מתחילה להתרגש

אתחיל ממשהו שכתבתי לפני כמה שבועות:

כולם מתרגשים, כולם רוצים להפרד ממני, כולם מנסים להוציא ממני הודאה שאני מתה מפחד או לפחות מאוד מתרגשת. ואני? אני חושבת לעצמי שמה כבר יכול להיות? במקרה הכי גרוע אני עוזבת. הדבר היחיד שמפחיד הוא הקור, אבל גם אליו בטח אתרגל.

אז כן, אני מתחילה להתרגש. שלשום מילאתי את כל הטפסים הרשמיים לאוניברסיטה והיה לי ראיון גדול עם שני חוקרים שיהיו בוועדה של הדוקטורט שלי (לא הבנתי מה זה בדיוק. יש לי מנחה ויש וועדה שעוקבת אחרי ההתקדמות ובוחנת אותי מדי פעם). אלה אנשים ממש מרשימים - אחד מהIPCC וה-OECD והשני מFAO  ופעם מהבנק העולמי. הם היו מאוד נחמדים אבל כשהם שאלו אותי איך בדיוק המחקר הולך לחדש, לא ידעתי איך לענות. חשבתי על זה קצת ובסוף אמרתי להם שאני לא בטוחה. אמרתי להם שהתחלתי לקרוא ספרות אבל עדיין לא החלטתי בדיוק באיזה מודל להשתמש ואיך לעשות את זה. נראה היה שהם לא היו מרוציים מהתשובה אבל בדיעבד הסתבר שהראיון הלך טוב מאוד (עדכון מהמנחה) אז אולי אני טועה. באותו יום העברתי לבית של המשפחה המאמצת את כל החפצים שאקח איתי מתישהו לחו״ל וקיבלתי מהם את החדשות המעולות שהם מצאו בשבילי חדר בפריז. לא רק שמצאו חדר, הוא אפילו רק 5 ק״מ מהקמפוס, וזה אומר שאוכל ללכת לשם ברגל כל בוקר וערב 😊.
אתמול בבוקר פיניתי את הדירה שגרתי בה בשנה האחרונה ונסעתי לקיבוץ. אני מתארחת פה אצל המשפחה המאמצת שלי ועובדת בנתיים עם מי שהנחה אותי בהתמחות שעשיתי השנה. נפגשנו היום עם קבוצה של משקיעים מקניה והראנו להם כמה פיתוחים שעובדים עליהם ויכולים להיות רלוונטיים אליהם. היה ממש מעניין אבל לא נראה לי שיצא מזה משהו אמיתי.
בלילה האחרון ישנתי 11 שעות רצוף. הייתי במחסור רציני של שעות שינה, עם כל העבודה והאריזות והפגישות. אהיה פה עד ערב ראש השנה ואז אחזור למרכז עד לטיסה. בתקופה הזו אבלה את החגים עם המשפחה המאמצת השנייה (הראשונה!) שלי ואגור בדירה של זוג שנוסע לחו״ל וצריך מישהו שישאר להאכיל את החתול.
היום אמשיך עוד קצת לקרוא מאמרים לקראת הדוקטורט ובקרוב אחזור לארוחת ערב בקיבוץ ובהמשך לשירה בציבור במועצה. מחר בבוקר אקום מוקדם מוקדם כדי לעבוד על איזה מחקר שהתנדבתי לעזור בו. כיף לי פה :)