפחות) נראה מאוד רציני. אני לא יכולה עדיין להנחות דוקטורנטים, אז היא הציעה שננחה אותו ביחד, כשבפועל אני אנחה אותו, והיא תלווה אותי ותתן לי הדרכה שוטפת על איך להנחות סטודנטים. הסכמתי, וזה סטודנט א'. כדי שאוכל להנחות אותו כמו שצריך, לקחתי סדרה של קורסים אונליין בData storytelling ובניתי סוג של תרשים ברור שמסביר איך לקרוא מאמרים, איך לכתוב סקירת ספרות, איך לנסח שאלות מחקר ואיך לכתוב הצעת מחקר. שלחתי לאותו סטודנט, שהיה די מבולבל עם הנושא, שני שלבים מתוך התהליך, והוא מאוד הודה לי ואמר לי שההוראות מאוד ברורות ומאוד עוזרות לו, ושפעם ראשונה שהוא מרגיש שיש לו קצת סדר במה שצריך לעשות.
2. מדי תקופה מגיעים מממנים פוטנציאליים למחלקה ואנחנו נפגשים איתם ומציגים את עצמנו. כל מעבדה ("מרכז") מציגה את תחום המחקר שלה ופרייקטים שנעשים. במחלקה יש כרגע 2 אנשי סגל שגוייסו במסגרת מינוי משותף עם פקולטה אחרת, שזה בעצם אני ועוד מישהי, ולנו יש 2 דקות כל אחת כדי להציג את עצמנו ואת המחקר שלנו. סוג של Flashtalk. השבוע, הגיע המדען הראשי של משרד X עם הפמיליה. יצא לי בעבר סוג של לעבוד עם אותו מדען כי השתתפתי באיזה פרוייקט התמחות, ושובצתי לאותו משרד. מסתבר שמדען זכר אותי לטובה וכשבאתי להתחיל לדבר, הוא עצר אותי וסיפר לכולם שכבר עבדנו ביחד והיה מאוד נחמד ושהוא באמת שאל את עצמו לאן "נעלמתי". אז כמובן שלא נעלמתי, פשוט זו היתה תקופה שעבדתי בהתחלה בארגון ברומא, אחר כך קצת בערבה ואז עזבתי כדי לעשות את הדוקטורט והפוסט דוקטורט. אז היה נחמד ודי התלהבו ממה שאני מנסה לחקור. ככה יצא שבערך שעתיים אחרי אותו מפגש, קיבלתי מייל מלא מסמכים ממישהו שנכח באותה הרצאה, ובו נכתב שהוא דיבר עם הדיקן ובירר לגבי השלמת מסטר עם תזה, ושהוא רוצה לעשות את התזה שלו איתי. דיברנו אחר כך וראש המחלקה אמרה שהוא עושה רושם של אדם סופר רציני. הצעתי לו נושא מחקר שהוא שמח לקראתו וזהו. זה סטודנט ב'.
שני הסטודנטים האלה והעובדה שבכלל יכולים להיות לי סטודנטים ושאני פתאום לא סתם baby scientist, גורמים להטייה של המאזניים לגבי השארות בארץ.
3. בארגון בו אני עושה את הפוסט, יש תוכנית קיץ במסגרתה מגיעים דוקטורנטים מכל העולם כדי לבצע פרוייקט מחקר במשך 3 חודשים. בהתחלה מגיעות המון הצעות, שרובן נופלות ובסוף נשארים עד 50 דוקטורנטים שזוכים במלגה ומגיעים. מסתבר שאחת מההצעות שעלו שלב היא הצעה של דוקטורנט צרפתי שכתב שהוא רוצה לעבוד איתי. קיבלתי מייל מאחד מחברי הוועדה המסננת שהודיע לי על זה ושלח לי את ההצעה. חיפשתי את אותו בחור בגוגל, ומדובר בתותח שנראה לי יכול להנחות אותי הרבה יותר משאני יכולה להנחות אותו. ברור שהסכמתי! בקרוב אצור איתו קשר. הרעיון בתוכנית הזו היא שמוציאים יחד מאמר. ברור לי שאי אפשר לבנות פרוייקט שלם בזמן כל כך קצר, אז אחשוב עם אותו סטודנט ועם המנחה שלו איך אנחנו יכולים לשלב את מה שהוא כבר עושה. אני ממש מקווה שהסטודנט גם נחמד. ראיתי שהוא מסיים את הדוקטורט בינואר הקרוב. אם ילך טוב, אולי הוא ירצה להמשיך איתי גם שנה הבאה (באם לא תהיה לו בעיה לבוא לישראל\אוסטריה).
 |
| חצר ביתי החל מה-1/3/2024 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה