אני לא כותבת וזה לא טוב.
בימים אלה אני בעיקר עובדת בקצב הכי מהיר האפשרי לי בתקווה לסיים את התזה בזמן ובהצלחה. המאמר הראשון שלי כמעט התקבל לאיזה ז'ורנל סוג י"ז (לא באמת, זה דירוג 2. הכוונה היא שלא ניסיתי להתקבל לז'ורנל רציני שכנראה יפרסם את המאמר רק בעוד שנה וחצי) ששלחתי אליו רק כדי שיהיה לי מאמר מפורסם עד נובמבר, שזה תאריך סיום התואר. כדי להפחית הסחות דעת לרמת המינימום גם סגרתי את הטלפון. זהו, אין לי טלפון עד שאני מסיימת לכתוב את התזה. אם אני ממש רוצה, אני מתקשרת דרך הסקייפ (אפשר להתקשר גם לטלפונים) אבל אף אחד לא יכול להתקשר אליי.
היתה באוניברסיטה שביתה של הסטודנטים במשך כמה שבועות. כמו שסיפרתי, הקמפוס נמצא באמצע יער, שהיא שמורת טבע. כדי לעלות בדירוג העולמי ולחסוך בהוצאות, החליטו לאחד כמה אוניברסיטאות שנמצאות באזור פריז לאוניברסיטה אחת ולהעביר את כולן למתחם חדש שנמצא בחור כלשהו (ללא יער. זה סתם מרכז תעשייתי מכוער) ולהעביר את היער לידיים פרטיות כדי שייהפך לסוג של פארק המדע. הקטע שאם זה יקרה, מין הסתם שכל החיות ימותו. בקיצור, יום שני אחד הוקם אוהל באמצע הקמפוס והצטופפו בו הרבה סטודנטים. למחרת בבוקר הקמפוס היה חסום. הסטודנטים שגרים בתוך המתחם חסמו את כל הכניסות בצמיגים, עצים, בטון, חציר ובעצם כל מה שאפשר לחסום בעזרתו קמפוס, ולא נתנו לאף אחד להכנס. כמובן שאני כן נכנסתי כי, כמו שכתבתי פעם על שטיפסתי לקומה השנייה בבניין, אני פשוט טובה בלטפס ואני גם מכירה מלא דרכים להכנס דרך היער.
אז היו כמה שבועות מוזרים שהייתי לבד בפקולטה. מעבר לשביתה, כל המחלקה היו בבידוד בגלל מגע עם דוקטורנט שחלה בקורונה. אני כל הזמן הקפדתי לשמור מרחק אז ידעתי שאין מצב שנדבקתי. בכל אופן, אחרי שכולם חזרו, התברר לי שגם אני הייתי אמורה להיות בבידוד ושנשלחה אליי הודעת סמס מהמששלה. רק שאין לי יותר טלפון, אז לא קיבלתי אותה. טוב נו.
היה גם את היום שיצאתי מאוחר בלילה מהקמפוס ובדיוק כשטיפסתי על הגדר, עברה ניידת משטרה. בעקרון אסור לצאת החוצה החל מ-18 בערב, אז כיביתי את הפנס כדי שלא יראו אותי. הבעיה היא שגם אני לא ראיתי טוב וכשקפצתי קיבלתי מכה בצלע וסדקתי אותה. זה היה ממש כואב וגם מאוד הקשה עליי לטפס ביום למחרת. למזלי, ממש ביום למחרת הסטודנטים החליטו להתיר לסטודנטים וחוקרים כניסה למתחם דרך שער צדדי. לא שהצלע לא כאבה לי, אבל לפחות יכולתי לתת לה מנוחה. אז בימים האלה המעטתי בהליכות, לא רצתי בכלל ובעצם כמעט כל הפעילות הגופנית שלי היתה על אופניים. כדי להקל על הכאב ולזרז את הריפוי, לקחתי את התרופה שקיבלתי כשזזה לי העצם בברך בקיץ האחרון, וגם הפעם היא מאוד עזרה. בכל אופן, העניין מדאיג אותי. לא הגיוני שכל שנה אני שוברת\סודקת צלע. עכשיו זה עוד מחלים יחסית בקלות, אבל מה יקרה כשאהיה קצת יותר מבוגרת? אז נפגשתי עם ראומטולוגית (ככה כותבים את זה?) ואני צריכה לבצע בדיקות הורמונים וגם העלו לי בנתיים את המינון של הויטמין D.
הפסחא היה מאוד כיף. חגגתי עם ידיד שהיה תקוע בכפר בגלל הסגר ובישלנו סוג של ביצי חמין בשלושה סירים שונים: בצל לחום, כרוב לסגול וסלק לאדום. אני לא אגיד שיצא יפה אבל בהחלט יצא מעניין ובעיקר מאוד מאוד טעים. עשינו גם ציד ביצי שוקולד שנמשך כמה שעות טובות.
ומבפנים:
חוץ מזה, היתה לי וועדת התזה האחרונה מתישהו בפברואר, והיא עברה הרבה יותר טוב מהצפוי. עשיתי אותה דרך הזום אז היתה לי אפשרות להסתיר את הפנים של המנחה הראשון שלי, וככה לא הייתי לחוצה. קיבלתי ביקורות מאוד חיוביות ובעיקר תדהמה על ההתקדמות שעשיתי והרמה שהצלחתי להגיע אליה תוך זמן קצר. באמת שהיה כיף לשמוע. ראש המחלקה, שהיה אחד מהשופטים, הבטיח לדבר עם איזה חבר שלו ולנסות למצוא לי פוסט-דוק כמו שאני ממש רוצה. בנתיים אין חדש עם זה. הבנתי ממנו שהוא מעדיף לדבר איתו אחרי שהמאמר יפורסם ממש. כסוג של בונוס מאלוהים, המנחה החליט להוסיף אותי ככותבת שניה לאיזה מאמר שלו בתמורה לזה שרק אעשה גרפים (כתבתי כבר פעם שהדבר היחיד שאני טובה בו הוא עיצוב של גרפים מגניבים) שהצלחתי לעשות תוך יום אחד, וגם הוחלט לפרסם כמאמר איזה ניסוי שהייתי שותפה אליו במעבדה בוולקני שעבדתי בה לפני שהתחלתי את הדוקטורט. בנתיים רק שלחו את המאמר לאיזה ז'ורנל שאני לא מכירה שעוסק במדעי הצמח וכתבו אותי כאחת מהכותבות הראשונות (מתוך 6), אז גם יצא נחמד.
דיברתי כמה פעמים על האטימות הצרפתית. השבוע שוב נתקלתי בה, רק שהפעם לא אני הייתי הקורבן. הגיע למחלקה איש נקיון חדש. הוא באמת מאוד נחמד וגם ממש ממש משקיע בנקיון. חוץ מזה, הוא מהגר ויש לו ילדים. הבעיה היא שלא טרחו להסביר לו דברים בסיסיים, כמו למשל איפה המפתח לבניין או איפה המפתח לכל המשרדים. יום אחד בזמן השביתה שמעתי מישהו מנסה לפתוח את הדלת. באתי לראות מי זה ואז התברר שהוא ניסה להכנס כדי לנקות אבל הדלת נעולה. הראתי לו איפה המפתח אבל אין לי מושג איפה המפתחות למשרדים. בעצם המשרד שלי הוא היחיד שהוא יכול לנקות כי אני לא נועלת את המשרד (המסדרון נעול, ואני די היחידה שמגיעה, לרוב). חוץ מזה, הוא תמיד מחלק את העבודה לשני חלקים: בהתחלה הוא מנקה את המשרדים והמסדרון ואחר כך הוא חוזר כדי לנקות את השירותים.
השבוע הגיעה אחת החוקרות היותר צרפתיות שיש וכשראתה שהוא לא ניקה את השירותים, היא צילמה ומיד שלחה לחברת הנקיון. אחר כך היא ראתה אותי וסיפרה לי בגאווה על הדיווח. אני ממש התחננתי אליה שתשלח מייל חוזר כדי לבטל את הדיווח אבל היא לא הסכימה. אמרתי לה שאני אדבר איתו ואמרתי לה שהוא תמיד מנקה ממש טוב ושהוא כנראה לא סיים. אבל היא סירבה. ניסיתי איכשהו להציל את המצב ומיד כתבתי מייל לראש המחלקה, הסברתי לו את הטעות שהיא עשתה וביקשתי ממנו לדבר עם חברת הנקיון (אין לי מושג איך לדבר איתם). אין תשובה. למחרת בבקור כתבתי לו בסקייפ וביקשתי ממנו שייצור קשר עם החברה אבל שוב, אין תשובה. בצהרים באותו יום פתאום ראיתי את אותו איש נקיון מסתובב בראש שפוף עם מישהו שגוער בו ומצביע על כל מיני פינות. הבנתי מיד שזה הבוס שלו. ניגשתי אליו ואמרתי לו כמה אני שמחה לראות אותו כי חשוב לי לספר לו כמה אותו עובד מנומס ומשקיע ומנקה ממש טוב. אמרתי לו שאני האדם היחיד שמגי כל יום למשרד ושאני אומרת לו בלב שלם שמעולם לא יצא לי לעבוד בסביבה כל כך נקיה כמו זו שאני עובדת בה מאז שהוא הגיע. הוא היה קצת מבולבל אבל אמר שהוא מאוד שמח לשמוע וראיתי שמשם הוא הפסיק לגעור בו. באותו יום אחר הצהרים גם כתבתי מכתב למנהל האתר וסיפרתי לו שחשוב לי להמליץ על אותו איש נקיון. אז פתאום כן קיבלתי תשובה מראש המחלקה, שאמר שהוא ראה את המיילים שלי אבל שאותה חוקרת עשתה טוב שדיווחה. אבל לא! דבר ראשון, זו לא תלונה מוצדקת ודבר שני, אנשי הנקיון פה עובדים בתנאים מחפירים והם מוחלפים כמו גרביים. שקוף לגמרי שאם לא הייתי מדברת עם הבוס, אותו איש נקיון היה מפוטר.
למחרת בבוקר שוב נתקלתי באותו איש נקיון ושאלתי אותו אם הכל בסדר. הוא אמר לי שכן כי במקביל לתלונה (מסתבר שהיא גם דיווחה שהוא מחנה את הרכב שלו בחניה מול המשרדים שלנו. מה אכפת לה??? החניה ריקה! כולם עובדים מהבית וגם כשלא, תמיד יש מלא מקום!) הגיע גם מכתב הוקרה מאותה מחלקה בדיוק. בקיצור, הוא ניצל :)
חוץ מזה, האביב הגיע וחוץ מזה שעדיין קר (שבוע שעבר ירד שלג כמעט כל השבוע), יש המון פרחים וחיות. ממש יפה
ולסיום, כבשי שמקשקשת בזנב בכל פעם שאני מלטפת אותה (איכות גרועה):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה